ננסי אגראם
Active member
ואמן מהבכירים והוותיקים בישראל: שמחה שירמן?
אני: כן.
מרצה-אמן: שירמן היה באמת אנספיקבל. ראו אצלו כל הזמן בנות עם ירכיים פתוחות
אני: מה זאת אומרת?
מרצה-אמן: צילומי עירום של סטודנטיות, נו. ואף אחד לא אמר כלום. גם אני לא אמרתי כלום.
אני: זה לא רק צילומי עירום עם סטודנטיות. שמעתי גם סיפורים קשים יותר. והיו לו גם מערכות יחסים עם סטודנטיות.
מרצה-אמן: כן. נכון.
***********
חלפו כ-25 שנים מאז אותו יום ש-א', אז סטודנטית צעירה לצילום בבצלאל, יצאה מבית המלון בירושלים, אבל כבר כשיצאה מהחדר, ידעה שלא תשכח אותו. היא אפילו החליטה להנציח אותו בחפץ שרכשה מיד לאחר מכן – טבעת גדולה עם כתמי צבע אדומים, אותה היא שומרת עד היום.
א' העבירה לנו את תמונת הטבעת הזו ביחד עם מכתב שמפרט מה אירע לה בשעות האלו באותו החדר, אירוע כואב שחילק את חייה ללפני ואחרי – ושהיא סוחבת איתה עד היום. היא לא הייתה מסוגלת לשוחח או להיפגש איתנו ישירות, אבל את הסיפור שלה, שמיד נביא כלשונו, הצלבנו עם שניים מחבריה הטובים: איש תקשורת בכיר, חבר קרוב של א', ששמע אותו לראשונה לפני כמה שנים וניסה לקשר אותה עם אנשי מקצוע; ואמנית שלמדה איתה בבצלאל והפכה לחברת נפש. היא שמעה את הסיפור מא' כמה חודשים אחרי שאירע.
"אמרתי לעצמי 'קרה לך משהו קיצוני. תקני מזכרת כדי שלעולם לא תשכחי את זה'"
להלן סיפורה של א': "הייתי בשנה א' ולמדתי קורס צילום בהנחיית שמחה שירמן. הייתי מתלהבת מאוד. הוא החמיא לי והתעניין והרגשתי מיוחדת. יום אחד אמר לי שישמח לצלם אותי. קבענו להיפגש בערב אצלו במלון בירושלים, זה היה מלון במדרחוב או בסמוך אליו. הוא ביקש שאלבש בגדים חלקים. הגעתי למלון. לבשתי קרדיגן בצבע חום חלק ומתחת לו חולצה חלקה וג'ינס. התרגשתי מאוד.
"נכנסתי לחדר. הוא ביקש שאשב על המיטה ואשען אחורה. אחר כך ביקש שאפתח קרדיגן ואז הוא ביקש שאוריד את החולצה. הייתי מאוד נבוכה ולא רציתי לצאת ילדה פוצית, אז זרמתי עם כל מה שביקש, למרות שלא רציתי. הוא אפילו ביקש שאגע בעצמי. בשלב הזה יש קטע שנמחק לי מהזיכרון עם השנים. אני לא זוכרת איך זה קרה אבל היה שלב שהוא פתאום היה מעליי והפך אותי בכוח על הבטן וחדר אליי מאחור כשהוא אוחז עם הידיים העצומות שלו באמות ידיי.
"אני זוכרת שאמרתי לו 'לא. אני לא רוצה. די. אני לא רוצה'. זה לא עניין אותו. זה היה מהיר ומגעיל ודוחה. יצאתי מהר מהחדר ומצאתי את עצמי בוכה במדרחוב. אמרתי לעצמי 'קרה לך משהו קיצוני. תקני מזכרת כדי שלעולם לא תשכחי את זה'. אז קניתי טבעת, שאני עדיין שומרת באדיקות, ונסעתי הביתה. התקלחתי ובכיתי את החיים שלי בבית.
"כמובן שנמנעתי מאז מלבוא לשיעורים שלו, אבל יום אחד כשבאתי מחוץ לשעות השיעור לחדר חושך לפתח תמונות הוא ראה אותי במסדרון. הוא עצר ושם את שתי הידיים שלו על הקיר מעל הכתפיים שלי וסגר אותי כך שלא יכולתי ללכת. הוא שאל אותי 'מה קורה? בורחת ממני?'. אני לא זוכרת בכלל מה עניתי.
"נכנסתי לחדר. הוא ביקש שאשב על המיטה ואשען אחורה. אחר כך ביקש שאפתח קרדיגן ואז הוא ביקש שאוריד את החולצה. הייתי מאוד נבוכה ולא רציתי לצאת ילדה פוצית, אז זרמתי"
"לא התלוננתי. האשמתי את עצמי שהייתי טיפשה וזהו. עם השנים לפעמים נכנסתי לסרטים מזה. אבל בגדול זה מאחוריי ואין לי שום אינטרס לחפור בזה. ולכן סירבתי להתראיין, אבל בכל זאת אני חושבת שהאמת צריכה להיאמר. אולי יהיו מי שיגדירו את זה כאי הבנה בסיטואציה מינית, אבל אולי יותר גרוע. צריך גם לזכור שהוא היה צלם ומרצה מאוד מפורסם ומבוגר ממני ב-20 שנים לפחות".
