החרשוף/כרשוף, גדל בגינות מרוקאים במ
ושבים ותיקים וזכור לי היטב מילדותי הודות לכך שגדל בגינתנו,ובגינות שכני המרוקאים. למעשה, זה ארטישוק הבר שממנו הכליאו והשביחו את רוב הזנים התרבותיים. קרקפת התפרחת אכילה בדיוק כמו ארטישוק תרבותי אך טעמה עז יותר ודומיננטי יותר. חפי התפרחת שאותם רגילים לנשנש לאחר ארוחות השבת העשירות והשמנות הרבה יותר קטנים, חדים וקוצניים מהתרבותי וגם השער על הקרקפת קוצני יותר. אך הטעעעעםםםםםםםםם.... חבל"ז, גם חי ללא בישול אך משחיר שיניים ופה. אימי שתחיה, וגם זוגתי, נוהגות להכין מטעמים של ממש מבסיסי העלים שאותם יש לנקות בעבודה מרובה מאוד. יש לשטוף היטב,ולחתוך לחתיכות באורך של בערך 10-15 ס"מ, לקלף היטב מהסיבית החיצוניים, למלא בבשר טחון מטובל כמו בסנדביץ. לטבול בבלילת ביצה וקמח ולטגן היטב היטב עד לסגירה והזהבה. לבשל ברוטב עגבניות מטובל בהמון שום לפי הטעם כמו בקציצות בקר. כנ"ל, במדיאס ממולאים. אני אף פעם לא הצלחתי להתאפק עד לשלב הבישול הסופי לפני שחיסלתי חצי כך. בישובים עדתיים מיוצאי צפון אפריקה אפשר למצוא עד היום גם בגינות וגם בשדות. בתאבון.