את צודקת וחשבתי על כך
שעשינו פה צחוק אבל זה עניין רציני. אלא שעייפות החומר. אני מותשת כבר מכל הצרות שבעולם (ולא מדברת רק על צרות רחוקות או על הפרידה שלי). אני חושבת שכל הורה צריך לעשות את החשבון שלו וההחלטות שלו כשבוחר מטפלת/גן. זה כמו בצרכנות: אם לא יהיו קונים, המוצר יירד מהמדף. אני העברתי את הילדים שלי לפעמים תוך חודש-חודשיים כשהרגשתי שלא טוב להם. גם היום כשהם יותר גדולים, אם אפשר להעביר צהרון, גן, להתלונן על מורה - אני לא מוותרת. אם ילד גדול מרביץ לילד שלי בחוץ, אני מיד יורדת איתו למטה ומגיעה עד המורה של אותו ילד. לא לשתוק, אבל אני חושבת שלפעול בחוג הקטן שלך זה הכי טוב שאפשר לעשות
