חרם צרכנים בתאריך 19/11/04

[אדרי יצחק גקי]

חרם צרכנים בתאריך 19/11/04

לאחרונה התפרסמו ידיעות על מקומות עבודה הפוגעים בבריאות העובדים בהם בשל מדיניות הכופה עמידה במהלך העבודה. מדובר בקופאיות ובנתוני שירותים אחרים הבאים במגע איתנו וסובלים כדי שאנחנו :נהנה משירות אדיב". כתבה רותי סיני בהארץ: "... - אין בכך די. כל עוד הציבור אינו מוחה על כבודם האבוד של העובדים המשרתים אותו - למשל, על ידי מעבר לחנות אחרת - ימשיכו גם המעסיקים להתייחס לעובדיהם כאילו הם שקופים." למאמר המלא יוניברס קלאב, המשביר לצרכן,סופרפארם ועוד רבים אחרים יש מדיניות הכופה עמידה. ביום שישי 19.11 לא נקנה במקומות אלו. שירות בעמידה - תודה אבל לא תודה. איפה שעומדים להחרים, איפה שעומדים לא נכנסים, איפה שעומדים לא קונים. "דוברת סופרפארם מתגאה בכך, שמדיניות העמידה של הרשת לקוחה מהשוק האמריקאי. אחרי 300 עמודים שבהם שיפלר מתאר את חייהם של העובדים בתחתית החבית של החלום האמריקאי, הוא חותם את ספרו בשלוש מלות ציווי: "הגיע הזמן להתבייש".

 

[auntie moe]

למה לא להפסיק לגמרי לקנות במקומות

כאלו עד שהירידה ברווחים תביא אותם לשינוי מידניות?

 

[rachelb1]

יום חופשי מקניות - 26/11/04

"וברדיו, לשדרן, יש גם היום מצב רוח מצויין - הוא לא שמע שאצל כולם, האהבה מתה…" (אריאל הורוביץ). מהי תרבות הצריכה? כבר התרגלנו לסמוך על הכסף שיספק לנו את כל הדברים הלא מוחשיים של חיים טובים - ושכחנו את המציאות הפשוטה שרק הזיוף של הדבר האמיתי מועמד למכירה. את הדבר האמיתי חייבים להשיג על ידי השקעה של עצמנו בקשרים אוהבים ודואגים, בלהיות חברים ושכנים טובים, לחיות לפי עקרונות מוסריים ולעזור לאחרים. אבל מומחי שיווק מקיפים אותנו במסר תרבותי אחר. הם לא מוכרים סבון כביסה, הם מוכרים קבלה, הישג, וערך עצמי. הם לא מוכרים מכוניות, הם מוכרים כוח, חופש, והצלחה- ההזדמנות להרגיש חי, מקושר, וחופשי- זו שבה אנחנו באמת רוצים. כדי לקנות את מה שהמשווקים מציעים, אנו זקוקים לעוד כסף. כלומר עלינו לעבוד יותר. בדידות דוט קום ל"חגיגת הקניות" הזאת יש מחיר - בדרך אנחנו מאבדים רבים מהדברים שהיו יכולים לשפר באמת את איכות חיינו- אנשים עובדים יותר, ומבלים פחות שעות עם המשפחה. גם כשנמצאים בבית, כל אחד שקוע בעיסוק משלו או בטלוויזיה. עבודה רבה יותר משמעה גם מתח, תשישות, כאבי ראש, מריבות עם בן הזוג. במקום לקנות במכולת ולדבר עם השכנים אנו ממהרים לקניון במכונית, ומתעצבנים בפקקים. המרקם המשפחתי והקהילתי הולך ונשחק. במקום ללמד אותנו שהדרך להגשמה ולסיפוק היא לחוות את החיים במלואם דרך יחסינו עם המשפחה, הקהילה, הטבע והיקום החי, התקשורת המתנהלת על ידי תאגידים חוזרת ללא הרף על הבטחת שווא- יהיו כמיהותנו אשר יהיו, השוק הוא הדרך אל סיפוקן המיידי. תפקידנו הוא לצרוך - נולדנו כדי לקנות. במילים אחרות, תרבות הצריכה מהללת את הייחודי, המקורי והצבעוני, אבל היא עצמה מהווה פס-ייצור המוני של מחשבה אחידה. בעודנו מהופנטים על ידי שירת הסירנה של השוק, אנו ממירים יותר ויותר מאנרגיית החיים שלנו לכסף ובכך מאצילים יותר כוח למוסדות ששולטים בגישה שלנו אליו ולדברים שניתן לקנות בו. האצלה זו של כוח משרתת את האינטרס של התאגידים היטב, בגלל שתאגידים הם יצורים של כסף. היא משרת את האינטרס האנושי שלנו בצורה עלובה, בגלל שאנו יצורים של טבע ונשמה. נדיר שאנשים שחווים שפע של אהבה בחייהם יחפשו נחמה בקניות אישיות ממכרות וראוותניות. עבור אלו שהרגש נמנע מהם, שום שיא של תענוג חומרי כלשהו לא יספיק אף פעם, ואין די בעולם החומרי שלנו. עולם שהורעב מהאהבה הופך לעולם של מחסור חומרי. בניגוד לכך, עולם עם אהבה הוא גם עולם של שפע חומרי. כשאנו שלמים מבחינה רוחנית וחווים את תמיכתה הדואגת של הקהילה, חסכנות היא חלק טבעי בחיים מלאים וממושמעים. המרדף שלנו אחר כסף וצרכנות חומרית הוא למעשה מסע למלא חלל חסר בחיינו שנוצר על ידי מחסור באהבה. זו תוצאה של תפקוד לקוי של החברות שלנו, שבהן הכסף החליף את מקומה של תחושת הקשר הרוחני שלנו כבסיס של ערכי-התרבות שלנו ושל היחסים שלנו. התוצאה היא עולם של מחסור חומרי, אי-שוויון מאסיווי, הרס המערכות סביבתיות, והתפוררות חברתית. כל-עוד נמשיך לאמץ לחיקנו את ייצורו של הכסף כמטרתנו המשותפת ולעצב את מוסדותינו, כך שייתנו למטרה זו עדיפות על-פני כל האחרות, החלל בחיינו יגדל והמשבר האנושי ימשיך להעמיק. ישנו פתרון ברור מאליו: ליצור חברות שנותנות ערך גבוה יותר לטיפוחה של אהבה מאשר לגידולו של הכסף. הגיעה הזמן לצאת מהמטריקס www.bdidut.com

