חרדה בלתי נסבלת
שלום רב,
אני שנים סובל מחרדות, על רקע תסמונת אספרגת ו-OCD. בשנים האחרונות, כשהמצב החמיר, פניתי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ששניהם לא ממש עזרו לתווך הרחוק. יותר מזה, פיתחתי פחד מעצם הטיפול, מתופעות לוואי של תרופות, מההכרה שאני חולה (שמתחזקת ע"י זה שאני הולך לטיפול), פחד מזה שהפסיכיאטר עלול להציע לי אשפוז ואפילו פחד ממה יקרה אם יהיו לי מחשבות אובדניות (שאז המצב הרבה יותר חמור ויש יותר עילה לאשפוז).
בהתחלה החרדות היו מדברים מסויימים פחות או יותר, בזמן האחרון זה חרדה כללית בלי סיבה אחת מוגדרת. כל כמה זמן החרדה מגיעה לשיאה. כשזה קרה לפני חודש, התחלתי לקחת לוריבן 3 פעמים ביום כפי שנאמר לי בזמנו ע"י הפסיכיאטר (אני לא לוקח טיפול תרופתי אחר כי עדיין לא היה שום דבר שעזר). זה עזר במידה מסויימת והתכוונתי לקבוע תור אצל הפסיכיאטר כדי לנסות שוב לטפל בבעיה בצורה יותר רצינית, אבל בינתיים החרדה העצומה חזרה, למרות שאני ממשיך עם הלוריבן.
כבר כמה ימים שאני בקושי מצליח לישון, גם אם כן זה עם סיוטים והתעוררויות מרובות באמצע הלילה, אני בקושי אוכל, כל היום אני פשוט רועד מפחד וכמעט לא מתפקד. אני מרגיש מותש ומדוכא, כל הגוף שלי מכווץ והתחושה הזאת לא עוברת כמעט בכלל (לפעמים עובר ממש למספר דקות וחוזר שוב). הפחד הוא פחד מפושט ללא סיבה אחת ברורה, אבל בעצם כל דבר מפחיד אותי ומה שהכי מפחיד אותי זה עצם הפחד ועצם המצב שלי ("הפחד מהפחד"). אני מפחד נורא מהמצב הנפשי שלי, מה יהיה איתי הלאה, מה יקרה לי אם אמשיך כמעט לא לישון, מה יהיה אם אמשיך להרגיש כל כך נורא וזה לא יעבור. עצם זה שאני מרגיש כל כך חולה זה מה שהכי מפחיד אותי, זה כמו מעגל שאי אפשר לצאת ממנו.
הפסיכיאטר שלי יכול לקבל אותי רק עוד כמעט שבוע. ומה יהיה איתי בינתיים, איך אוכל להמשיך לסבול את החרדה שלא נסבלת ולא נגמרת אף פעם ?
גם מפחיד אותי עצם הביקור אצל הפסיכיאטר ודרכי הטיפול שהוא יכול להציע (כגון תרופות אנטיפסיכוטיות שגורמות לעייפות [עייפות מתרופות גורמת לי חרדה עצומה], או אשפוז חלילה), אבל אני עדיין מעדיף לפנות לפסיכיאטר ולא להישאר עם הסבל הזה ככה.
אבל מה לעשות בינתיים במשך שבוע ? איך אפשר להמשיך לסבול את החרדה ? יש את האפשרות לפנות למיון פסיכיאטרי הקרוב, אבל בנוסף לטרואמה של ללכת לשם אני בספק גדול אם יעזרו לי (אם ישאירו אותי שם או יתנו לי תרופה מרדימה כמו אנטומין זה רק יעשה לי יותר גרוע ורק מלכתוב על זה אני נלחץ). יש למישהו רעיון ?
שלום רב,
אני שנים סובל מחרדות, על רקע תסמונת אספרגת ו-OCD. בשנים האחרונות, כשהמצב החמיר, פניתי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ששניהם לא ממש עזרו לתווך הרחוק. יותר מזה, פיתחתי פחד מעצם הטיפול, מתופעות לוואי של תרופות, מההכרה שאני חולה (שמתחזקת ע"י זה שאני הולך לטיפול), פחד מזה שהפסיכיאטר עלול להציע לי אשפוז ואפילו פחד ממה יקרה אם יהיו לי מחשבות אובדניות (שאז המצב הרבה יותר חמור ויש יותר עילה לאשפוז).
בהתחלה החרדות היו מדברים מסויימים פחות או יותר, בזמן האחרון זה חרדה כללית בלי סיבה אחת מוגדרת. כל כמה זמן החרדה מגיעה לשיאה. כשזה קרה לפני חודש, התחלתי לקחת לוריבן 3 פעמים ביום כפי שנאמר לי בזמנו ע"י הפסיכיאטר (אני לא לוקח טיפול תרופתי אחר כי עדיין לא היה שום דבר שעזר). זה עזר במידה מסויימת והתכוונתי לקבוע תור אצל הפסיכיאטר כדי לנסות שוב לטפל בבעיה בצורה יותר רצינית, אבל בינתיים החרדה העצומה חזרה, למרות שאני ממשיך עם הלוריבן.
כבר כמה ימים שאני בקושי מצליח לישון, גם אם כן זה עם סיוטים והתעוררויות מרובות באמצע הלילה, אני בקושי אוכל, כל היום אני פשוט רועד מפחד וכמעט לא מתפקד. אני מרגיש מותש ומדוכא, כל הגוף שלי מכווץ והתחושה הזאת לא עוברת כמעט בכלל (לפעמים עובר ממש למספר דקות וחוזר שוב). הפחד הוא פחד מפושט ללא סיבה אחת ברורה, אבל בעצם כל דבר מפחיד אותי ומה שהכי מפחיד אותי זה עצם הפחד ועצם המצב שלי ("הפחד מהפחד"). אני מפחד נורא מהמצב הנפשי שלי, מה יהיה איתי הלאה, מה יקרה לי אם אמשיך כמעט לא לישון, מה יהיה אם אמשיך להרגיש כל כך נורא וזה לא יעבור. עצם זה שאני מרגיש כל כך חולה זה מה שהכי מפחיד אותי, זה כמו מעגל שאי אפשר לצאת ממנו.
הפסיכיאטר שלי יכול לקבל אותי רק עוד כמעט שבוע. ומה יהיה איתי בינתיים, איך אוכל להמשיך לסבול את החרדה שלא נסבלת ולא נגמרת אף פעם ?
גם מפחיד אותי עצם הביקור אצל הפסיכיאטר ודרכי הטיפול שהוא יכול להציע (כגון תרופות אנטיפסיכוטיות שגורמות לעייפות [עייפות מתרופות גורמת לי חרדה עצומה], או אשפוז חלילה), אבל אני עדיין מעדיף לפנות לפסיכיאטר ולא להישאר עם הסבל הזה ככה.
אבל מה לעשות בינתיים במשך שבוע ? איך אפשר להמשיך לסבול את החרדה ? יש את האפשרות לפנות למיון פסיכיאטרי הקרוב, אבל בנוסף לטרואמה של ללכת לשם אני בספק גדול אם יעזרו לי (אם ישאירו אותי שם או יתנו לי תרופה מרדימה כמו אנטומין זה רק יעשה לי יותר גרוע ורק מלכתוב על זה אני נלחץ). יש למישהו רעיון ?
