חשבתי על זה

[BooBee]

חשבתי על זה

חשבתי וחשבתי וחשבתי על המשפט הזה "שלא תדעי יותר צער". אני רוצה להגיד חד וחלק, המשפט הזה כל כך מטומטם לדעתי. שנתיים אני מנסה לפצח אותו, להבין את האמירה מאחוריו והלילה היתה לי הארה. זה פשוט משפט דפוק. מה זאת אומרת "שלא תדעי יותר צער"? כאילו מה, הצער הזה לא ימשיך ללכת איתי כל חיי? או שהכוונה היא שפעם אחת הספיק לך, אני מאחל לך שזה לא יקרה שוב, שתאבדי מישהו יקר לך? ואיך מסבירים לאנשים מסביב, שצער זה כמו איבר שנוסף לי בגוף. יש לי ידיים ורגליים, ראש ואוזניים, פופיק וצלעות, עיניים ואף וכל השאר, ומאז שאחותי מתה גידלתי לי איבר חדש שנקרא צער. והוא הולך איתי לכל מקום. הוא הולך איתי לישון בלילה ומתעורר איתי בבוקר. לפעמים הוא נרדם, לא כמו נמלים מעקצצות ברגל, למשל, לפעמים אני באמת לא מרגישה אותו, בעיקר כשאני נורא עסוקה, או רואה קומדיה ושום דבר לא מזכיר לי אותה חמש דקות רצוף, נגיד. ואני חושבת עליה המון, ובזמן האחרון אני בוכה המון, רואה ילדה מתה באיזו תוכנית טלויזיה באחת בלילה-אני בוכה. רואה ילד קטן שצריך השתלת מח עצמות ואמא שלו מזילה דמעות ליד מיטתו בבית החולים-אני בוכה. רואה משהו שפשוט מרגש אותי, גם אם זה לא ממש עצוב-אני בוכה. שומעת דיסק של אהוד בנאי-אני בוכה. בוכה ולבד, בדירה קרה מידי. מחשב, סיגריות, קצת בירה ודיסק של אהוד בנאי ברקע. יום שישי שכזה. איכס.

 

[לונה..]

גם אני חשבתי על זה

והגעתי למסקנה שאת צודקת. האמת היא שלא רק שחשבתי על זה, גם ניסיתי לפתח את זה, להסתכל על זה מנקודות מבט שונות, להחליף את המשמעות... וכל הזמן הגעתי לאותה נקודה. אז אני מזדהה עם כל הדברים שכתבת, רק שאצלי זה פחות מורגש. אולי לא בחרתי במילים הנכונות.... בואי נאמר שאני מניחה שזה פשוט מורגש בעוצמה נמוכה יותר. אולי אני מדחיקה, אולי לא. כבר לא אכפת לי. הפסקתי לדאוג לזה מזמן. מה שיבוא יבוא. נזרום. שורה תחתונה - אין מה לעשות. המשפט נוצר איכשהו, ואנשים ימשיכו להשתמש בו. זו צורת התבטאות, ולא נראה לי שמשהו יעזור לסלק אותה מפי האנשים.. אלא אם תתלי כרזות ענקיות בצידי הכבישים "זה משפט מטומטם לחלוטין!!" וגם אז לא בטוח שיבינו את המסר.

(מגמת מנהל!!! אאוץ', זה מתחיל להשפיע גם עליי...

) לזרום, בובה. את יודעת מה באמת קורה. אנחנו יודעים מה באמת קורה. וכל אדם, במוקדם או במאוחר, לצערנו, יודע מה באמת קורה. טוב, זהו. בלבלתי יותר מדי את המוח, כנראה שזה מה שקורה בשעות הללו. אז אני שולחת לך חיבוק ענקי!!!

ושתדעי שאת אף פעם לא לבד. אוהבת המון המון.

