שירו צבאי ומי שלא רוצה להיות שם
היי, כחייל אני חושב הרבה על הדברים האלו, על כל מה שדיברתם עליו: על סרבנות על כל הסוגים שלה, מסרוב לשרת בכלל ועד לסרוב כניסה לשטחים. יש לי הרבה מה להגיד בנדון, אבל יותר חשוב לי לכתוב לכם ובעיקר לאלו ששאלו איך אפשר לשנות את הצבא מבפנים. בנח"ל יש שני מחזורי גיוס שלמים של בני גרעינים. רובם בוגרי תנועות נוער ושנות שירות שונות. במסגרת השירות שלי פגשתי המון חבר'ה בוגרי השומר הצעיר, המחנות העולים ואפילו מהנוע"ל, שאמרו בגלוי שאם הם לא היו בנח"ל הם לא היו מתגייסים בכלל, חיילים שהם אנשים נהדרים, באמת אנשים טובים ומדריכים טובים, שלא מסכימים עם איך שהמדינה מתנהלת וגם איך שהצבא מתנהל. ועדיין הם התגייסו לצבא, פשוט לשירות קצת שונה שנותן להם את המקום להתבטא ולשרת כמו שצריך. לא שאין דילמות בשירות כזה, אבל תזכרו שהרבה יותר קל לדבר על משהו אחרי שהתנסת בו. אתם יכולים לשאול את טוקר,דגן ופלג מהגרעין שלי- שהיו להם טובנות שונות ומשונות אחרי התקופה שהם היו בחברון, חוץ מזה יש לך את ההזדמנות להשפיע על חבריך לצוות, למחלקה, פלוגה וכו' בהתנהגות אנושית- אם זה במחסום או בכל פעילות אחרת והדבר האחרון שעולה לי בראש הוא גם הפרק משימה, בו עוישם הכנה לצה"ל וניתן לחנך ולתת כלים לחבר'ה שהולכים להתגייס,שלא כמו המד"נים אנחנו בוגרי תנועת נוער, יש לנו כלים טובים יותר להגיע אליהם ע"י דיון ערכי. אשמח לשוחח על הנושא באופן אישי עם מי שירצה... אריק