Cafe Latte
New member
חרדות לא רציונליות שלי.
מה עושים כשפוחדים לקפוץ למים, ולהכנס להריון נוסף?
לא אהבתי להיות בהריון, היה לי בייבי בלוז מתיש מאוד, שנמשך כחודש אחרי הלידה (במהלכו, לא הפסקתי לבכות, וחשבתי שנגמרו לי החיים בערך), היה לי מאוד-מאוד קשה עם ההנקה, הזוגיות ספגה כאפה רצינית בשנה הראשונה להורות, וכו'.
בהנחה והפעם אהיה חכמה יותר, נוכח זה שכבר לא מדובר בילד ראשון, נניח ואסתדר בצורה טובה יותר עם כל מה שכתבתי למעלה, ואצלח את כל המשברים הללו..
מה שבעיקר מפחיד אותי, זה שהילד הבא, יהיה ילד אחר מהילד הנוכחי.
קיבלתי ילד מתנה הפעם.
הגרלתי פשוט ילד נהדר, שמאוד-מאוד מתאים לי. אני מאוד מחוברת אליו, הוא מצחיק ושובב, יש לו חוש הומור, הוא סקרן ונכון ללמוד, ועוד המון תכונות ומאפיינים, שבתור אמא, הופכים את החיים שלי לקלים (יחסית, כמובן. אני עדיין רוב הזמן עם הלשון בחוץ, כמו כולנו... אני מניחה, בכל זאת הוא ילד קטן).
למעט העובדה שמדובר בילד שלא מאוד אוהב לישון, ולא היה יונק מצטיין מהלידה, יש לי סבבה של ילד. וטוב לי איתו מאוד.
אני שומעת כל מיני סיפורי זוועות, על ילדים לא נינוחים/בכיינים/בעלי מזג רע מלידה (הגדרות של ההורים, לא שלי), וכו' (וזה עוד בקטגורית הילדים ה"רגילים"). אני פוחדת כל כך מכל מיני דברים, לא עלינו, ששומעים מכל עבר עליהם. ילדים על הרצף, ילדים עם מחלות, וכו'.
איך לעזאזל עושים את זה שוב?
איך קופצים שוב לחוסר וודאות הזה?
עד שהחיים סופסוף התייצבו איכשהו.. שוב "לחרב" את המאזן, עם תינוק חדש, שהוא סוג של חתול בשק?
מה עושים כשפוחדים לקפוץ למים, ולהכנס להריון נוסף?
לא אהבתי להיות בהריון, היה לי בייבי בלוז מתיש מאוד, שנמשך כחודש אחרי הלידה (במהלכו, לא הפסקתי לבכות, וחשבתי שנגמרו לי החיים בערך), היה לי מאוד-מאוד קשה עם ההנקה, הזוגיות ספגה כאפה רצינית בשנה הראשונה להורות, וכו'.
בהנחה והפעם אהיה חכמה יותר, נוכח זה שכבר לא מדובר בילד ראשון, נניח ואסתדר בצורה טובה יותר עם כל מה שכתבתי למעלה, ואצלח את כל המשברים הללו..
מה שבעיקר מפחיד אותי, זה שהילד הבא, יהיה ילד אחר מהילד הנוכחי.
קיבלתי ילד מתנה הפעם.
הגרלתי פשוט ילד נהדר, שמאוד-מאוד מתאים לי. אני מאוד מחוברת אליו, הוא מצחיק ושובב, יש לו חוש הומור, הוא סקרן ונכון ללמוד, ועוד המון תכונות ומאפיינים, שבתור אמא, הופכים את החיים שלי לקלים (יחסית, כמובן. אני עדיין רוב הזמן עם הלשון בחוץ, כמו כולנו... אני מניחה, בכל זאת הוא ילד קטן).
למעט העובדה שמדובר בילד שלא מאוד אוהב לישון, ולא היה יונק מצטיין מהלידה, יש לי סבבה של ילד. וטוב לי איתו מאוד.
אני שומעת כל מיני סיפורי זוועות, על ילדים לא נינוחים/בכיינים/בעלי מזג רע מלידה (הגדרות של ההורים, לא שלי), וכו' (וזה עוד בקטגורית הילדים ה"רגילים"). אני פוחדת כל כך מכל מיני דברים, לא עלינו, ששומעים מכל עבר עליהם. ילדים על הרצף, ילדים עם מחלות, וכו'.
איך לעזאזל עושים את זה שוב?
איך קופצים שוב לחוסר וודאות הזה?
עד שהחיים סופסוף התייצבו איכשהו.. שוב "לחרב" את המאזן, עם תינוק חדש, שהוא סוג של חתול בשק?
