חשבון נפש עצמי
יום כיפורים קרב ובא, ואנחנו בתקופה בא אנחנו אמורים לעשות חשבון נפש על השנה שעברה. וזה קצת מה שאני רוצה שנעשה כאן. בערך. אני מאמין שצריכים לעשות חשבון נפש כל הזמן, ולא לאגור את כל הדברים לתאריך מסויים. לדעת איפה אתה זה אחד מהדברים הכי חשובים שבן אדם יכול לדעת... אבל עדיין, נחמד שיש את ימים אלו לעשות חשבון כולל. אבל כאן אני לא רוצה שתבקשו סליחה מאנשים. לא רוצה שתספרו את הדברים "הרעים" שעשיתם, או מי העלבתם. חשבון נפש זה דבר כל כך אישי, שנראה לי שמגיע לכל אחד לעשות חשבון נפש לעצמו. אז אני יתחיל. אני יודע שלפעמים לא התייחסתי לגוף שלי יותר מדי טוב, וליתר דיוק התייחסתי אליו בתור כלי, בתור חלק נפרד מעצמי. אני יודע שלא פעם הרחקתי עצמי מלחשוב על הדברים החשובים, מלהתמודד עם השאלות הקשות והכואבות. אני גם יודע שלפעמים ניסיתי לענות על שאלות יותר מדי גדולות, יותר מדי קשות, ואני יודע שלפעמים יש שאלות שפשוט אין להן תשובה. אני יודע שיכולתי לאהוב את עצמי יותר. אני יודע שהייתי צריך לקבל את עצמי יותר. אני יודע שלפעמים חשבתי יותר מדי, הרבה פעמים לא מספיק. אני יודע שלפעמים החמרתי עם עצמי, בלי להבין את מגבלותי ורצונותי, ואני יודע שלפעמים הייתה חסרה לי הנחישות להגיע למטרות אבודות. אבל כאמור, זה חשבון נפש. לא סליחה. אני לא מבקש מעצמי סליחה, ולכן אין טעם לסלוח. זה בסדר. זה אני, וזה טוב. ועכשיו יש לי עוד שנה, שהיא רק שנה אחת מרצף גדול של חיי, ואני נכנס אליה כשאני יודע יותר טוב מאי פעם מי אני, וזה מה שחשוב. ועכשיו תורכם. בלי להתנצל, תסתכלו, תתבוננו, ותגידו מה מצאתם. מומין
יום כיפורים קרב ובא, ואנחנו בתקופה בא אנחנו אמורים לעשות חשבון נפש על השנה שעברה. וזה קצת מה שאני רוצה שנעשה כאן. בערך. אני מאמין שצריכים לעשות חשבון נפש כל הזמן, ולא לאגור את כל הדברים לתאריך מסויים. לדעת איפה אתה זה אחד מהדברים הכי חשובים שבן אדם יכול לדעת... אבל עדיין, נחמד שיש את ימים אלו לעשות חשבון כולל. אבל כאן אני לא רוצה שתבקשו סליחה מאנשים. לא רוצה שתספרו את הדברים "הרעים" שעשיתם, או מי העלבתם. חשבון נפש זה דבר כל כך אישי, שנראה לי שמגיע לכל אחד לעשות חשבון נפש לעצמו. אז אני יתחיל. אני יודע שלפעמים לא התייחסתי לגוף שלי יותר מדי טוב, וליתר דיוק התייחסתי אליו בתור כלי, בתור חלק נפרד מעצמי. אני יודע שלא פעם הרחקתי עצמי מלחשוב על הדברים החשובים, מלהתמודד עם השאלות הקשות והכואבות. אני גם יודע שלפעמים ניסיתי לענות על שאלות יותר מדי גדולות, יותר מדי קשות, ואני יודע שלפעמים יש שאלות שפשוט אין להן תשובה. אני יודע שיכולתי לאהוב את עצמי יותר. אני יודע שהייתי צריך לקבל את עצמי יותר. אני יודע שלפעמים חשבתי יותר מדי, הרבה פעמים לא מספיק. אני יודע שלפעמים החמרתי עם עצמי, בלי להבין את מגבלותי ורצונותי, ואני יודע שלפעמים הייתה חסרה לי הנחישות להגיע למטרות אבודות. אבל כאמור, זה חשבון נפש. לא סליחה. אני לא מבקש מעצמי סליחה, ולכן אין טעם לסלוח. זה בסדר. זה אני, וזה טוב. ועכשיו יש לי עוד שנה, שהיא רק שנה אחת מרצף גדול של חיי, ואני נכנס אליה כשאני יודע יותר טוב מאי פעם מי אני, וזה מה שחשוב. ועכשיו תורכם. בלי להתנצל, תסתכלו, תתבוננו, ותגידו מה מצאתם. מומין