חשבתי שזה מאחורי
שלום בנות. אין על מה להתלונן. יש לי בן אחרי הפריה מתוק מתוק. אחרי הלידה הפסיקו כמעט לגמרי הכאבים וחשבתי שזה מאחורי (אחרי לפר' שלא עזרה כי לא התקרבו לאיזור הרגיש) עדיין אני מתה מפחד לפני כל מחזור, כי אני יודעת שה"גוש" עוד קיים, (במקום רגיש - יושב על החיבור לרחם קרוב מאוד למעי..), למרות שהכאבים פחתו מאוד. הבעסה שלי היא שעכשיו אני אחרי החזרת מוקפאים אחת שלא עבדה ולפני החזרה נוספת. במסגרת הבדיקות התברר שעכשיו גם יש ציסטה בשחלה שגדלה בחודש האחרון (נראה לי שבסיוע ההורמונים המעטים שלקחתי) מ- 3 ס"מ ל- 4.7 ס"מ. מה גם שהכאבים מתחילים להרים ראש.. אני מאוד מקוה שההחזרה הזו תסתדר וחוששת שאם לא, אני אצטרך לחזור להתעסק עם הסיפור של האנדו, שעושה לי רע בנשמה כי לעבור שאיבה עם כל ההורמונים שכרוכים בתהליך, זה משהו שאני מניחה שלא יעשה טוב לחיים שלי ללא טיפול הולם.... שתי שאלות: קודם כל, מה עושים עם הפחד? אני יודעת שלפחד אין תכלית ושנתמודד עם כל דבר, אבל יש הבדל בין לדעת לבין להרגיש... מאיזה גודל ציסטה ממליצים בדרך כלל לנתח?
שלום בנות. אין על מה להתלונן. יש לי בן אחרי הפריה מתוק מתוק. אחרי הלידה הפסיקו כמעט לגמרי הכאבים וחשבתי שזה מאחורי (אחרי לפר' שלא עזרה כי לא התקרבו לאיזור הרגיש) עדיין אני מתה מפחד לפני כל מחזור, כי אני יודעת שה"גוש" עוד קיים, (במקום רגיש - יושב על החיבור לרחם קרוב מאוד למעי..), למרות שהכאבים פחתו מאוד. הבעסה שלי היא שעכשיו אני אחרי החזרת מוקפאים אחת שלא עבדה ולפני החזרה נוספת. במסגרת הבדיקות התברר שעכשיו גם יש ציסטה בשחלה שגדלה בחודש האחרון (נראה לי שבסיוע ההורמונים המעטים שלקחתי) מ- 3 ס"מ ל- 4.7 ס"מ. מה גם שהכאבים מתחילים להרים ראש.. אני מאוד מקוה שההחזרה הזו תסתדר וחוששת שאם לא, אני אצטרך לחזור להתעסק עם הסיפור של האנדו, שעושה לי רע בנשמה כי לעבור שאיבה עם כל ההורמונים שכרוכים בתהליך, זה משהו שאני מניחה שלא יעשה טוב לחיים שלי ללא טיפול הולם.... שתי שאלות: קודם כל, מה עושים עם הפחד? אני יודעת שלפחד אין תכלית ושנתמודד עם כל דבר, אבל יש הבדל בין לדעת לבין להרגיש... מאיזה גודל ציסטה ממליצים בדרך כלל לנתח?
