חרדה לקראת הבאות

[totit8]

חרדה לקראת הבאות

אני בת 40 אחרי שנים רבות של ניסיונות, טיפולים, הפלות ומה לא הגענו לידיעה שכנראה כדי להיות הורים אנו זקוקים לתרומת ביצית (בתקווה שזה יביא את ההריון המיוחל).
לקח לי שנה שלמה לשכנע את בעלי שהיה אנטי לגמרי לעשות את הצעד הזה.
ועכשיו כשהגיע הזמן להחליט על מסלול / רופא "נפל לי האסימון" ונכנסתי לחרדה גדולה עם המחשבה הכואבת כי הילד/ה בעצם לא שלי! ואני כל כך רוצה להיות אמא!!! פוחדת ממצב שארגיש "לא מחוברת" לילד.
איך אתן הרגשתן? אני אשמח לתמיכה ומלא... כי רק אתן תבינו אותי

 

[שושה 7979]

רגשות לילד מתרומת ביצית

אין מצב שלא תהיי מחוברת לילד מתרומת ביצית - ילד שגדל ברחם שלך הוא ילד שלך ולא משנה אם הוא לא מדנא שלך . אני מכירה אישית ילדה שנולדה מתרומת ביצית - ילדה משגעת שהוריה מאוהבים בה בטירוף . אין מצב לא לאהוב ילד גם אם מאמצים - כי ילד זה הדבר הכי יפה בעולם שקיים.

 

[tom2010]

יש לי ילדה כמעט בת חמש היום אני אוהבת אותה אהבה מטורפת .

אפילו לרגע אני לא חושבת שהיא לא הבת השלי. היא שלי ורק שלי.
היא היתה ברחמי,אני גידלתי אותה.אני כל כך פוחדת עליה כשהיא חולה אני במצב רוח נוראי עד שהיא מבריאה.
כל פיפס קטן אני בודקת.
קשה לי לתאר לך את עוצמת האהבה.אני אוהבת אותה יותר מעצמי או כל אדם אחר עלי אדמות.
היא החיים שלי.

 

[אשרת 1972]

לטעמי כל ילד שאת מגדלת מינקות הוא ילד שלך

בתרומת ביצית יש יתרון של לשאת את ההריון , אני הייתי דקה לפני פונדקאות מתרומה כשהריתי וברור היה לי שגם אם לא אחווה הריון , זה ילד שלי , אי אפשר להבין את זה עד שזה מגיע אבל כשהילד יגיע בעזרת השם תביני כמה זה שלך, אמא היא שמגדלת ילד דואגת לו לקורת גג למזון ולחיים ואת האמא , העובדה שאין בינכם קשר גנטי היא לא רלוונטית בכלל .

 

[איילת ר]

יכולה לענות רק לגבי עצמי...
עברתי אבל מאוד מאוד מאוד גדול שהמשיך גם במעבר לתרומה
הרבה הרבה חששות שהילד לא יהיה דומה לי ולר יקבל ממני שום דבר
המחשבה לא היתה שהילד לא שלי כי בהריון היה לי מאוד ברור שהעוברית היא שלי, בעיקר כשהתחילו תנועות עובר
יכולה להגיד לך שמהרגע שהיא נולדה אני מסתכלת עליה כפלא, מבחינתי היא התינוקת הכי יפה והכי מושלמת בעולם, אני מאוהבת בה קשות והיא התינוקת עליה חלמתי כל ימי חיי. קשה להסביר זאת וזה תהליך שהייתי צריכה לעבור
ברור לי לגמרי שאני אמא שלה והיא שלי. החלק הגנטי כמעט ולא תופס אצלי משמעות
מקווה שעזרתי קצת
איילת

 

[מאמינקה2]

בתור אמא לתאומות מתרומה

אני יכולה להגיד לך שאין מצב שלא תתחברי לילד. עוד במהלך ההריון את תרגישי חיבור חזק לעובר.
תחשבי שמכניסים לתוכך עובר בין 6-8 תאים והוא גדל ברחמך, ואת רואה את הדופק שלו בשבוע 7 ואח"כ בסקירת מערכות את תראי את הפנים שלו ואת מיד תתאהבי. אצלי מרגע שהיתה בטא חיובית שכחתי שזו תרומה, מבחינתי הם הילדות שלי ומפסיקים להתעסק בתרומה ובתורמת. רק כשהם נולדים זה עובר בראש, בגלל שכולם מנסים לבדוק למי הם דומים, אבל אחרי כמה ימים שוב הכל נשכח.
היום כל מה שנשאר לי זה רק לברך את התורמת שיהיו לה חיים טובים ומאושרים.
וכשמגדלים את הילדים, מאכילים ומחבקים את מיום ליום יותר ויותר נקשרת.
ואני חייבת לתקן את מה שאמרת שהילד לא שלך. הוא בהחלט שלך ורק שלך. התורמת תרמה לך ביצית, אותה הפרו בזרע של בן זוגך, ונוצר ברחמך ילד שהוא שלכם, הוא לא של אף אחד אחר.

