Internet Mom
New member
חשיבותו של קשקוש
נירית סקוטלנד המקסימה שלחה לי קישור לכתבה מרתקת על דיכוי היצירתיות בגילאים הרכים... סופר מתאים לפורום הזה!
אני מצטטת כאן קצת קטעים נבחרים:
מתישהו בגן נעלמים הצבעים החזקים, הצורות המפותלות המקרינות והיצורים הפלאיים. נגנזים הצהוב של החמנייה, כחול הים, האדום כדם. אי אפשר למצוא גם את הפסים, המעוינים, העיגולים, הרשתות, הנוצות. נגמרות החריטות, מריחת הצבע בשכבות, וגם הדמויות נגוזות. אבא ואמא פרושי ידיים, הוא גבוה ראשו בשמים, היא נמוכה עם עגילים ושאר בני המשפחה עם הפרצופים המצחיקים – כל אלה נסעו מכאן. הלכו גם חיות הבית, החתול והכלב.
....
דעיכת הציור הילדי מתרחשת כמו תופעת טבע משונה. בשלב זה או אחר בגן, ובוודאי לקראת בית הספר, כל ילדי הגן מפסיקים לצייר ציור רב דימיון, ונדמה כי אף אחד – לא ההורים ולא הגננות – לא מצטער על כך או משכנע אותם לחזור בהם.
צילה גביש, שמלמדת קורס על החינוך דרך העשייה הילדית בחומרי אמנות במכללת אורנים, טוענת שהידלדלות הציור העשיר מתרחשת בשנים האחרונות הרבה יותר מוקדם – בגיל שלוש וחצי, ארבע. והדבר משקף לדבריה מגמות בעייתיות, בעיקר הפלישה המתמדת של מגמת הלמידה לגנים וכן לחץ סמוי המופעל על ילדים מוקדם מדי, להמשיג את הציור. הלחץ הזה שמופעל על ידי הורים וגננות, בלי מודעות, מכוון להישגיות, להתפתחות מהירה וגורם לדילוג על תהליכים קריטיים בהתפתחות הילד.
גביש היא שותפתה לדרך של מלכה האס, מחנכת מיתולוגית ומדריכת החינוך בילדות המוקדמת בקיבוצים. השתיים פיתחו גישה ייחודית לחינוך בילדות המוקדמת כמכלול חיים, שמתמקדת בהתפתחות היצירתיות של ילדים. ספרן שראה אור באחרונה, "אמא, תראי איך אני מציירת" (הקיבוץ המאוחד) - התבוננות בראשית הציור הילדי - מספק תובנות על חשיבות הציור המוקדם של ילדים. שתי המחברות קוראות באותם ציורים שרובנו רואים בהם שרבוטים - שלא לומר קשקושים – עולם ומלואו.
...
"כולם רוצים ילדים יצירתיים, עצמאיים, יוזמים, בטוחים בעצמם", מסכמת גביש. "הדרך היא - תתבוננו ותנו לתהליך הזה להתרחש. צריך לתת לילדים לפתח אישיות ולהגן עליהם מפני הגישה הסטריאוטיפית. הציור הוא אחד הדברים שנובעים מדחף פנימי. הציור הילדי יש לו זכות קיום בפני עצמו והתפקיד שלנו הוא לא להפריע".
נלח
"
נחמד, נכון?
קצת חיזוק לפורום הזה לכבוד השנה החדשה!
נירית סקוטלנד המקסימה שלחה לי קישור לכתבה מרתקת על דיכוי היצירתיות בגילאים הרכים... סופר מתאים לפורום הזה!
אני מצטטת כאן קצת קטעים נבחרים:
מתישהו בגן נעלמים הצבעים החזקים, הצורות המפותלות המקרינות והיצורים הפלאיים. נגנזים הצהוב של החמנייה, כחול הים, האדום כדם. אי אפשר למצוא גם את הפסים, המעוינים, העיגולים, הרשתות, הנוצות. נגמרות החריטות, מריחת הצבע בשכבות, וגם הדמויות נגוזות. אבא ואמא פרושי ידיים, הוא גבוה ראשו בשמים, היא נמוכה עם עגילים ושאר בני המשפחה עם הפרצופים המצחיקים – כל אלה נסעו מכאן. הלכו גם חיות הבית, החתול והכלב.
....
דעיכת הציור הילדי מתרחשת כמו תופעת טבע משונה. בשלב זה או אחר בגן, ובוודאי לקראת בית הספר, כל ילדי הגן מפסיקים לצייר ציור רב דימיון, ונדמה כי אף אחד – לא ההורים ולא הגננות – לא מצטער על כך או משכנע אותם לחזור בהם.
צילה גביש, שמלמדת קורס על החינוך דרך העשייה הילדית בחומרי אמנות במכללת אורנים, טוענת שהידלדלות הציור העשיר מתרחשת בשנים האחרונות הרבה יותר מוקדם – בגיל שלוש וחצי, ארבע. והדבר משקף לדבריה מגמות בעייתיות, בעיקר הפלישה המתמדת של מגמת הלמידה לגנים וכן לחץ סמוי המופעל על ילדים מוקדם מדי, להמשיג את הציור. הלחץ הזה שמופעל על ידי הורים וגננות, בלי מודעות, מכוון להישגיות, להתפתחות מהירה וגורם לדילוג על תהליכים קריטיים בהתפתחות הילד.
גביש היא שותפתה לדרך של מלכה האס, מחנכת מיתולוגית ומדריכת החינוך בילדות המוקדמת בקיבוצים. השתיים פיתחו גישה ייחודית לחינוך בילדות המוקדמת כמכלול חיים, שמתמקדת בהתפתחות היצירתיות של ילדים. ספרן שראה אור באחרונה, "אמא, תראי איך אני מציירת" (הקיבוץ המאוחד) - התבוננות בראשית הציור הילדי - מספק תובנות על חשיבות הציור המוקדם של ילדים. שתי המחברות קוראות באותם ציורים שרובנו רואים בהם שרבוטים - שלא לומר קשקושים – עולם ומלואו.
...
"כולם רוצים ילדים יצירתיים, עצמאיים, יוזמים, בטוחים בעצמם", מסכמת גביש. "הדרך היא - תתבוננו ותנו לתהליך הזה להתרחש. צריך לתת לילדים לפתח אישיות ולהגן עליהם מפני הגישה הסטריאוטיפית. הציור הוא אחד הדברים שנובעים מדחף פנימי. הציור הילדי יש לו זכות קיום בפני עצמו והתפקיד שלנו הוא לא להפריע".
נלח
"
נחמד, נכון?
קצת חיזוק לפורום הזה לכבוד השנה החדשה!
