חשיבה בקול רם
שלום , מאז שאני זוכר את עצמי אני נוהג "לחשוב בקול רם" הכוונה היא נגיד ואני חושב על סיטואציה מסוימת, שעולה במוחי, אני מתחיל לעבד את מה שאני חושב אבל תוך כדי מלמול לעצמי והסבר עם תנועות הידיים.הדבר קורה לי לעיתים די קרובות. למשל אם אני יודע שמחר יש לי פגישה חשובה עם מישהו, אני אעשה לעצמי מעין סימולציה שבה אחשוב על כל מה שאני הולך להגיד, ובסימולציה אמצא את עצמי חושב בקול רם וממלמל את הדברים שאני הולך להגיד לו ותוך כדי זה אנסה לראות את דמותו בראשי וכיצד הוא יגיב למה שאומר ואיך תתפתח השיחה וכו'. מיותר לציין שסיטואציה שכזאת תראה מאוד מוזרה לצופה מן הצד.כמו כן בעיה נוספת היא שאני נוהג לשיר לעצמי שירים שאני מאוד אוהב, כמובן בלחש מבלי להפריע לאף אחד. אנשים העירו לי על הדבר הזה לא מעט פעמים. ניסיתי למצוא חומר על שתי "בעיות" אלו באינטרנט ואני די מבולבל. להבנתי אינה קיימת "הפרעה" רשמית בDSM על "חשיבה בקול רם" . קראתי על כך שזה יכול להיות אולי סיפטום לבעיה יותר מקיפה כמו : PDD על כל גווני ,דיסוציאציה ,אישיות גבולית או סכיזופרניה. יש לציין שבמהלך חיי עשיתי רבות מן האבחונים הפסיכולוגים והניאורולוגים. בילדותי עשיתי כמה אבחונים מקיפים מאוד וחוץ מקצת "קלמסי" ובעיית התמצאות במרחב לא מצאו שום דבר חריג. עשיתי אבחון דומה בניצן בגיל 12-לא מצאו שום דבר חריג. לפני כשנתיים עשיתי הייתי אצל פסיכיאטר בגלל טראומה מסוימת שהיתה לי במהלך השירות הצבאי. הוא שלח אותי לסדרת מבדקים אצל מומחים שונים כגון: רורשך, מבחן שמציגים לך תמונה ואתה צריך לדמיין מה הסיטואציה העולה בראש, מבחן שאומרים לך לצייר עץ בית ילד, אבחון נוירוקוגניטיבי מקיף -יצא לי מעולה הרבה מעל הממוצע, חוץ משוב הקלמסי הקטן. אבל חוץ מזה שוב כלום לא גילו ועוד כמה אבחונים. נפגשתי עם עוד כמה מומחים כמו בתחומים שונים כמו קלינאית תקשורת ופסיכיאטר שמתמחה בבעיות קשב למבוגרים (אין לי בעיות קשב מסתבר) ואף אחד מהן לא מצא כלום. שום איזכור אפילו קטן לאחת הבעיות היותר מקיפות שיכולות לגרום לי לחשוב בקול רם. מה הייתכן וכל המומחים טועים? כולם בודקים לעומק ולא מוצאים דבר? מה לפי דעתכם יכול להיות בכל זאת הסיבה שלי "לחשוב בקול רם" ולנהוג לשיר לעצמי לעיתים שירים שאני אוהב? מה הם פספסו?
שלום , מאז שאני זוכר את עצמי אני נוהג "לחשוב בקול רם" הכוונה היא נגיד ואני חושב על סיטואציה מסוימת, שעולה במוחי, אני מתחיל לעבד את מה שאני חושב אבל תוך כדי מלמול לעצמי והסבר עם תנועות הידיים.הדבר קורה לי לעיתים די קרובות. למשל אם אני יודע שמחר יש לי פגישה חשובה עם מישהו, אני אעשה לעצמי מעין סימולציה שבה אחשוב על כל מה שאני הולך להגיד, ובסימולציה אמצא את עצמי חושב בקול רם וממלמל את הדברים שאני הולך להגיד לו ותוך כדי זה אנסה לראות את דמותו בראשי וכיצד הוא יגיב למה שאומר ואיך תתפתח השיחה וכו'. מיותר לציין שסיטואציה שכזאת תראה מאוד מוזרה לצופה מן הצד.כמו כן בעיה נוספת היא שאני נוהג לשיר לעצמי שירים שאני מאוד אוהב, כמובן בלחש מבלי להפריע לאף אחד. אנשים העירו לי על הדבר הזה לא מעט פעמים. ניסיתי למצוא חומר על שתי "בעיות" אלו באינטרנט ואני די מבולבל. להבנתי אינה קיימת "הפרעה" רשמית בDSM על "חשיבה בקול רם" . קראתי על כך שזה יכול להיות אולי סיפטום לבעיה יותר מקיפה כמו : PDD על כל גווני ,דיסוציאציה ,אישיות גבולית או סכיזופרניה. יש לציין שבמהלך חיי עשיתי רבות מן האבחונים הפסיכולוגים והניאורולוגים. בילדותי עשיתי כמה אבחונים מקיפים מאוד וחוץ מקצת "קלמסי" ובעיית התמצאות במרחב לא מצאו שום דבר חריג. עשיתי אבחון דומה בניצן בגיל 12-לא מצאו שום דבר חריג. לפני כשנתיים עשיתי הייתי אצל פסיכיאטר בגלל טראומה מסוימת שהיתה לי במהלך השירות הצבאי. הוא שלח אותי לסדרת מבדקים אצל מומחים שונים כגון: רורשך, מבחן שמציגים לך תמונה ואתה צריך לדמיין מה הסיטואציה העולה בראש, מבחן שאומרים לך לצייר עץ בית ילד, אבחון נוירוקוגניטיבי מקיף -יצא לי מעולה הרבה מעל הממוצע, חוץ משוב הקלמסי הקטן. אבל חוץ מזה שוב כלום לא גילו ועוד כמה אבחונים. נפגשתי עם עוד כמה מומחים כמו בתחומים שונים כמו קלינאית תקשורת ופסיכיאטר שמתמחה בבעיות קשב למבוגרים (אין לי בעיות קשב מסתבר) ואף אחד מהן לא מצא כלום. שום איזכור אפילו קטן לאחת הבעיות היותר מקיפות שיכולות לגרום לי לחשוב בקול רם. מה הייתכן וכל המומחים טועים? כולם בודקים לעומק ולא מוצאים דבר? מה לפי דעתכם יכול להיות בכל זאת הסיבה שלי "לחשוב בקול רם" ולנהוג לשיר לעצמי לעיתים שירים שאני אוהב? מה הם פספסו?