שוקולדה אחת
New member
חשופים
מגיעה בשעה המדויקת, מוצאת אותך תוך שניה
איך אני אוהבת את הרגע הזה שבו אני רואה אותך פתאום מולי, מציאותי להכאיב.
אני לבושה, כמו שביקשת, בגופיה הלבנה- גופיה קצרה, צמודה, שלא מסתירה או מסווה אף פגם.
הנה אתה לידי. סנטימטרים מפרידים בינינו. אני אף פעם לא יודעת מה עושים עכשיו. נאלמת בכל פעם מחדש.
שניה חולפת וכבר אתה מושך אותי אלייך, עוטף את כולי בגופך.
נסתרים בין המוני אדם אני רואה אותנו פתאום מבחוץ, כמו תמונה
אני נמשכת בזרועותייך במהירות ומונחת על ברכייך, מחייכת בהכרת תודה,
מנסה שוב למצוא את מקומי צמוד לחזה שלך,
נהדפת לאחור והגופיה שלי נמשכת מטה,
מביטה בך בסיפוק כאשר אתה מכסה את השדיים החשופים בכפות הידיים הגדולות, בשפתיים שלך, בפנים.
אני נאנחת איתך בלי להשמיע צליל כשראשי נדחף אל בין רגלייך, נעטף כולו בג'ינס המלא ונטמן שם דקות ארוכות ללא ניע.
ראשי הונח על ברכייך, מכנסי מופשלים, חושפים את התחתונים הרכים, וכף ידך מחליקה לתוכם בבעלות, מפשיטה, חופנת, חופרת בתוכי. אני לא מבינה למה, נותנת לך לעשות בי כרצונך,
מתמכרת לצורך להיות חשופה בפנייך כך.
רק מבינה שכבר חודשים לא הייתי רטובה ככה, רטובה ומגורה.
ורעבה כל כך.
כבר שכחתי כמה טובות האצבעות שלך בתוכי.
העובדה שלא אכלתי מאז הצהריים חסרת משמעות. הרעב היחד שיש בי הוא אלייך.
אני מביטה מעלה אלייך, נושכת שפה ומבקשת במבט, מתחננת. אני כבר לא מסוגלת לשאת את הרעב המתגבר.
נצח עובר עד הרגע בו כל הגבולות מוסרים.
עכשיו כבר אין ג'ינס, אין חגורה, אין תחפושות להסתתר מאחוריהן, הכל נחשף.
הריח המוכר בנחירי גורם לי להתפתל תחת ידייך.
הזין שלך עמוק בפי, נפוח, צמא למגעי, ואני מוצצת ומלקקת, מחליקה את אותו רטוב על שפתיי, לחיי, על כל פני
אצבעותי מלטפות אותו, סוחטות ומתענגות, בזמן שעיני נעצמות וראשי כולו מתחפר בין רגלייך, אתה שב והודף את ראשי על הזין, תנועותייך מכתיבות כמה עמוק, כמה חזק, כמה מהר או לאט, אני רק מצייתת.
ברקע החדשות של תשע. אנשים צועקים, אנשים מתים, מקימים ועדות וחותמים הסכמים, ואני ואתה שם, לא שומעים. איפשהו, רחוק, אני שומעת סלולרי מצלצל.
אין עולם מחוץ לרגע הזה.
לא האמא המרגיזה מהגן, לא טרדות העבודה, לא הדוחות הכספיים. אין כלום. לא פנסים ולא מכוניות, לא ירח ולא מסעדות. כלום.
רק האנחות שלך. רק הזין שלך שפועם בפי.
רק הצעקות שלך- כמה אני אוהבת לשמוע אותן,
רק הראש שלי שנהדף, האגן שלך שמזיין, הלשון שלי שמנסה לטעום, לבלוע, לגמוע, לנשום אותך לרוויה.
אתה שבע, מרוקן.
ברגעים האלה אני עדיין בובת הסמרטוטים שלך. עדיין לא אחראית למעשיי.
אתה מלטף ואני שוכבת על ברכייך וסופגת את מגע ידייך,
אתה מושיב אותי לצידך,
אני שומעת אותך מדבר, אפילו עונה לך, אבל אני לא יודעת מה נאמר.
המוח עוצר.
שוכחת את כל מה שהתכוונתי לשאול ולספר
שוכחת את כל מה שרציתי לעשות
אני נוגעת בזרוע שלך ונזכרת בפעם רחוקה, לפני שנים- שכבתי על הבטן וגופך היה שרוע מעל שלי, כולא אותי תחתייך, איך עצמתי עיניים ופקחתי אותן כדי לראות את הזרוע הזו ניצבת מול ראשי, תומכת בגופך,
זוכרת את עצמי מריחה אותך קרוב
זוכרת את הזין שלך חודר אלי ברגע
זוכרת אותי נאחזת בזרוע שלך כדי למשוך את עצמי למעלה, אלייך.
שבה אל הרגע הזה, עכשיו
מצליחה לזכור את כל צירופי האותיות הנכונים ומדברת איתך על כלום
ורק אוספת לי את הרגעים האלה, שומרת לי אותם לאחר כך.
רק חושבת, נזכרת, מרגישה, מבקשת בלי לומר מילה,
שוב להרגיש את הזין שלך בתוכי.
