חרדה בתחום הזוגי
אספר פה בקצרה עלי : אני באמצע שנות ה=20 . לא הייתה לי זוגיות אמיתית עדיין. אין לי ממש חיים, אין חברות או תחומי עניין כלשהם. אני לא יוצאת לבלות כי אין עם מי למעשה. תמיד היו לי אהבות נכזבות, תמיד רציתי את מי שלא רוצה אותי , ומי שמגלה עניין אני נרתעת ממנו . יש לי הרגשה שבחורים שמתחילים איתי, מגלים עניין כביכול . עושה לי תחושת בטן תמידית שהם מעוניינים רק לשכב איתי ולזרוק. מה שגורם לי לבחור להתרחק מהם ולרצות את אלה שבכלל לא רוצים להכיר ןלפתח פנטזיה כי איתם אין ממש סכנה שינצלו אותי . גם במקרים שיוצא שמגלים בי עניין בחורים רציניים אני מתחילה לפתח רגשי נחיתות : מרגישה לא מעניינת , מה יש לי להציע בקשר?! אני לא לומדת כרגע, בלי שאיפות אין לי חברות וחסרת חיים! מי ירצה אותי , על מה אדבר עם בחור שאצא לדייטים אם ישאל "איפה את מבלה בד"כ, מה מתכווונת לעשות בחיים וכו. זה אפילו מרתיע אותי נורא הקטע התעסוקתי שיכנסו לי לווריד. תכלס מי ירצה בחורה חסרת חיים?! אף אחד! עד עכשיו הייתי דלוקה נואשות בבחור ששידכו לי במסגרת העבודה, לפניו הייתי רק עם גבר אחד שניצל אותי מינית ועשה לי טראומה נפשית , שכן אין לי ממש אמון בגברים. על הבחור הנוכחי סיפרו לי שבחור טוב , ביישן בגיל 34 שמחפש להתחתן . בהתחלה לא התרשמתי אפילו אמרו לי שלא עומד לו וכאלה , ואח"כ אמרו לי שהם צוחקים איתי ומאיפה להם. אני דווקה כן חושבת שיש בזה משהו אחרת איך הוא לא מנסה להשכיב אותי כמו שכל גבר אחר במקומו הייה עושה? אני נראית טוב והרבה אומרים לי את זה . רק מה מה אני סובלת מביטחון עצמי מאוד נמוך. יש לי עודף משקל , ירדתי עד עכשיו במשקל בכדי להרשים אותו אבל לאחרונה נפלתי וקצת העלתי בחזרה. הבחור הזה גרם לי להתאהב בו, כמה פעמים שהוא דחה אותי וסירב להכיר מחוץ למסגרת העבודה ככה חשקתי בו יותר. פעם אחת מחקתי אותו מהפייסבוק אחרי כמה חודשים הוא שלח לי בקשת חברות . לא מזמן הוסיף מישהי ורשם לה בפרופיל "מושלמת". נורא קינאתי כי היא הייתה כוסית אמיתית. אני מודעת לכך שאני אובססיבית אליו , ולמעשה ככה היה עם כל הבחורים שרציתי אותם. אני ממש סובלת , לפעמים הוא מגיע למקום עבודתי, אני ישר מאבדת את הריכוז ומרחפת, מנסה להחזיק עצמי ולא להתקרב אליו. מהסביבה שלו מישהו זרק מידע עליו שאני מרחיקה אותו בכך שאני מתלהבת ממנו ומספרת לכל העולם על מה שאני מרגישה כלפיו , מה שמאוד נכון. אני מנסה לא לדבר עליו אבל הוא הדבר היחידי שמעסיק אותי לכן קשה שלא לדבר עליו , ואם לא עליו אז על מה כן לדבר עם אחרים? אחרי התסכול, בכי ואכזבה הופיע עוד בחור שהוא למעשה עובד במקום עבודתי בניגוד לזה שרציתי עד עכשיו במשך שנה שרק קשור למסגרת עבודת ולא ממש יוצא לי לראות אותו על בסיס יומי לפעמיםרק על בסיס חודשי אפילו. הבחור החדש גם בגילו אפילו קצת יותר מבוגר בן 36 סטודנט למשהו ,, התרשמתי ממנו רק לטובה : הוא ג'נטלמן , רואים שנותן כבוד לאנשים תמיד מציע סנדוויצים לעובדים אחרים , חרוץ תמיד ניגש ראשון ולי אומר תנוחי , ברור לי שזה אופי וזה לא