חשבתי על זה ש

[ילדונת~]

חשבתי על זה ש

היום יכול להיות כל יום
ועל כמה שאין לי זמן בחיים
ואיך שהיום יכול להיות יום העצמאות, וערב שבועות מבחינתי
ואם תגידו שהיום זה ערב חנוכה אני אלך להדליק נר ראשון
אין לי מושג מה קורה סביבי
אני מסיימת שיחה "בשבוע טוב" ומברכים אותי לשבת שלום.
לפעמיים יש לי רק לילות ולפעמים בוקר ועוד בוקר ועוד בוקר באותו היום זה רק השעון כבר שנתיים לא עובד....


וכמה זה יכול להיות "משעשע" להסריט אותי עם זה....


גם ככה החיים שלי הם סרט איימה





ואני מצטערת שלא מגיבה, אבל אני קוראת ...
לא מוצאת כוחות כרגע....

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עצוב לקרוא אותך.

הלוואי שיהיה כבר אחרת.

 

[lital172]

ילדונת.

כואב מאוד לקרוא אותך. אי אפשר למצוא כוחות שאת כל הזמן מסממת ומשתיקה את עצמך.
ברור שלא תדעי מה קורה סביבך. את לא נותנת לעצמך להיות צלולה ולו לרגע.
מה כל כך מפחיד לך בלהרגיש? נכון יש כאב. ועצב. אבל יש גם דברים יפים ושמחים. וגם הם קשורים לרגש.
מתי תפסיקי לפחד ותתחילי לאפשר לעצמך?

אל תתני לעוד שנים לעבור. תבטיחי לעצמך. שתהיי צלולה. שתגשימי חלומות. שתהיי בשביל עצמך...

את מ-ס-ו-ג-ל-ת!!

 

[ילדונת~]

הכל יהיה בסדר

זה רק זמן ביניים שכזה...



זמן המתנה שלא מטיב עימי...

 

[levshavur]

לילדונת

שלום לך
בלי קשר לשרשור עצמו רציתי כבר מזמן להגיד לך שמה שכתוב אצלך למטה בקשר לבית ספר למשחק אני מזדהה עם מה שכתבת שם,את ה"תאטרון הראשון " שלי הוא עם כל המשפחה שלי שעושים הצגות של משפחה נורמלית, וכן אני לומדת תאטרון באוניברסיטה...
לבשה.

 

[ילדונת~]

זה ציטוט ישן... ישן..

ואני אומנם לא לומדת בפועל תיאטרון....


אבל אני בהחלט מרגישה כל החיים שחקנית על במה....

יש לי מדריכה שאמרה לי.. שכל מי ומה שאנחנו מציגים כלפי חוץ הם לא דמויות שלנו הם אנחנו כי כל מה שאנחנו יכולים להציג הם בעצם חלקים בנו...


אי אפשר לשחק משהו שהוא לא אתה...


אני שמחה שהתחברת

 

[ילדונת~]

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

כבר אין לי כוח לבכות
ואם אני אפסיק לבכות מה יוותר ממני?

 

[שישמים אחרים]

ילדונת...

את - אנחנו - יותר מסך הכאבים שלנו, האכזבות, העצב. אנחנו גם יותר מסך השמחה והבחירות והתחביבים. את אנושית, וזה משהו שתמיד יוותר לך.
מה ממך את פוחדת לאבד?

(חיבוק)

 

[ילדונת~]

זה בטח ישמע דפוק..

אבל אני מפחדת לאבד את רסיסי התקווה שיש בי....

אני מפחדת לחזור להיות אותה ילדונת קהה שלא רואה אף אחד ממטר.
שהחולי הוא המרכז.
אני מפחדת... להתייאש...


(תודה על החיבוק, אני כל כך צריכה אחד כזה)