חשוב להיות מקצוען

[mor1115]

חשוב להיות מקצוען

כבר כשחשבתי שאי אפשר יותר לאכזב אותי,אבל לא- הורים שלי מקצוענים! גילתי שאבא שלי שלח מכתב למחנך שלי (שכמובן מועבר לתיק האישי, ליועצת, ואתם לא רוצים לדעת למי עוד), על כל המצב של ההורים שלי, ו"שישימו עלי עין". חושב שאני איזה מקרה פסיכולוגי, שבגלל שהם שקועים בתוך החרא הזה, אז אני אפגע בעצמי או משהו. ולא, אל תגידו לי שזה טוב שהוא דואג לי וכל הבולשיט הזה. שלא ינסו להתחיל להיות הורים עכשיו... הדבר היחיד היציב שנשאר לי בחיים, זה הבצפר. וגם את זה איבדתי...

 

[mor1115]

אגב

חזרתי מפגישה ראשונה אצל הפסיכולוג (מיוזמתי כמובן...). ממש חמוד, די צעיר. הוא רצה שאני אספר על עצמי. אז סיפרתי. איזה 40 דק לקח לספר את הסיפור, ודי בקצרה. חח נראה לי שהרסתי לו את הWEEKEND עם כל החרא הזה. הוא הסתכל עלי בעיניים כ"כ עצובות, כשאמרתי לו שאין לי טיפת אמון בהורים שלי, ושהפסקתי להיות ילדה... האמת שהוא היה די בשוק, ניסה לחייך קצת אפילו, אבל היו רגעים שפשוט ישבנו בדממה, כי לא נשארו לו מילים. לא היו לו מספיק מילים כדי להגיב על מה שסיפרתי. גם אני לא הייתי יכולה להגיב על דבר כזה. יצאתי דווקא בהרגשה אחלה, (ואז גילתי על המכתב לבצפר, אז עכשיו אני ממש בעננים...). יאללה, לכו תהיו חזקים..

 

[mor1115]

/

 

[tunalover]

לא נשמע מדהים במיוחד הפסיכולוג

חמוד וסבבה אבל זה לא העניין. אותי שלחו לפסיכולוגית בגיל 14 שהינהנה בראשה ואמרה אהה ומממ.. במשך כל הפגישה או מה שהכי אהבתי "ומה את חושבת על זה?". 20 שנה אחר כך נפגשתי עם עובדת סוציאלית במסגרת גירושי שלא האמנתי שיש גם יועצים כאלה: שמדברים גם. לאחר שתי התנסויות אלו אני הייתי מצפה היום יותר ליועץ שיש לו דעות משלו ומנסה לאתגר אותך לחשוב בעצמך גם ולא מישהו שנותן לך להרגיש שאת מדברת לעצמך. אני מקווה מאוד שהוא לא באמת היה חסר אונים מולך אלא רק נתן קצת זמן לסיפורים להתבשל אצלו/אצלך לכיוון של מוצא ופתרון. אני את רוב החרא הותרתי מאחורי גיל 20. מרגע שאת יוצאת מהבית קל יותר לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת. על כל מקרה, תחזיקי מעמד.

 

[הדסו^ש]

הי מור

אני מנצלת את ההזדמנות כדי לאמר לך ברוכה הבאה- לא הספקתי בשירשור הקודם. אבא שלך כנראה קצת חי בסרטים וחושב שהוא צריך "לשמור עליך" או משהו כזה כי המצב שלך הוא זה שקשה... קודם כל, בואי נכניס קצת דברים לפרופורציות במה שקשור למכתב הזה: א. שלא יהיה אכפת לך יותר מדי שהמחנך יודע. אז מה? אם זה חשוב לך, את יכולה לדבר איתו ולהסביר לו מה באמת המצב, או לפחות שאת לא באמת חושבת לפגוע בעצמך או משהו כזה. ב. תיק אישי זה בולשיט חד גדול, אם את חושבת שזה משפיע עליך בהמשך החיים - זה לא. זה לא מעניין אף אחד ולדעתי זה סתם עף לפח ברגע שאת מסיימת י"ב. תעשי לי טובה, אל תבזבזי אפילו עוד דקה אחת במחשבות על המכתב הזה כי הוא כל כך לא שווה כלום... חבל על העצבים שלך בנושא. לגביי הפסיכולוג - יכול מאוד להיות שזו שיטת טיפול שכזו, לתת לך לדבר כדי להכיר אותך ולהבין טוב יותר את מצבך. אם מפריע לך שהוא לא מדבר מספיק, את יכולה לשאול אותו למה.