 

[CRONE]

בעייה פילוסופית של עשירים

אנחנו ממילא מדרדרים במהירות, יותר ויותר אנשים קונים רק מה שהם צריכים (אין להם ברירה=כסף). עוד 10 שנים של סבסוד שכר ורובנו נקנה רק מצרכים בסיסיים. החברות המדוברות הן רוב קרטל השליטה בענף הסופרמרקטים הגדולים (ולמעשה מונופול). יום ללא קניה לא עושה עליהם כל רושם. לאחר שהשטלתו על רוב הענף הם מכתיבים ליצרנים וליבואנים בילעדיות (או מחירים גבוהים למתחרים הקטנים). אבל לחץ ציבורי לא לקנות מהרשתות (חרם מתמשך שיפגע בתדמיתם) עוד עשוי לגרום לכך שיצרנים יעדיפו לשווק באמצעות הרבה חנויות מכולת קטנות במקום 3 רשתות גדולות. ועצם האפשרות של ערעור המונופול יכול להפוך את הלחץ לאפקטיבי.

 

[אדרי יצחק גקי]

לדעתי צריך לפעול בהדרגה

דעתי האישית בנושא: יש לפעול בשלב ראשון להגדלת המודעות לנושא הן ציבורית והן למעסיקים של "העסקה פוגענית". שלב שני יום חרם אחד שיאותת למעסיקים יש לכם אפשרות לתקן את העוולה. שלב שלישי הוצאת הודעה מסודרת למעסיקים מה המאבק רוצה מהם. שלב רביעי החרפת המאבק עד לקריאה להפסקת הקניה ממקומות שימשיכו את נושא ההעסקה הפוגענית. לדעתי צריך לתת לכול הגורמים לשקול את צעדיהם מתוך אמונה שהמעסיקים יקבלו את התובנה "להקשיב להלכי הרוח" של ציבור הצרכנים.

 

[דור לוי]

יוניברס קלאב וסופרפארם והצעה

מודה שלא שמתי לב, כמו להרבה דברים... על היוניברס קלאב קראתי בכתבה במקומון לפני זמן רב, ומאז אני מדיר רגלי משם. השאלה האם העדרות קבועה מורגשת? על הסופרפארם למדתי עכשיו... שאלה שעלתה לי היום, כשמדובר בנושא הקופאיות: מה בדבר האפשרות לדאוג שכל מי שקונה שם יקפיד לרשום את מחאתו על שובר כרטיס האשראי (לא במקום יום ללא קניות)? מן הסתם, אם יהיו הרבה חתימות כאלו - זה יהיה גם מחמם את הלב עבורן - לדעת שהן לא שקופות וחושבים עליהן. כי מי שלא קונה - אולי יורגש בכיס של הרשת - אבל לא יראה.

 

[יואב 4 4]

אני דיברתי עם מנהל סניף יוניברס

כבר בפעם הראשונה שביקרתי בסניף יוניברס שנפתח סמוך למקום מגורי, שמתי לב לעובדה שהקופאיות עומדות. - לא התעצלתי, ומלאתי דף משוב כדי לשלשל לתיבת התגובות שמנהלי הסניף החרדים כל-כך לשביעות רצונם של הלקוחות העמידו למטרה זו. לא הסתפקתי בכך, אלא גם דיברתי עם מנהל הסניף שהיה במקום על הבעיה. הוא כמובן מכר לי את הלוקש על המחקר שמצא שעבודה בעמידה יותר בריאה לעובדת. אני אמרתי לו שישאל את העובדות עצמן מה הן מעדיפות. הפצרתי בו עוד, שיעשה נסיון בסניפו: יפעיל חלק מהקופות ע"י עמדות ישיבה ולאחר תקופת נסיון של חודש (נניח) יעשה סקר אנונימי בקרב הקופאיות וילמד מה הן מעדיפות. נו, טוב. באותו סניף (כמו בכל סניפי יוניברס) הקופאיות עדיין עומדות, וזה עדיין חורה לי. אבל אם עוד לקוחות רבים יביעו בקול ובכל דרך אחרת אפשרית את מחאתם, יש לקוות שזה ייצור לחץ על הנהלת יוניברס לכיוון הרצוי. מציע את זה כדרך פעולה. - מה דעתכם? אתם מצטרפים?

 

[meitush123]

מכרו לך את הלוקש שלעמוד כל היום

זה בריא. אז אולי גם מנהל הסניף יעבוד בעמידה אם זה כל כך טוב לו? שיעמוד מול המחשב שלו, ומול הניירות, ובפגישות. נראה מה אז הוא יגיד. גם לשבת כל היום זה לא משהו בריא אך זה בריא יותר מלעמוד כל היום ולצור עומסים נוראיים על הגב והרגליים. מסכימה עם דרך פעולתך, אבל אני גר בקיבוץ וקונה בכלבו, סו איטס נוט רלבנט טו מי