ב', חברתה של א', סיפרה בשיחה עם "המקום הכי חם בגיהנום": "הכרתי את א' כבר בשנה הראשונה ללימודים, אבל בשנה השנייה הפכנו להיות חברות מאוד טובות ואז שמעתי ממנה את הסיפור. זה היה בערך כמה חודשים אחרי שזה קרה. היא סיפרה לכמה חברים שלנו את הסיפור על זה. זה היה מקרה שדובר עליו בינינו. לאורך השנים דיברנו על זה פה ושם בקצרה כששמענו על כל מיני דברים דומים. שתינו עוסקות באמנות ומלמדות בעצמנו עד היום. אני זוכרת שלא מזמן היא כתבה לי: 'אני לא מאמינה שהבת שלי בגיל שזה קרה לי'. היא הייתה בת 22 כשזה קרה".
ג', איש תקשורת בכיר וחבר של א', סיפר ל"המקום": "היא חברת נפש שלי. אבל אני לא ידעתי על זה הרבה שנים. שמעתי את זה ממנה לראשונה לפני כמה שנים. היא סיפרה לאשתי ולי את הסיפור בפעם הראשונה כשהיא כולה רועדת. היא סיפרה לנו שאחרי שהפכה לאמא היא הייתה עשרות פעמים עם היד על הטלפון כדי לצלצל לבצלאל ולספר את זה.
שמחה שירמן. "הוא שאל אותי 'מה קורה? בורחת ממני?" | צילום: יאיר טלמור CC by SA3.0
"היא סיפרה לנו משהו שהיה פרט כל כך מצמרר שאפילו עכשיו כשאני נזכר בו הוא מעלה דמעות בעיניי. היא סיפרה שכשהיא יצאה מהמלון שבו זה קרה היא קנתה לעצמה טבעת. היא הראתה לי את הטבעת הזו. זה כל כך מתאים לה. את צריכה להבין, היא אדם צבעוני ומתוק ושוחר טוב. היא אדם נדיר. והיא כאילו הבינה שהיא הולכת להיות בדיסוציאציה (ניתוק מהזיכרון – ש.ש). היא הבינה את זה בלבה ורצתה לעשות לעצמה סימן אחרי הדיסוציאציה. זה סיפור מדהים על מה אנחנו מבינים בזמן אמת ומה לא. וזה שבחרה בטבעת, זה פשוט כל כך היא.
"אחרי שה
אני: כן.
מרצה-אמן: שירמן היה באמת אנספיקבל. ראו אצלו כל הזמן בנות עם ירכיים פתוחות
אני: מה זאת אומרת?
מרצה-אמן: צילומי עירום של סטודנטיות, נו. ואף אחד לא אמר כלום. גם אני לא אמרתי כלום.
אני: זה לא רק צילומי עירום עם סטודנטיות. שמעתי גם סיפורים קשים יותר. והיו לו גם מערכות יחסים עם סטודנטיות.
מרצה-אמן: כן. נכון.
***********
חלפו כ-25 שנים מאז אותו יום ש-א', אז סטודנטית צעירה לצילום בבצלאל, יצאה מבית המלון בירושלים, אבל כבר כשיצאה מהחדר, ידעה שלא תשכח אותו. היא אפילו החליטה להנציח אותו בחפץ שרכשה מיד לאחר מכן – טבעת גדולה עם כתמי צבע אדומים, אותה היא שומרת עד היום.
א' העבירה לנו את תמונת הטבעת הזו ביחד עם מכתב שמפרט מה אירע לה בשעות האלו באותו החדר, אירוע כואב שחילק את חייה ללפני ואחרי – ושהיא סוחבת איתה עד היום. היא לא הייתה מסוגלת לשוחח או להיפגש איתנו ישירות, אבל את הסיפור שלה, שמיד נביא כלשונו, הצלבנו עם שניים מחבריה הטובים: איש תקשורת בכיר, חבר קרוב של א', ששמע אותו לראשונה לפני כמה שנים וניסה לקשר אותה עם אנשי מקצוע; ואמנית שלמדה איתה בבצלאל והפכה לחברת נפש. היא שמעה את הסיפור מא' כמה חודשים אחרי שאירע.
"אמרתי לעצמי 'קרה לך משהו קיצוני. תקני מזכרת כדי שלעולם לא תשכחי את זה'"
להלן סיפורה של א': "הייתי בשנה א' ולמדתי קורס צילום בהנחיית שמחה שירמן. הייתי מתלהבת מאוד. הוא החמיא לי והתעניין והרגשתי מיוחדת. יום אחד אמר לי שישמח לצלם אותי. קבענו להיפגש בערב אצלו במלון בירושלים, זה היה מלון במדרחוב או בסמוך אליו. הוא ביקש שאלבש בגדים חלקים. הגעתי למלון. לבשתי קרדיגן בצבע חום חלק ומתחת לו חולצה חלקה וג'ינס. התרגשתי מאוד.