 

[egbar20]

אחים שכולים

לליאת היקרה שלי בוקר טוב, לפעמים טוב לי לקרוא תחושות של אחים ואחיות שאיבדו גם הם את היקר להם. בתוך עולם השכול אנו פוגשים "מעמדות" שונים: - אלמנות ואלמנים - הורים שכולים - אחים ואחיות - סבים וסבתות שתי הקטגוריות האחרונות אינם מופיעים בלכסיכון של שום גוף ואפילו משהב"ט. לאחרונה החלטנו לאמץ את האחים והאחיות חיבוק גדול. בעתון ההורים השכולים "קול המשפחות" שאני נימנה על חברי המערכת, הוחלט לתת במה וחשיבות לאחים. למה? הוברר כי האחים סובלים במידה רבה כמו האחרים ואין לאף אחד הזכות לקפח אותם. הצער, היגון, הבכי וההתמודדות היא אינה פריוולגיה של אף סקטור. זיכרי, אני נותן אישור לכך: מותר לך לבכות. מותר לך להיות בבית קר (מומלץ לחמם אותו - למרות שזה יקר). מותר לך להתרגש מסרט או הצגה עצובה. מותר לך להנות גם מדיסק עצוב. ואחרי כל זאת תכירי מישהו שיהיה גם רגיש לכל המותרים האלה ואפילו זה לא כל כך יפריע לו (למרות שלפעמים תשאלי את עצמך, מה קורה לו?). ולבסוף גם תביאי קצת נחת להורים המתחבטים עם העתיד. ושוב אני אומר זיכרי, כל העצבות היא רק שלנו ומותר לנו גם להתחלק עם אחרים. מי שיש לו הזכות להבין יבין ומי שלא לא. שבת שלום ילדה. שמואל אגבר (אבא של רותם)

 

[yfat73]

כמה שאתה צודק

גם אני אחות שכולה ותמיד שמעתי אנשים שאמרו "מה היא יודעת.. היא היתה רק אחותה... מסכנים ההורים שלה" וכו'. במבט לאחור, השנה הראשונה היתה מאוד קשה, אך השנים שלאחר מכן היו קשות פי כמה, כי רק אז קולטים שזה באמת סופי, על השנים מנסים להדחיק, אך שזה מתפרץ בפרצוף זה הכי קשה. לכן, כיום שאני מטופלת בשני ילדים קטנים, אני מנסה לא לחשוב על זה כדי שזה לא ישפיע עליהם בצורה קשה, אך אני יודעת שיבוא יום ובני התינוק יגדל ויתחיל להיות קצת עצמאי, ולמרות שזה יהיה בעוד זמן רב (הוא רק בן 3.5 חודשים) אני יודעת שאז אני אמצא את עצמי מתחילה אולי להבין וללמוד איך לחיות עם זה ולא להדחיק. אפילו חברה קרובה שלי שגם איבדה אח, אמרה לי שלדעתה הוריה סובלים יותר. למרות שיש בזה משהו, כי אני לא יכולה אפילו לחשוב שמשהו יקרה לאחד מילדי, אני חושבת שאי אפשר לזלזל באחים, כי הם בכל זאת חיו עם אותו האדם במשק שנים רבות ונקשרו אליו כמו ההורים.

 

[nypx]

ואני חשבתי גם על המשפט הזה

ואמרתי לעצמי אני חייב לומר לבובי משהו אז ככה: מה באמת אומרים?" שלא תדעו יותר צער" אפשר לומר "שיהיה יותר טוב" אפשר לומר: "שתהיו יותר שמחים ורק בשורות טובות" ואפשר עוד הרבה דברים אבל ביננו רויטל איזה משפט כן יתאים? יש משהו בכלל לומר? יש איך להכהות את הכאב? הרי אנשים חייבים לומר משהו הרי זה טבע האדם אז לפעמים לפני שאנחנו הולכים לנחם משהו הדילמה הכי גדולה זה רק מה לומר ,המבוכה וחוסר המילים של מה לומר הרי הרבה לא הולכים לנחם כי אין להם איזה משפט פתיחה מהממם כי ככה הם חושבים ,הרי עדיף לשתוק מאשר לפלוט איזה שטות. ויש משפט חדש שאומרים עכשיו:המקום ינחם אותכם עם שאר אבלי ציון או משהו כזה ,זה לא יותר דבילי? כל דבר דבילי אין איזו נוסחת קסם שכדאי לומר הדבר היחידי שאפשר היה לנחם זה לבוא עם המת יד ביד אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה אז עדיף לומר שטויות שמישהו אחר המציא וגם אני מדבר שטויות אז ביי אני

 

[לא חשובה]

הבעיה הכי גדולה שלי

כשהייתי צריכה ללכת לבית של אבלים קרובים יותר או קרובים פחות תמיד היתה מה להגיד, במיוחד שהם היו אנשים יותר קרובים או חשובים מה להגיד? את כל המשפטים האלו שכולם תמיד אומרים כמו "שלא תדעי עוד צער..." לא רציתי להגיד, כי כמו שאמרת הם באמת די דפוקים וחסרי משמעות ועל בכי דיברת גם אנימשום מה כל השבוע האחרון רק בוכה, בלי סיבה בכלל מתעטשת ובוכה

 

[לונה..]