מגיעה בשעה המדויקת, מוצאת אותך תוך שניה
איך אני אוהבת את הרגע הזה שבו אני רואה אותך פתאום מולי, מציאותי להכאיב.
אני לבושה, כמו שביקשת, בגופיה הלבנה- גופיה קצרה, צמודה, שלא מסתירה או מסווה אף פגם.
הנה אתה לידי. סנטימטרים מפרידים בינינו. אני אף פעם לא יודעת מה עושים עכשיו. נאלמת בכל פעם מחדש.
שניה חולפת וכבר אתה מושך אותי אלייך, עוטף את כולי בגופך.
נסתרים בין המוני אדם אני רואה אותנו פתאום מבחוץ, כמו תמונה
אני נמשכת בזרועותייך במהירות ומונחת על ברכייך, מחייכת בהכרת תודה,
מנסה שוב למצוא את מקומי צמוד לחזה שלך,
נהדפת לאחור והגופיה שלי נמשכת מטה,
מביטה בך בסיפוק כאשר אתה מכסה את השדיים החשופים בכפות הידיים הגדולות, בשפתיים שלך, בפנים.
אני נאנחת איתך בלי להשמיע צליל כשראשי נדחף אל בין רגלייך, נעטף כולו בג'ינס המלא ונטמן שם דקות ארוכות ללא ניע.
ראשי הונח על ברכייך, מכנסי מופשלים, חושפים את התחתונים הרכים, וכף ידך מחליקה לתוכם בבעלות, מפשיטה, חופנת, חופרת בתוכי. אני לא מבינה למה, נותנת לך לעשות בי כרצונך,
מתמכרת לצורך להיות חשופה בפנייך כך.
רק מבינה שכבר חודשים לא הייתי רטובה ככה, רטובה ומגורה.
ורעבה כל כך.
כבר שכחתי כמה טובות האצבעות שלך בתוכי.
העובדה שלא אכלתי מאז הצהריים חסרת משמעות. הרעב היחד שיש בי הוא אלייך.
אני מביטה מעלה אלייך, נושכת שפה ומבקשת במבט, מתחננת. אני כבר לא מסוגלת לשאת את הרעב המתגבר.
נצח עובר עד הרגע בו כל הגבולות מוסרים.
עכשיו כבר אין ג'ינס, אין חגורה, אין תחפושות להסתתר מאחוריהן, הכל נחשף.
הריח המוכר בנחירי גורם לי להתפתל תחת ידייך.
הזין שלך עמוק בפי, נפוח, צמא למגעי, ואני מוצצת ומלקקת, מחליקה את אותו רטוב על שפתיי, לחיי, על כל פני
אצבעותי מלטפות אותו, סוחטות ומתענגות, בזמן שעיני נעצמות וראשי כולו מתחפר בין רגלייך, אתה שב והודף את ראשי על הזין, תנועותייך מכתיבות כמה עמוק, כמה חזק, כמה מהר או לאט, אני רק מצייתת.
ברקע החדשות של תשע. אנשים צועקים, אנשים מתים, מקימים ועדות וחותמים הסכמים, ואני ואתה שם, לא שומעים. איפשהו, רחוק, אני שומעת סלולרי מצלצל.
אין עולם מחוץ לרגע הזה.
לא האמא המרגיזה מהגן, לא טרדות העבודה, לא הדוחות הכספיים. אין כלום. לא פנסים ולא מכוניות, לא ירח ולא מסעדות. כלום.
רק האנחות שלך. רק הזין שלך שפועם בפי.
רק הצעקות שלך- כמה אני אוהבת לשמוע אותן,
רק הראש שלי שנהדף, האגן שלך שמזיין, הלשון שלי שמנסה לטעום, לבלוע, לגמוע, לנשום אותך לרוויה.
אתה שבע, מרוקן.
ברגעים האלה אני עדיין בובת הסמרטוטים שלך. עדיין לא אחראית למעשיי.
אתה מלטף ואני שוכבת על ברכייך וסופגת את מגע ידייך,
אתה מושיב אותי לצידך,
אני שומעת אותך מדבר, אפילו עונה לך, אבל אני לא יודעת מה נאמר.
המוח עוצר.
שוכחת את כל מה שהתכוונתי לשאול ולספר
שוכחת את כל מה שרציתי לעשות
אני נוגעת בזרוע שלך ונזכרת בפעם רחוקה, לפני שנים- שכבתי על הבטן וגופך היה שרוע מעל שלי, כולא אותי תחתייך, איך עצמתי עיניים ופקחתי אותן כדי לראות את הזרוע הזו ניצבת מול ראשי, תומכת בגופך,
זוכרת את עצמי מריחה אותך קרוב
זוכרת את הזין שלך חודר אלי ברגע
זוכרת אותי נאחזת בזרוע שלך כדי למשוך את עצמי למעלה, אלייך.
שבה אל הרגע הזה, עכשיו
מצליחה לזכור את כל צירופי האותיות הנכונים ומדברת איתך על כלום
ורק אוספת לי את הרגעים האלה, שומרת לי אותם לאחר כך.
רק חושבת, נזכרת, מרגישה, מבקשת בלי לומר מילה,
שוב להרגיש את הזין שלך בתוכי.