חשבון נפש
אני כותב בפורום כשנה. האנשים שנוכחים בפורום כבר מכירים אותי. יצא לאחרונה מצב שכל מיני אנשים באו אלי מיזמתם [במיקבץ גדול מהרגיל] וטענו נגדי שאני בוטה. שאין בי חמלה ואהדה. אני פוגעני ומעליב. נכון שאני מקבל גם אהדה פרגון ועידוד, ובכל זאת... בואו נגיד, שנקודת המוצא שלי היא באמת לעזור. אני כבר ילד גדול ובחיי היו לא מעט מהפכים שהפכו את חיי מקצה לקצה. בין אם רציתי או לא, נאלצתי להתמודד עם לא מעט מצבים קשים [ועדיין מתמודד] וגם צברתי לא מעט ניסיון חיים, תובנות ולקחים שבאמת סייעו לי לשרוד ואפילו לשפר את איכות חיי. אני גם לא באמת חושב שיש לי את כל התשובות בכיס. כשהתחלתי לכתוב, אחת הסיבות המרכזיות הייתה הרצון לחלוק את הידע הזה. לא בהכרח ברמה של תשובה לכל שאלה אלא יותר ברמה של לתרום לשיח הציבורי שנוצר כאן מתוך הדברים שמועלים ע"י המשתתפים. קבעתי לעצמי אפילו כללים אישיים. לומר את מה שאני באמת מרגיש [חושב]. לנמק את תשובותיי, להיות עניני, מתומצת, קריא, מעניין ככל האפשר, עם אגו מרוסן, חד וברור. התחייבתי לעצמי לא להתחנחן, לא לכתוב בכדי לרצות או מה שמצופה ממני, אבל גם לא להתנשא, להיות זדוני, לשפוט, ללעוג וגם לא להתווכח עם דעות שונות והפוכות. [ולא שלא היו התחלקויות.] נכון שאני משתמש בבוטות ככלי לחידוד והבהרת מסר. מכאן, אינני לוקח אחריות ולא מתנצל על אלו שנעלבו או נפגעו ממני. [בכלים שלי, לעשות זאת זה להתנשא]. נראה לי שעבר מספיק זמן לחשבון נפש. אז... מה אתם אומרים?
אני כותב בפורום כשנה. האנשים שנוכחים בפורום כבר מכירים אותי. יצא לאחרונה מצב שכל מיני אנשים באו אלי מיזמתם [במיקבץ גדול מהרגיל] וטענו נגדי שאני בוטה. שאין בי חמלה ואהדה. אני פוגעני ומעליב. נכון שאני מקבל גם אהדה פרגון ועידוד, ובכל זאת... בואו נגיד, שנקודת המוצא שלי היא באמת לעזור. אני כבר ילד גדול ובחיי היו לא מעט מהפכים שהפכו את חיי מקצה לקצה. בין אם רציתי או לא, נאלצתי להתמודד עם לא מעט מצבים קשים [ועדיין מתמודד] וגם צברתי לא מעט ניסיון חיים, תובנות ולקחים שבאמת סייעו לי לשרוד ואפילו לשפר את איכות חיי. אני גם לא באמת חושב שיש לי את כל התשובות בכיס. כשהתחלתי לכתוב, אחת הסיבות המרכזיות הייתה הרצון לחלוק את הידע הזה. לא בהכרח ברמה של תשובה לכל שאלה אלא יותר ברמה של לתרום לשיח הציבורי שנוצר כאן מתוך הדברים שמועלים ע"י המשתתפים. קבעתי לעצמי אפילו כללים אישיים. לומר את מה שאני באמת מרגיש [חושב]. לנמק את תשובותיי, להיות עניני, מתומצת, קריא, מעניין ככל האפשר, עם אגו מרוסן, חד וברור. התחייבתי לעצמי לא להתחנחן, לא לכתוב בכדי לרצות או מה שמצופה ממני, אבל גם לא להתנשא, להיות זדוני, לשפוט, ללעוג וגם לא להתווכח עם דעות שונות והפוכות. [ולא שלא היו התחלקויות.] נכון שאני משתמש בבוטות ככלי לחידוד והבהרת מסר. מכאן, אינני לוקח אחריות ולא מתנצל על אלו שנעלבו או נפגעו ממני. [בכלים שלי, לעשות זאת זה להתנשא]. נראה לי שעבר מספיק זמן לחשבון נפש. אז... מה אתם אומרים?