אישי. מה גם לשנינו יש מכנה משותף שנינו ירדנו במשקל מעל 10 קילו בקבוצת תמיכה וחשובה לנו לשמור על התזונה פן נשמין. פעם אחד העובדים זרק מילה על שנינו ששנינו רווקים שמחפשים זוגית, אני אז שעוד הייתי נעולה על"מוצאט" כיניו לבחור הקודם הבעתי התנגדות. הוא שאל "מה בגלל הגיל או התרגיל?" הוא דווקה כן הביע עניין ואמר שהפרש של 10 שנים דווקה מתאים. אח:כ יצא לי לחשוב על זה וכן אני מעוניינת, רק ששוב עשיתי פאדיחות וכל מי ששאל בעבודה עלינו כי שמועות מתפשטות מהר הם אמרו לו . מאז יוצא לי לראות אותו ואני נלחצת נורא , פתאום הוא בא להביא לי מפתחות למשרד ואני לא מביטה עליו, מתנגת מוזר אפילו בצורה מרוחקת מה שלא מאפשר נגישות מפחד להתמודד עם המציאות. מצד אחד אני רוצה שיציע לי לצאת מצד שני אני מרגישה שוב התנגדות בגלל חוסר הנסיון שלי עם בחורים. מה אם ישפוט אותי על כך שאני לא לומדת עדיין ובלי שאיפות? מה אם לא יצא לנו על מה לדבר? נורא לחוצהה.. אני מנסיון הקצר שלי בעולם הדייטים, כשאני נפגשת עם בחור אני נהיית סנובית כביכול. אני שותקת וקשה לי להיפתח ולשאול שאלות , ומכייון שלי אין חיים ואין מה לספר עליי לא יוצא מהדייט כלום במקרה הטוב. יש עצות איך להתמודד ולהצליח עם הבחור החדש? ואגב עוד הסיבה שאני ממש רוצה להכיר את החדש זה כדי לנקום במוצרט הזה שדחה אותי , ולהראות לו שהנה כן יש מישהו שרוצה אותי ואולי אף לגרום לו לקנא , שירגיש מה הוא מפסיד. כמובן זה לא רק ריבונד זה גם הצורך בזוגיות. משתוקקת להרגיש נאהבת כבר!~!
אספר פה בקצרה עלי : אני באמצע שנות ה=20 . לא הייתה לי זוגיות אמיתית עדיין. אין לי ממש חיים, אין חברות או תחומי עניין כלשהם. אני לא יוצאת לבלות כי אין עם מי למעשה. תמיד היו לי אהבות נכזבות, תמיד רציתי את מי שלא רוצה אותי , ומי שמגלה עניין אני נרתעת ממנו . יש לי הרגשה שבחורים שמתחילים איתי, מגלים עניין כביכול . עושה לי תחושת בטן תמידית שהם מעוניינים רק לשכב איתי ולזרוק. מה שגורם לי לבחור להתרחק מהם ולרצות את אלה שבכלל לא רוצים להכיר ןלפתח פנטזיה כי איתם אין ממש סכנה שינצלו אותי . גם במקרים שיוצא שמגלים בי עניין בחורים רציניים אני מתחילה לפתח רגשי נחיתות : מרגישה לא מעניינת , מה יש לי להציע בקשר?! אני לא לומדת כרגע, בלי שאיפות אין לי חברות וחסרת חיים! מי ירצה אותי , על מה אדבר עם בחור שאצא לדייטים אם ישאל "איפה את מבלה בד"כ, מה מתכווונת לעשות בחיים וכו. זה אפילו מרתיע אותי נורא הקטע התעסוקתי שיכנסו לי לווריד. תכלס מי ירצה בחורה חסרת חיים?! אף אחד! עד עכשיו הייתי דלוקה נואשות בבחור ששידכו לי במסגרת העבודה, לפניו הייתי רק עם גבר אחד שניצל אותי מינית ועשה לי טראומה נפשית , שכן אין לי ממש אמון בגברים. על הבחור הנוכחי סיפרו לי שבחור טוב , ביישן בגיל 34 שמחפש להתחתן . בהתחלה לא התרשמתי אפילו אמרו לי שלא עומד לו וכאלה , ואח"כ אמרו לי שהם צוחקים איתי ומאיפה להם. אני דווקה כן חושבת שיש בזה משהו אחרת איך הוא לא מנסה להשכיב אותי כמו שכל גבר אחר במקומו הייה עושה? אני