../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

 

[אחת מהצד]

חשבתי על זה עוד פעם

עוד אין מסקנה. שלא יהיו לך עוד ימי שישי כאלה, בובי. זה גם משפט מטומטם.. אבל, אז מה. לא מתאים לי עכשיו הדחליל האידיוטי. אז שולחת חיבוק.

 

[liat1953]

גם אני חשבתי על זה...

הן איך אפשר לשמוע את המשפט הזה, "שלא תדעו עוד צער".... הרי הצער נושף בעורפי ללא הרף, אינו מרפה ולו לרגע קט. אך למרות שליבי ניצבט כל פעם מחדש, כאשר אני שומעת אותו, אינני שוכחת כי לפני...

לא ראיתיו באותו אור כפי שאני רואה וחשה אותו כעת.

 

[BooBee]

ואיך אני רוצה עכשיו לחבק

כל אחד ואחת מכם, על המילים המרגשות, החום הזה שעוטף אותי עכשיו כשאני קוראת מה שכתבתם לי. תודה תודה תודה. אתם המשפחה שלי, שתדעו... ואני מאוד מתרגשת עכשיו והדמעות ואוף... נפגש כולנו בראשון במרץ, אצל אהוד ובתיה ואני מבטיחה חיבוק לכל אחד במיוחד. רויטל.

 

[פופקורן1]

תגובה

בובי את נורא צודקת הצער לא עוזב אף פעם לצערי. ואני חושבת שבזה שאת שאת מדברת אליו זה רק עוזר. אבל, לאנשים אחרים זה אולי קצת קשה לשמוע על אובדן וזו כנראה התגובה שהיא אחת מרבות ששומעים שמספרים את זה למישהו שלא מבין. שלכם ושלכם תמיד פופקורן

 

[yfat73]

../images/Emo28.gifבובי היקרה

הבנתי שאיבדת את אחותך מאיזה סיבה (ששתינו יודעות שהיא ממש לא משנה לאחר שזה קורה) ואמרו לך את המשפט "שלא תדעי צער", אז תדעי לך שאף אחד לא מבין אותו, זה משהו מובנה, שכולם אומרים בסיטואציות כאלה. גם שאחותי נפטרה אז כולם אמרו לי, ואני לא ממש הבנתי מה הם רוצים, כי גם לא הבנתי היכן אני נמצאת והייתי בטוחה שזה חלום שכבר יגמר, ושוב נהיה בבתי חולים כל הזמן, אבל שהיא תהיה בחיים. אבל כמו שאת מבינה זה לא ממש קרה, והיא בכל זאת לא חזרה עד היום הזה. אבל כשקראתי את תגובתך ש"נוסף לה איבר בגוף" זה כל כך נכון. אני מנסה להדחיק את מה שקרה כדי שאמשיך לחיות, ומנסה להפריד את מה שקרה מכל מה שקורה לי ביום יום וזה פשוט לא הולך, זה מתקשר לי להרבה דברים אם לא לכל הדברים שקורים לי בחיי, וכמה שאני מנסה לא להכניס את זה לחיי היומיומיים זה פשוט משתלט עלי, ואני בטוחה שגם אצל אחרים זה כך. בכלל, חיי מתחלקים לפני שמלכי נפטרה ולאחרי. לפני, הכל היה נורמלי, היתה לי אחות חולה אבל היתה לי אחות, והכל היה לכאורה לפחות נורמלי. אחרי, הכל הסתבך, הכל נהיה קשה, כואב, לא מובן וכו'. היום אני כבר יודעת לעשות הפרדה בין הבעיות שיש לי בחיים היום שלא קשורות במלכי, ובין הבעיות שכן קשורות במלכי. אני רק מקווה שבעתיד אני אוכל להביט בתמונות שלה ולא לבכות ולא לחשוב עליה בטירוף, ושאולי, רק אולי אוכל יום אחד לשבת עם בתי ולהראות לה את מלכי בודיאו או בתמונות בלי לבכות לידה. (עד היום לא עשיתי את זה כלל, היא בכלל לא מבינה מי זאת). שיהיה לנו בהצלחה.

