חשבתי שאולי אהיה ראשונת המבשרות... ../images/Emo7.gif
שלום לכולם, זהו. הסאגה המתמשכת שלי נגמרה. אחרי שבועיים וחצי מורטי עצבים, הבטא ירדה ביום חמישי ל-26 ואני עכשיו בעיצומו של מה שנראה כמו מחזור (קשה לדעת כי אני מדממת כבר שבועיים וחצי). למרות ששום דבר לא התנהל כמו שצריך (פרוגסרון ו-E2 נמוכים, זריקות, כדורים, דימומים וכאבי בטן), בכל זאת הבטא עלתה ואיתה גם התקווה. ולמרות שכל הזמן הכנסתי לעצמי לראש שאסור לצפות, ההתרסקות היתה קשה. האמת, לא חשבתי שאגיב כמו שהגבתי, אבל מיד עם סיום השיחה עם האחות שמסרה לי את התוצאה, פרצתי בבכי סוער וחצי שעה אח"כ כשסיפרתי לבעלי, הבכי רק החמיר. השבועיים וחצי האלו היו קשים לי מאוד. גם ההתרוצצות לקבל זריקות, גם הכאבים, אבל בעיקר חוסר השקט הנפשי. כמה שלא רציתי לצפות, הגוף ממש תעתע בי. לא רק שהבטא עלתה, גם היו לי כל תופעות ההריון "שכתובות בספר": ציצי כואב, בחילות קלות, סחרחורות, קוצר נשימה (לא דמיינתי אותן, הן פשוט היו תופעות הלוואי של האסטרופם שלקחתי). אף פעם לא הרגשתי כך ואפילו שמחתי עם כל בחילונת... טוב, די לקיטורים. היה לי את כל סוף השבוע להתאושש והיום אני כבר מרגישה יותר טוב. אני רק מקווה שאכן המחזור הגיע ושלא יהיו סיבוכים נוספים. ביום רביעי אני עושה בדיקת דם כדי לבדוק שכל הערכים ירדו ובדיקת US כדי לבדוק שהרירית חזרה לעובי הרצוי ושאין ציסטות ו/או כל צרה אחרת. העיקר שהכל יחזור מהר לאיזון ואוכל לנסות שוב. 2 נקודות אור גדולות בתוך הסיפור הזה: - לראשונה בחיי הייתי בהריון ועוד באופן טבעי! - בעלי המקסים. כל השנה וחצי האלו ובמיוחד השבועיים האחרונים, גרמו לי להבין שוב ושוב כמה אני אוהבת אותו! מאחלת לכולנו הצלחות מהירות ושמישהי כבר תעשה פה את הסיפתח!!! אוהבת אתכם, מיכל.
שלום לכולם, זהו. הסאגה המתמשכת שלי נגמרה. אחרי שבועיים וחצי מורטי עצבים, הבטא ירדה ביום חמישי ל-26 ואני עכשיו בעיצומו של מה שנראה כמו מחזור (קשה לדעת כי אני מדממת כבר שבועיים וחצי). למרות ששום דבר לא התנהל כמו שצריך (פרוגסרון ו-E2 נמוכים, זריקות, כדורים, דימומים וכאבי בטן), בכל זאת הבטא עלתה ואיתה גם התקווה. ולמרות שכל הזמן הכנסתי לעצמי לראש שאסור לצפות, ההתרסקות היתה קשה. האמת, לא חשבתי שאגיב כמו שהגבתי, אבל מיד עם סיום השיחה עם האחות שמסרה לי את התוצאה, פרצתי בבכי סוער וחצי שעה אח"כ כשסיפרתי לבעלי, הבכי רק החמיר. השבועיים וחצי האלו היו קשים לי מאוד. גם ההתרוצצות לקבל זריקות, גם הכאבים, אבל בעיקר חוסר השקט הנפשי. כמה שלא רציתי לצפות, הגוף ממש תעתע בי. לא רק שהבטא עלתה, גם היו לי כל תופעות ההריון "שכתובות בספר": ציצי כואב, בחילות קלות, סחרחורות, קוצר נשימה (לא דמיינתי אותן, הן פשוט היו תופעות הלוואי של האסטרופם שלקחתי). אף פעם לא הרגשתי כך ואפילו שמחתי עם כל בחילונת... טוב, די לקיטורים. היה לי את כל סוף השבוע להתאושש והיום אני כבר מרגישה יותר טוב. אני רק מקווה שאכן המחזור הגיע ושלא יהיו סיבוכים נוספים. ביום רביעי אני עושה בדיקת דם כדי לבדוק שכל הערכים ירדו ובדיקת US כדי לבדוק שהרירית חזרה לעובי הרצוי ושאין ציסטות ו/או כל צרה אחרת. העיקר שהכל יחזור מהר לאיזון ואוכל לנסות שוב. 2 נקודות אור גדולות בתוך הסיפור הזה: - לראשונה בחיי הייתי בהריון ועוד באופן טבעי! - בעלי המקסים. כל השנה וחצי האלו ובמיוחד השבועיים האחרונים, גרמו לי להבין שוב ושוב כמה אני אוהבת אותו! מאחלת לכולנו הצלחות מהירות ושמישהי כבר תעשה פה את הסיפתח!!! אוהבת אתכם, מיכל.
