חרדים - 2002
התעשיה החרדית של היום, זה כבר לא מה שהיה. עם כניסת האינטרנט לבתים רבים, וסלולרי לכל כיס, נפרצו חומות הכלא החרדי. פרנסי הקהילה עומדים בפני שוקת שבורה, כי הנוער החרדי של היום יודע יותר, שואל יותר, ובעיקר - מעיז יותר. השאלות נשאלות בקול רם, והמשגיחים אובדי עצות. כבר לא תופעה שולית של בחור או שניים עם פקפוקים באמונה, שמסולקים על אתר מהישיבה. עכשיו מדובר בתופעה. אלו השאלות שלנו ואנחנו רוצים תשובות, לא מלמולים מתחת לזקן העבות של הרב, או "תתחזק תתחזק זה יעבור". הסברים ועכשיו. ואם אין לך תשובות - תמכור תותים, ולא את אלוהים. כאן צריך להבין את ההגיון של פס היצור הדתי. התפיסה מונחת בראש ובראשונה בהתבדלות. (שלא שינו של"ל וכו´). הא"ב של התפיסה החרדית היא התרחקות כמטחווי קשת מכל מה שמדיף ניחוח של רחוב. כי אם תציץ תיפגע. אל תלך לתל אביב, אוי ואבוי הקניון. תסתגר כמה שאפשר. הדרך חזרה היא קשה הרבה יותר (ליצנות אחת דוחה...). בשביל זה -אגב- הלבוש הטורדני הזה. תהיה שונה מהעולם, וכמה שיותר. העיקרון השני הוא הדיכוי הפיזי. דיכוי של כל ניסיון להתפרקות מעבר לסטנדרט שנקבע על ידי רבנים חמורי סבר. השלב הזה עיקרו בחינוך היסודי. משחקי כדור - אולי, כדורגל - חס וחלילה. אל תצעק, אל תשתולל, תשב יפה. אתה דוגמא, זה מה שהכניסו לך מגיל 3. אנשים מסתכלים עליך. כשתגיע לגיל בר מצוה תהיה כבר "גדול", עול מצוות זה לא קל. ובעצם אתה מדוכא אבל נקווה שאתה לא יודע את זה. העיקרון השלישי הוא יצירת ה"עדר" ועקירת האינדוידואליות . זהו הדיכוי הנפשי. כולנו חושבים אותו דבר, נראים אותו דבר, לומדים אותו דבר. ככה זה. אין שונה, השונה הוא חריג ויש מסגרות לחריגים. אתה תלמד גמרא כי ככה נקבע. אז מה אם מעניין אותי תנ"ך דווקא או אולי חולצה עם פסים ? אז אתה כבר אינדוידואל, כי חשיבה יצירתית היא האיום על הממסד הדתי. אם עמדת בשלושת אלה, יצאת טוב, המערכת ניצחה. אבל המערכת קורסת. ועדת טל, צו פיוס, לימודים אקדמאיים, כל אלה ועוד הם חלומותיהם השחורים של מנהיגי העדה. זה תהליך איטי, אבל בריא. בריא לחברה החרדית, ולא פחות - לחברה החילונית. כי הדור הצעיר (שלישי רביעי) לא פריאר, ובעיקר - לא אוהב את הממסד. <אלה היו שישים שניות על חרדים - 2002>
התעשיה החרדית של היום, זה כבר לא מה שהיה. עם כניסת האינטרנט לבתים רבים, וסלולרי לכל כיס, נפרצו חומות הכלא החרדי. פרנסי הקהילה עומדים בפני שוקת שבורה, כי הנוער החרדי של היום יודע יותר, שואל יותר, ובעיקר - מעיז יותר. השאלות נשאלות בקול רם, והמשגיחים אובדי עצות. כבר לא תופעה שולית של בחור או שניים עם פקפוקים באמונה, שמסולקים על אתר מהישיבה. עכשיו מדובר בתופעה. אלו השאלות שלנו ואנחנו רוצים תשובות, לא מלמולים מתחת לזקן העבות של הרב, או "תתחזק תתחזק זה יעבור". הסברים ועכשיו. ואם אין לך תשובות - תמכור תותים, ולא את אלוהים. כאן צריך להבין את ההגיון של פס היצור הדתי. התפיסה מונחת בראש ובראשונה בהתבדלות. (שלא שינו של"ל וכו´). הא"ב של התפיסה החרדית היא התרחקות כמטחווי קשת מכל מה שמדיף ניחוח של רחוב. כי אם תציץ תיפגע. אל תלך לתל אביב, אוי ואבוי הקניון. תסתגר כמה שאפשר. הדרך חזרה היא קשה הרבה יותר (ליצנות אחת דוחה...). בשביל זה -אגב- הלבוש הטורדני הזה. תהיה שונה מהעולם, וכמה שיותר. העיקרון השני הוא הדיכוי הפיזי. דיכוי של כל ניסיון להתפרקות מעבר לסטנדרט שנקבע על ידי רבנים חמורי סבר. השלב הזה עיקרו בחינוך היסודי. משחקי כדור - אולי, כדורגל - חס וחלילה. אל תצעק, אל תשתולל, תשב יפה. אתה דוגמא, זה מה שהכניסו לך מגיל 3. אנשים מסתכלים עליך. כשתגיע לגיל בר מצוה תהיה כבר "גדול", עול מצוות זה לא קל. ובעצם אתה מדוכא אבל נקווה שאתה לא יודע את זה. העיקרון השלישי הוא יצירת ה"עדר" ועקירת האינדוידואליות . זהו הדיכוי הנפשי. כולנו חושבים אותו דבר, נראים אותו דבר, לומדים אותו דבר. ככה זה. אין שונה, השונה הוא חריג ויש מסגרות לחריגים. אתה תלמד גמרא כי ככה נקבע. אז מה אם מעניין אותי תנ"ך דווקא או אולי חולצה עם פסים ? אז אתה כבר אינדוידואל, כי חשיבה יצירתית היא האיום על הממסד הדתי. אם עמדת בשלושת אלה, יצאת טוב, המערכת ניצחה. אבל המערכת קורסת. ועדת טל, צו פיוס, לימודים אקדמאיים, כל אלה ועוד הם חלומותיהם השחורים של מנהיגי העדה. זה תהליך איטי, אבל בריא. בריא לחברה החרדית, ולא פחות - לחברה החילונית. כי הדור הצעיר (שלישי רביעי) לא פריאר, ובעיקר - לא אוהב את הממסד. <אלה היו שישים שניות על חרדים - 2002>
