ואני דואגת יותר
מזה שאנחנו משלמים למוסדות החינוך העצמאי, המתרבות בשל ש"ס, יותר מאשר לחינוך הממלכתי/הממלכתי-דתי. אם הבעיה עכשיו היא גדולה, מה יקרה בעוד שנות דור, כשילדי החינוך העצמאי הללו יגיעו לבגרות בלי תעודת בגרות ועם איסור לשרת בצה"ל? יש סרט שנקרא "כדורי החלל", משהו די אינפנטילי אך מצחיק שבו נאמר במהלך דו-קרב בין ה"טוב" ל"רע", שהרע מנצח לא בגלל שלטוב אין כח, אלא בגלל שהטוב טיפש... אז אני מרגישה טיפשה פה כי "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". ואני לא לגמרי בטוחה בענין הצורך "לעצור את כולם". אפשר לקחת כדוגמא היסטורית את ביטול החציצות בין שחורים ללבנים בארה"ב. לפני שזה התקבל בחוק, הרוב המוחץ בציבור הלבן מאד מאד התנגד לרעיון הישיבה המשותפת באוטובוסים וכד´. מיד אחרי קבלת החוק, הרוב המוחץ היה בעד... לתופעה החברתית הזו, בה דעת הציבור משתנה בעקבות חקיקה, קוראים "קונצנזוס מרשה". ראינו אותה גם בארץ, למשל בפינוי ימית. ההסבר המקובל לתופעה היא שככל שהמחיר האישי שהפרט נדרש "לשלם" תמורת החזקה בדעה מסוימת גדל, קח המוטיווציה שלו לשמור עליה קטנה. בדוגמא של הכושים והלבנים, יותר כדאי להסכים לזה שלבן ישב ליד כושי באוטובוס, מאשר להסתכן בהליכה לבית משפט... הרי מה מחזיק את הממסד החרדי והחברה הזו בעקבותיו? מה שמחזיק את כל החברות בעולם - אינטרסים אינטרסים אינטרסים. את תשתית האינטרסים הזו, את המחיר שהפרט ישלם על הפרת עקרון השויון והחיים שלו על-חשבון האחר, אפשר לשנות. האם זה יצליח? או שכן או שלא. האם חייבים לנקוט צעדים אלימים בשביל זה כמו "לעצור את כולם"? לא נראה לי. סביר שצרכי הפרנסה יוציאו לבסוף את החרדי מהבית, בדיוק כמו שהם מוציאים אותי יומיום לעבודה מבוקר עד ערב. זה לא דבר רע לצאת לעבודה, זה דבר טוב. בזיעת אפיך תאכל לחם, לא בזיעת הפראיירים. אותו כנ"ל לגבי הגיוס - אם ההטבות הכלכליות שמקבלים מי שיושבים באוהלה של תורה בשעת מלחמה יעלמו, אם יוטל "היטל בטחון" של עבודה בבתי-חולים וכד´ (לא היטל כספי) במשך אותו פרק זמן, כדי להחזיר ולו במידת מה את עקרון השיויון, הרבה אנשים יחשבו פעמיים אם לא יותר על כל הסיפור. הרבה דברים נראו בלתי-הפיכים עד שמישהו בא והפך אותם. כאשר רואים מכונה משומנת לא חייבים להרוס אותה, מספיק להפסיק להזרים לה את השמן. כסף, במקרה הזה. האם משהו יזוז אם לא ינסו לעשות צעד כלשהו מסוג זה? קרוב לודאי שלא.