 

[BooBee]

יפעת יקרה ../images/Emo20.gif

למה את מנסה להדחיק? זה עושה אולקוס, בחיי. ניסיתי גם את זה. זה לא עובד לטובתנו העניין הזה עם ההדחקות. כשאת מנסה בכוח להדחיק משהו, הוא באמת משתלט עלייך. כמה שתיאבקי עם זה, זה יקבל יותר כוח ויפעל נגדך, ככה אני חושבת. יש אפילו חוק כזה בפיזיקה אם אני לא טועה. אני גמרתי עם ההדחקות. כשרע לי אז רע לי. לא מתנגדת לזה ולא נאבקת בזה. נותנת לזה להיות בתוכי, מסביבי. ואם אני לא נאבקת בזה זה נעלם מעצמו. כשאני נאבקת במשהו, זה ישאר יותר זמן, וזה גם מחליש אותי. אם הייתי נאבקת בדיכי שלי בסוף השבוע, זה היה ממשיך גם כל השבוע. אז הלכה לי השבת עם המון שינה ובכי ושיחות טלפון עם חברות וקצת ניג'סתי להן עם הכאב שלי. והיו המון שתיקות בסוף השבוע והמון דיסקים של מוזיקה, בעיקר אהוד בנאי. שמתי פול ווליום והשתוללתי לי כאן בבית שלי עם השירים. עד שהתשתי את עצמי והתיישבתי באפיסת כוחות מול הטלויזיה וראיתי קצת תוכניות וחצי סרט. הנקודה שלי היא שאי אפשר לברוח עם התמודדות. זה כמו הכלבה לאסי, היא תמיד תחזור לבית שלנו(אני מאוד אוהבת את המטאפורה הזו, לקחתי אותה מהספר של קובי אוז). חיבוק גדול והלוואי שלכולנו יהיה את הכוח להתמודד עם השדים שלנו. שלך, רויטל.

 

[yfat73]

הלוואי שיכולתי לעשות זאת

אני מבינה שאת גרה לבד, ויש לך אפשרות להסתגר ולהרשות לעצמך לעשות מה שאת רוצה. אני מצבי קצת שונה ממך, יש לי שני ילדים ובעל, הבן הקטן עוד קטן מאוד כדי להבין משהו (הוא רק בן ארבעה חודשים), הענין הוא עם בתי הגדולה, היא לא תבין על מה אני בוכה, ולא תבין מה אני רוצה ממנה, וזה יבלבל אותה. התקופה הקשה ביותר שהיתה לי היתה שבתי הגדולה היתה בת שנתיים, וכבר לא היתה "צריכה" אותי כמו בהתחלה, ואז התחלתי להרגיש את החוסר, ועברתי תקופה ארוכה קשה מאוד. אבל רציתי גם להראות שיש נקודת אור, והיא חברה טובה שלי, הכרנו דרך הבנות שלנו, וכמו שמבקשים דברים מאחות מבלי לחשוב פעמיים כך אנו מתנגדות אחת עם השניה, ואני בהחלט יכולה לומר שאני מרגישה שהיא מעיין תחליף של אחותי (למרות שאין דבר כזה, אבל את יודעת למה את מתכוונת). אני בטוחה שעוד יגיעו תקופות קשות, במיוחד אלה לפני פסח (אחותי נפטרה יום לפני פסח 98) אבל יודעת שאעבור אותם כי יש לי בשביל מי לחיות.

 

[BooBee]

ולמרות ואף על פי

קודם כל תחיי עבור עצמך. זה דבר ראשון. לא בקטע אגואיסטי. אלא שאם את לא חיה קודם כל עבור עצמך, אז אלה שאת חיה עבורם, נגיד הבנות שלך, יקבלו אמא פחות מאושרת ממה שמגיע להן. תחשבי על זה ככה. ילדים מאושרים חיים לצד הורים מאושרים, ככה זה עובד. דבר שני, אני יודעת שיש לי פריבילגיה משלי, להסתגר ולגור לבד ולא לקום באמצע הלילה כי הבת שלי בוכה. אבל, גם מי שגר לבד יכול לסגל לו יכולות מופלאות בלברוח או בלא להתמודד. וכשגרים לבד זה יותר הרסני, כי אין לי מי ש"מרים אותך" למעלה. אבל מה אני בעצם רוצה להגיד לך? אוה. טוב ששאלת. תמצאי לך יום אחד בשבוע, בשעה קבועה, נגיד ימי רביעי ב 20:00, כשכבר הבנזוג שלך בבית, והכל טיפ טופ ותעשי לעצמך שעתיים של רק את עצמך. את יכולה להפגש עם מי שבא לך(אני ממליצה בחום על טיפול פסיכולוגית, אבל איך שבא לך, בזמן שלך, זה כל כך תורם ונותן כוחות) ופשוט לרוקן את הראש ממחשבות עצובות ולמלא מצברים של אנרגיה. תאפשרי לעצמך ערב אחד, לשעות ספורות להיות את עם עצמך. יש לי חברות, שהן אמהות ורעיות, שבלי שום קשר לשזה שהן לא חלילה שכולות או משהו כזה, שזה פשוט מציל אותן חד משמעית. ערב אחד בשבוע זה עבור עצמן. סרט, קפה, שיחת נשים מעצימה ומחזקת, מה שרק תרצי. תנסי, מה אכפת לך? שלך, רויטל.

