מסורתיים הם סופר דתיים
המסורתיים רחוקים מלהיות מתנדנדים, הם דתיים לעילא ולעילא, רק שהדתיות אצלם היא פרימיטיבית ורגשית, אי ההקפדה על תרי"ג מצוות נובעת
מהחינוך שלתוכו הם גדלו שבו עיקר הדגש הוא על רגש ושמירת מסורת בסיסית והרבה פחות על ההלכה כצורתה (בקרב עדות המזרח כמעט ואין אתאיסטים-בדוק!)
בכל מקרה, בדת-כפי שהיא נתפסת בעינהם הם אדוקים מאוד וללא שמץ התלבטות.
ןלגבי נושא האשכול, תחשבו על ליל שבת של יוצא בשאלה (רווק) לאחר עשר-חמש עשרה שנות יציאה,
במקרה הטוב הוא נשוי עם שתי ילדים, אחד במסיבה, השניה עם חברה, והוא עם אשתו מול הטלוויזיה (כך אצל המון זוגות באמצע החיים),
תשכחו משולחן שבת מוקף בשמונה ילדים, משפחתי וחם.
לדעתי, חלק גדול מהאנוסים חשים ניכור וחוסר חיבור לתרבות החילונית עם כל יתרונותיה,
לכן הרבה פעמים גם אם היו יכולים, לא היו רוצים להחליף צד.
הדת מספקת ערכיות ומשפחתיות מהסוג שהתרבות החילונית לא יכולה לספק,
ואנשים שגדלו כך, הרבה פעמים לא יכולים בלי.
פעם דב אלבוים אמר שכל חייו הוא חש כמהגר, ומדובר באדם שיצא בשנות הבחרות המוקדמות.
בדרך כלל אנשים יוצאים מסיבות סוציולוגיות למיניהן. ופעמים נדירות, מהתחושה שפשוט אי אפשר לחיות חיים שלמים בשקר ובהצגה (לא
כי זה רע מוסרית, אלא זה רע אנושית, קשה לחיות ככה).
לסיום חברים, יש לי שאלה, אתם מכירים אדם שהיה כופר מגובש ומוצק בדעתו כבר כבחור, והתחתן עם בחורה חרדית רגילה, ונכנס במודע לכל הפלונטר הזה?
איך זה נגמר? כרווק, אני חש לפעמים שהתסכול וההחמצה מחיים של הצגה אוכלים אותי, איך אפשר להיות בעל אבא וסבא בצורה כזאת, ברוב המקרים זה צריך להתפוצץ
מתי שהוא, לא?