"נכנסתי לחדר. הוא ביקש שאשב על המיטה ואשען אחורה. אחר כך ביקש שאפתח קרדיגן ואז הוא ביקש שאוריד את החולצה. הייתי מאוד נבוכה ולא רציתי לצאת ילדה פוצית, אז זרמתי עם כל מה שביקש, למרות שלא רציתי. הוא אפילו ביקש שאגע בעצמי. בשלב הזה יש קטע שנמחק לי מהזיכרון עם השנים. אני לא זוכרת איך זה קרה אבל היה שלב שהוא פתאום היה מעליי והפך אותי בכוח על הבטן וחדר אליי מאחור כשהוא אוחז עם הידיים העצומות שלו באמות ידיי.
"אני זוכרת שאמרתי לו 'לא. אני לא רוצה. די. אני לא רוצה'. זה לא עניין אותו. זה היה מהיר ומגעיל ודוחה. יצאתי מהר מהחדר ומצאתי את עצמי בוכה במדרחוב. אמרתי לעצמי 'קרה לך משהו קיצוני. תקני מזכרת כדי שלעולם לא תשכחי את זה'. אז קניתי טבעת, שאני עדיין שומרת באדיקות, ונסעתי הביתה. התקלחתי ובכיתי את החיים שלי בבית.
"כמובן שנמנעתי מאז מלבוא לשיעורים שלו, אבל יום אחד כשבאתי מחוץ לשעות השיעור לחדר חושך לפתח תמונות הוא ראה אותי במסדרון. הוא עצר ושם את שתי הידיים שלו על הקיר מעל הכתפיים שלי וסגר אותי כך שלא יכולתי ללכת. הוא שאל אותי 'מה קורה? בורחת ממני?'. אני לא זוכרת בכלל מה עניתי.
"נכנסתי לחדר. הוא ביקש שאשב על המיטה ואשען אחורה. אחר כך ביקש שאפתח קרדיגן ואז הוא ביקש שאוריד את החולצה. הייתי מאוד נבוכה ולא רציתי לצאת ילדה פוצית, אז זרמתי"
"לא התלוננתי. האשמתי את עצמי שהייתי טיפשה וזהו. עם השנים לפעמים נכנסתי לסרטים מזה. אבל בגדול זה מאחוריי ואין לי שום אינטרס לחפור בזה. ולכן סירבתי להתראיין, אבל בכל זאת אני חושבת שהאמת צריכה להיאמר. אולי יהיו מי שיגדירו את זה כאי הבנה בסיטואציה מינית, אבל אולי יותר גרוע. צריך גם לזכור שהוא היה צלם ומרצה מאוד מפורסם ומבוגר ממני ב-20 שנים לפחות".
ב', חברתה של א', סיפרה בשיחה עם "המקום הכי חם בגיהנום": "הכרתי את א' כבר בשנה הראשונה ללימודים, אבל בשנה השנייה הפכנו להיות חברות מאוד טובות ואז שמעתי ממנה את הסיפור. זה היה בערך כמה חודשים אחרי שזה קרה. היא סיפרה לכמה חברים שלנו את הסיפור על זה. זה היה מקרה שדובר עליו בינינו. לאורך השנים דיברנו על זה פה ושם בקצרה כששמענו על כל מיני דברים דומים. שתינו עוסקות באמנות ומלמדות בעצמנו עד היום. אני זוכרת שלא מזמן היא כתבה לי: 'אני לא מאמינה שהבת שלי בגיל שזה קרה לי'. היא הייתה בת 22 כשזה קרה".
ג', איש תקשורת בכיר וחבר של א', סיפר ל"המקום": "היא חברת נפש שלי. אבל אני לא ידעתי על זה הרבה שנים. שמעתי את זה ממנה לראשונה לפני כמה שנים. היא סיפרה לאשתי ולי את הסיפור בפעם הראשונה כשהיא כולה רועדת. היא סיפרה לנו שאחרי שהפכה לאמא היא הייתה עשרות פעמים עם היד על הטלפון כדי לצלצל לבצלאל ולספר את זה.
שמחה שירמן. "הוא שאל אותי 'מה קורה? בורחת ממני?" | צילום: יאיר טלמור CC by SA3.0
"היא סיפרה לנו משהו שהיה פרט כל כך מצמרר שאפילו עכשיו כשאני נזכר בו הוא מעלה דמעות בעיניי. היא סיפרה שכשהיא יצאה מהמלון שבו זה קרה היא קנתה לעצמה טבעת. היא הראתה לי את הטבעת הזו. זה כל כך מתאים לה. את צריכה להבין, היא אדם צבעוני ומתוק ושוחר טוב. היא אדם נדיר. והיא כאילו הבינה שהיא הולכת להיות בדיסוציאציה (ניתוק מהזיכרון – ש.ש). היא הבינה את זה בלבה ורצתה לעשות לעצמה סימן אחרי הדיסוציאציה. זה סיפור מדהים על מה אנחנו מבינים בזמן אמת ומה לא. וזה שבחרה בטבעת, זה פשוט כל כך היא.
"אחרי שה
