חרם אקדמאי של ישראל
זה לא נושא חדש, במיוחד לא באנגליה. ואני מודה שמאוד לא נוח לי עם זה. מצד אחד אני אומרת לעצמי: "אבל את החרמת מוצרים וכל דבר מדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד" - עד כדי כך שעדיין כיום אני לפעמים תופסת את עצמי לפני שאני קונה משהו דרום אפריקאי ואז נזכרת... ואני משתדלת להחרים מוצרים מהתנחלויות, אבל מודה שזאת משימה בלתי אפשרית כי אין מידע מספיק על מקור המוצרים מהארץ. אבל עמוק בתוכי צורם לי מאוד שיש בין תומכי החרם שמדובר עליהם בכתבה, כאלו שאמרו דברים או פעלו בעבר בצורה שאצלי נתפסה כגובלת באנטישמיות (אני לא יודעת כמה אתם מודעים לשמאל היותר מסורתי/קיצוני באנגליה וליחסי הקירבה שלו לשנאת יהודים, אבל אני מכירה את זה מבפנים - זה לא מיתוס באותה מידה שזה לא אקטואלי לגבי כלל השמאלנים שם. המשורר טום פולין, למשל, כתב בזמנו שיר שהתפרסם באובזרבר שבו השתמש בדימויים נאציים ובשם "SS" לתאר חיילים ישראלים - אני לא מתכחשת לדברים מזעזעים שחיילים ישראלים עושיםת ואתם יכולים באתר של הארץ היום לקרוא על כך כתבה, אבל כמה שזה לא נורא, מה שהנאצים עשו זה נורא בסדר גודל אחר). חרם אקדמאי נראה לי כהתקפה ממוקדת על הצד ה"לא נכון". לי אישית נראה שדוקא באוניברסיטאות ובמרכזים שבהם יש ריכוזים של אנשים יותר מלומדים, יש יותר אנשים שלא תומכים במדיניות הממשלה ובתוצאות שלה. מה אתם חושבים? זה מצחיק בעצם: יש לי חברה ערבייה-ישראלית שרוצה לעשות דוקטורט באנגליה, והייתי צריכה "להזהיר" אותה בנושא. יש לה תואר ראשון ושני מאוניברסיטאות ישראליות ויש לה אזרחות ישראלית. אז אם החרם תופס, הוא גם צריך כביכול לכלול אותה. ואם הוא לא כולל אותה, אז הוא מחרים על בסיס יהדות... ואם כך, אז מדוע היא "בסדר" ואני, שדעותי הפוליטיות לא רחוקות משלה, "לא בסדר" (טוב, תעשו כאילו שלמדתי בארץ ושאין לי אזרחות בריטית, רק לשם הויכוח)? אתם מבינים את הבעיות האינסופיות שיש לי עם זה? ומה עוד, אני אלרגית לאירגונים היהודיים שישר נלחמים בכל דבר שיוצא נגד ממשלת ישראל, כי הם באים ממקום אחר לגמרי שבו כל ביקורת של המדינה היא באופן אוטומטי אנטישמיות. ופתאום אני מרגישה שאולי במקרה הספציפי הזה אני מסכימה איתם (לפחות חלקית). ככל שאני מנסה להבהיר, לנקז את דעותי למקום מסויים, כך אני יותר מתבלבלת ומתרחקת מבהירות. הצילו!
זה לא נושא חדש, במיוחד לא באנגליה. ואני מודה שמאוד לא נוח לי עם זה. מצד אחד אני אומרת לעצמי: "אבל את החרמת מוצרים וכל דבר מדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד" - עד כדי כך שעדיין כיום אני לפעמים תופסת את עצמי לפני שאני קונה משהו דרום אפריקאי ואז נזכרת... ואני משתדלת להחרים מוצרים מהתנחלויות, אבל מודה שזאת משימה בלתי אפשרית כי אין מידע מספיק על מקור המוצרים מהארץ. אבל עמוק בתוכי צורם לי מאוד שיש בין תומכי החרם שמדובר עליהם בכתבה, כאלו שאמרו דברים או פעלו בעבר בצורה שאצלי נתפסה כגובלת באנטישמיות (אני לא יודעת כמה אתם מודעים לשמאל היותר מסורתי/קיצוני באנגליה וליחסי הקירבה שלו לשנאת יהודים, אבל אני מכירה את זה מבפנים - זה לא מיתוס באותה מידה שזה לא אקטואלי לגבי כלל השמאלנים שם. המשורר טום פולין, למשל, כתב בזמנו שיר שהתפרסם באובזרבר שבו השתמש בדימויים נאציים ובשם "SS" לתאר חיילים ישראלים - אני לא מתכחשת לדברים מזעזעים שחיילים ישראלים עושיםת ואתם יכולים באתר של הארץ היום לקרוא על כך כתבה, אבל כמה שזה לא נורא, מה שהנאצים עשו זה נורא בסדר גודל אחר). חרם אקדמאי נראה לי כהתקפה ממוקדת על הצד ה"לא נכון". לי אישית נראה שדוקא באוניברסיטאות ובמרכזים שבהם יש ריכוזים של אנשים יותר מלומדים, יש יותר אנשים שלא תומכים במדיניות הממשלה ובתוצאות שלה. מה אתם חושבים? זה מצחיק בעצם: יש לי חברה ערבייה-ישראלית שרוצה לעשות דוקטורט באנגליה, והייתי צריכה "להזהיר" אותה בנושא. יש לה תואר ראשון ושני מאוניברסיטאות ישראליות ויש לה אזרחות ישראלית. אז אם החרם תופס, הוא גם צריך כביכול לכלול אותה. ואם הוא לא כולל אותה, אז הוא מחרים על בסיס יהדות... ואם כך, אז מדוע היא "בסדר" ואני, שדעותי הפוליטיות לא רחוקות משלה, "לא בסדר" (טוב, תעשו כאילו שלמדתי בארץ ושאין לי אזרחות בריטית, רק לשם הויכוח)? אתם מבינים את הבעיות האינסופיות שיש לי עם זה? ומה עוד, אני אלרגית לאירגונים היהודיים שישר נלחמים בכל דבר שיוצא נגד ממשלת ישראל, כי הם באים ממקום אחר לגמרי שבו כל ביקורת של המדינה היא באופן אוטומטי אנטישמיות. ופתאום אני מרגישה שאולי במקרה הספציפי הזה אני מסכימה איתם (לפחות חלקית). ככל שאני מנסה להבהיר, לנקז את דעותי למקום מסויים, כך אני יותר מתבלבלת ומתרחקת מבהירות. הצילו!