משמש לי כסוג של פולחן אישיות, המקום בו אני סוגד לעצמי ומנסה לגרום לאחרים לסגוד לי |קריצה| סתם, אבל אני כותב בבלוג שלי בזהות מלאה וחברים רבים שלי גולשים בו, ומסתפר שגם מספר בני משפחה. הבעיה בכך היא שלפעמים יש דברים אישיים שאני לא יכול לכתוב, אבל אני לא יודע עד כמה זה משפיע, תמיד אני אמצא פורום כלשהו בשבל "פורקן רגשי", הבלוג הוא גם לדברים אחרים. מה שמציק זה למשל מישהו מזהה והוא מכיר אותך אבל לא אומר מי הוא
שכנה שלי מלמטה גלשה לבלוג שלי באקראי וכתבה לי הודעת שלום - לא מזיק, לא נורא... אבל כי בדרך כלל הפוסטים שלי לא כל כך אישיים אלא יותר מחשבתיים או מספרים סיפורים משעשעים שקרו לי.
בהתחלה נדהמים, נבהלים, אולי סוגרים את הבלוג וכותבים הודעות פרידה. אחר כך מתאוששים ומנסים לכתוב בצורה כזאת שגם אנשים שמכירים יכולים לקרוא. האמת?! זה בכלל לא כמו לכתוב בלי צנזורה. ככה זה היה אצלי, בכל אופן.
אני לא מסתתר מאחורי שם משתמש. כולם יודעים שLeeCooper69 זה אני. חוצמזה שזה הולך בשיטה של "חבר מביא חבר". מישהו שמכיר אותי שולח את היומן לחבר וחוזר חלילה..... ככה המצב הגיע לזה שהמורים אצלינו והתלמידים אצלינו בבית הספר קוראים ביומן שלי. אפילו מבתי ספר אחרים באיזור שלי קוראים. *מזעזע*
כבר גילו אותו, וזה לא ממש הפיעה עלי. יש מישהי שבגלל שהיא גילתה אותו אני פשוט טיפה מצנזרת אותו יותר. אה, ואני גיליתי את הבלוג שלך. אבל אל תדאג, לא ממש התעמקתי בו, כי הוא קצת ארוך ואני הרבה עצלנית. אם אתה לא רוצה שאני אקרא בו פשוט תבקש.