 

[bertap]

בוקר טוב ??????????????

בתגובה למה שכתבת,בני נהרג לפני 9 שנים. והכאב נימשך כמו מסטיק, לא מניח ולו לא לרגע היו ימים שהתחלתי לצחוק. ושניה לאחר מכן אני שואלת איךזה שאני מצליחה לחיך לצחוק על מה ולמה? על שבני אינו מצליח לראות את בנותיו הנפלאות, על זה שאישתו אינה מצליחה להתאושש ,על אחיו שלו ממשיכם ונתקעו תקועים בזכרונות האם זה יעבור ההרגשה האיומה ? שכל מוות מחזיר אותי בבעיטה חזרה לכאב נורא וקושי להתעורר בבוקר ולהמשיך הלאההההההההההה

 

[bertap]

לבונבון בוקר טוב ונהדר

אני יודעת שהשבוע ילדה בת שנה ו4 חודשים ניפטרה,כל כך קשה היה לי לעלות למעלה לנחם את ההורים,המחנק שהרגשתי קשה לתאר ,כמה ניסיונות שלי התבטלו כי פשוט לא היתי מסוגלת להגיע לקומה ה4, האמא התברר שזו לה הילדה השניה שנפטרה אצלה,בקיצור יום אחד במהלך השבוע שעבר קיבלתי טלפון מהאמא שביקשה ממני להיכנס אליה, לא יכולתי לסרב הגעתי ואני לא יכולתי לדבר ,כי לפי נסיוני לא זכרתי מי מגיע ומה אומרים העיקר שמגעים זה כל כך מחזק (בכל אופן אותי)מה אני מספרת הילדה סך הכלהיה לה חום גבוה ובבית חולים לא התיחסו לזה ושלכו אותה הביתה מה תגידו לזה??????????????

 

[nofariti]

אני נושאת עימי את צער השתיקה

נכון.. אני זוכרת שאמא שלי נפטרה...כמעט כל בן אדם שני..היגיע עם המשפט הזה או המילים "שמיים ינחמו" שגם הן תמוהות בעיני ולא הצלחתי לעמוד על פשרן. תארת את זה בצורה כל כך מדוייקת...כמו איבר חדש וכל כך כבד... הצער הולך איתי והולך עם משפחתי. ואני מקווה שיום אחד גם האהבה של אימי תלך איתי.

 

[BooBee]

ואני אומרת "ישראל לא שמע"

כי תמיד אומרים "שמע ישראל", בתחינה ממש, מתחננים אליו שישמע. אני החלטתי שהוא לא שמע וזהו. נגמר הסיפור. יצירתיות צינית עושה לי נעים בגב, מה אני אגיד לך. אם אני אכתוב פעם ספר אני אקרא לו "ישראל לא שמע". בחיי. וכן, את צודקת, 'שמיים ינחמו' זה עוד משפט סתום שכזה שקשה לעמוד על הקטע שלו. מבחינתי 'שמיים ינחמו' זה אומר שיהיה שמש מלטפת ומזג אויר כיפי, לא חם מידי ולא קר מידי(וכל המאמינים שיושבים בפורום, אני מתנצלת מראש, אין לי כוח לחכות שאיזה אלוהים יבוא או תבוא לנחם אותי, אני באמת לא מאמינה בזה). תכנסי ללינק הזה, יש שם משהו שכתבתי בשבעה. ולגבי האהבה של אמא שלך, היא איתך, אל תחשבי אחרת לרגע. האהבה הזו שיש לנו ליקרינו שאיבדנו תמשיך להתקיים כמו גם אהבתם שלהם כלפינו. יש חוק כזה בפיזיקה, ששום דבר לא נעלם מהעולם הזה, בטח ובטח אהבה. היא תמיד תהיה.