 

[קרמבו וניל10]

מה שלי עוזר לפעמים סביב המחשבות על ילד מתרומת ביצית

בנוסף לכל מה שנכתב כבר על נשיאת התינוק ברחם, הרגשת התנועות, היותו חלק ממך, הוא לחשוב עד כמה הגנטיקה היא רכיב שאני עסוקה בו סביב הבן הגנטי הממשי שלי (אפסי), לחשוב על ביצית כתא שע"מ שיהפוך לעובר ולילד נדרש רצון וכמיהה כמו גם תהליך אקטיבי ומכוון ושאחרת הוא מסיים את תפקידו ביקום ללא כל מימוש (ולהיזכר כך בכל עשרות המחזורים של שנות ה-20 המוקדמות שלי, שהיוו עבורי לא יותר ממטרד חולף. מי בכלל ידע אז מתי יש ביוץ? מי חשב על הביצית, על משך חייה והפוטנציאל הגלום בה?)

 

[עוגי555]

מדבר אליי מה שכתבת

אבל רק אחרי סעיף 1 שהיה לי בראש:
"זה מה שיש ואם לא זה לא אזכה להיות אמא, אז בואי נקבל את זה ונמשיך"

 

[מיה2013]

סורי שאני הורסת את ה"אידליה"

אבל מאתמול אני מתלבטת אם לכתוב. חייבת להיות כנה לי לקח זמן להתחבר.
אני מאוד אוהבת אותם והם שלי במליון אחוז - כל מה שעברנו מאז הלידה חיבר עוד יותר אבל הם מאוד מאוד שונים ממני חיצונית וזה לפעמים לא קל.

 

[איילת ר]

חשוב לכתוב גם את זה

 

[מיה2013]

גם אני חושבת לכן כתבתי

 

[מאמינקה2]

יש לי הרגשה שעוד פחות משנה את תרגישי אחרת

 

[מיה2013]

אין לי בכלל בעיה עם ההרגשות האלה

אבל לי חשוב להיות מודעת ולהודות - זה לא קשור לזה שאני מתה עליהם ומודה לאל כל יום

 

[totit8]

קלעת בול

מיה, זה בדיוק החשש שלי! שאסתכל עליהם ולא אראה את עצמי כלל.
כנראה שאצטרך להתמודד עם הרגשות האלה מכיוון שאני לא מתכוונת לוותר על זה.

 

[מחכה לאור]

לי קרה משהו לא צפוי. הילדה יצאה באמת בצבעים לא שלנו

ויפהפייה חבל על הזמן אבל אחרת. כל ההריון עם הבן ציפיתי שהוא יראה כמוה והוא נולד שונה
בהתחלה חששתי, שטני עם עיניים חומות. איך זה קרה שאלתי את עצמי. כשהתרגלתי אני כל כך שמחה כי פתאום אנשים אומרים לי שהוא דומה לי. הסתכלתי שוב עליו, נזכרתי בתמונות שלי כתינוקת ואכן כן הוא דומה לי.

אני רוצה לומר בזה שלפעמים דברים יוצאים בלתי צפויים ובעיקר שאצלי תרומה כפולה.

כמו כן, לא תמיד את מתחברת על ההתחלה אבל...גם נשים ללא תרומה לא תמיד מתחברות.

 

[צופית מזרחי]

totit8 יש לי צמרמורת

אני כרגע נזכרת בבן המדהים שילדתי.
גם לי היתה תקופת אבל ארוכה כששמעתי שאין לי סיכוי מהביציות שלי.
אבל אני חושבת איך הייתי יכולה לוותר על הילד הזה? איך?
היו בהתחלה המון סימני שאלה ופחדים.
הילד בכלל לא דומה לי

.
הוא קיבל את הצבעים של התורמת עיניים כחולות ושיער שטיני והעור שלו צח ולבן (אוקראיני לא??). בן דוד שלי לא יודע וראה אותו בשבוע שעבר ואז צחק ואמר, אוי הוא כל כך דומה ל"אלכס"

.
הוא מתכוון שהוא דומה לילד רוסי.
מה אכפת לי יש לי ילד מדהים ומתוק.
ולי יש עיניים חומות ושיער חום. אני גאה בבן החמוד שיש לי.
גם בטיפת חלב אמרו לי אוי איך הוא דומה לך.
אם את רוצה צבעים שלכם תכתבי שזה חשוב לך.
אני כתבתי לפשה האמבריולוג לא משנה לי צבע עיניים ושיער.

יש עיניים כחולות ויש ירוקות ויש צבע חום דבש.

העיקר שיהיה בהצלחה

 

[הילה לי2]

אושר ענק איזה כייף

 

[עוגי555]

גם אני חששתי מהחיצוניות

למרות שיש לי "תירוץ" לכל הצבעים... אבל חשבתי שאם אראה "השתקפות" של שנינו בתינוק... זה יעזור קצת ל"טבע"...
למרות שאני מאמינה שבטווח הארוך, גם זה לא ישנה.

 

[הילה לי2]

תפיסה בחשיבה ...הילד הוא שלך

אני הייתי במקום שאת נמצאת עכשיו

אני לקראת טיפול עם תרומה
הדבר הראשון שאני החלטתי שאני עושה זה מפסיקה להגיד הילד לא שלי !
הילד שיהיה ב"ה הוא שלי ! הוא לגמריי שלי !! אז תרומת של מישהיא אחרת אז מה ??
הריון שלי , חיבוקים שלי , טיפול שלי ...הוא שלי ואני אמא שלו לכל דבר .....
זה הצליח עלי עכשיו נשאר שרק הטיפול ב"ה אמן אמן יצליח

 

[המתפללת]

אני אמא לתאומים

בני חצי שנה, ההרגשה שלי היא אושר עד אין קץ שיש לי אותם

ודימעה על הילד שאף פעם לא יהיה לי