נראית טוב והרבה אומרים לי את זה . רק מה מה אני סובלת מביטחון עצמי מאוד נמוך. יש לי עודף משקל , ירדתי עד עכשיו במשקל בכדי להרשים אותו אבל לאחרונה נפלתי וקצת העלתי בחזרה. הבחור הזה גרם לי להתאהב בו, כמה פעמים שהוא דחה אותי וסירב להכיר מחוץ למסגרת העבודה ככה חשקתי בו יותר. פעם אחת מחקתי אותו מהפייסבוק אחרי כמה חודשים הוא שלח לי בקשת חברות . לא מזמן הוסיף מישהי ורשם לה בפרופיל "מושלמת". נורא קינאתי כי היא הייתה כוסית אמיתית. אני מודעת לכך שאני אובססיבית אליו , ולמעשה ככה היה עם כל הבחורים שרציתי אותם. אני ממש סובלת , לפעמים הוא מגיע למקום עבודתי, אני ישר מאבדת את הריכוז ומרחפת, מנסה להחזיק עצמי ולא להתקרב אליו. מהסביבה שלו מישהו זרק מידע עליו שאני מרחיקה אותו בכך שאני מתלהבת ממנו ומספרת לכל העולם על מה שאני מרגישה כלפיו , מה שמאוד נכון. אני מנסה לא לדבר עליו אבל הוא הדבר היחידי שמעסיק אותי לכן קשה שלא לדבר עליו , ואם לא עליו אז על מה כן לדבר עם אחרים? אחרי התסכול, בכי ואכזבה הופיע עוד בחור שהוא למעשה עובד במקום עבודתי בניגוד לזה שרציתי עד עכשיו במשך שנה שרק קשור למסגרת עבודת ולא ממש יוצא לי לראות אותו על בסיס יומי לפעמיםרק על בסיס חודשי אפילו. הבחור החדש גם בגילו אפילו קצת יותר מבוגר בן 36 סטודנט למשהו ,, התרשמתי ממנו רק לטובה : הוא ג'נטלמן , רואים שנותן כבוד לאנשים תמיד מציע סנדוויצים לעובדים אחרים , חרוץ תמיד ניגש ראשון ולי אומר תנוחי , ברור לי שזה אופי וזה לא אישי. מה גם לשנינו יש מכנה משותף שנינו ירדנו במשקל מעל 10 קילו בקבוצת תמיכה וחשובה לנו לשמור על התזונה פן נשמין. פעם אחד העובדים זרק מילה על שנינו ששנינו רווקים שמחפשים זוגית, אני אז שעוד הייתי נעולה על"מוצאט" כיניו לבחור הקודם הבעתי התנגדות. הוא שאל "מה בגלל הגיל או התרגיל?" הוא דווקה כן הביע עניין ואמר שהפרש של 10 שנים דווקה מתאים. אח:כ יצא לי לחשוב על זה וכן אני מעוניינת, רק ששוב עשיתי פאדיחות וכל מי ששאל בעבודה עלינו כי שמועות מתפשטות מהר הם אמרו לו . מאז יוצא לי לראות אותו ואני נלחצת נורא , פתאום הוא בא להביא לי מפתחות למשרד ואני לא מביטה עליו, מתנגת מוזר אפילו בצורה מרוחקת מה שלא מאפשר נגישות מפחד להתמודד עם המציאות. מצד אחד אני רוצה שיציע לי לצאת מצד שני אני מרגישה שוב התנגדות בגלל חוסר הנסיון שלי עם בחורים. מה אם ישפוט אותי על כך שאני לא לומדת עדיין ובלי שאיפות? מה אם לא יצא לנו על מה לדבר? נורא לחוצהה.. אני מנסיון הקצר שלי בעולם הדייטים, כשאני נפגשת עם בחור אני נהיית סנובית כביכול. אני שותקת וקשה לי להיפתח ולשאול שאלות , ומכייון שלי אין חיים ואין מה לספר עליי לא יוצא מהדייט כלום במקרה הטוב. יש עצות איך להתמודד ולהצליח עם הבחור החדש? ואגב עוד הסיבה שאני ממש רוצה להכיר את החדש זה כדי לנקום במוצרט הזה שדחה אותי , ולהראות לו שהנה כן יש מישהו שרוצה אותי ואולי אף לגרום לו לקנא , שירגיש מה הוא מפסיד. כמובן זה לא רק ריבונד זה גם הצורך בזוגיות. משתוקקת להרגיש נאהבת כבר!~!
