מוכרחים להיות שמח5
New member
חרדה אחרי פרידה
נושא נדוש. מדובר בכל שיר. נרשם בכל ספר.
ובכל זאת - עד שזה לא קרה לי - לא הבנתי כמה הוא קשה.
אחרי 2 פרידות מאותו בן זוג. הוא מצא בן זוג חדש.
ואני ממוטט מזה.
אנשים אומרים לי לשחרר. אני יוצא מלא. אבל לא מסוגל להרגע.
לחץ בחזה. סחרחורת מדי פעם כשחושב על הזוגיות החדשה שלו או שמישהו מספר לי משהו עליהם.
הוא היה ועודנו כל עולמי. ואני בשוק שאני צריך להתאפק מלדבר עליו או בכלל על לחשוב מתי אוכל לסמס לו חג שמח.
כבר אמרתי לו כמה אני אוהב וכמה הייתי רוצה שנחזור.
הייתה לנו אהבה גדולה יותר מהכל. תקשורת בלתי מילולית ככ מדויקת.
אני מלא חרטה. כעס. הלקאה עצמית.
אבל יותר מהכל- פיסית הגוף שלי מתעורר כל בוקר מוקדם. וישר חושב עליו. נכנס לדופק מואץ שאין לי אותו. אני חושש כל לילה מפני הקימה המוקדמת עם מחשבות טורדניות.
אני מתעסק בקשר באובסיביות. רק מת לספר לאנשים כמה אני מתגעגע. כמה הגוף שלו היה לי מדויק.
אנשים לא מבינים שאני לא מצליח להתקדם לא מבחירה. אלא כי כל אחד אחר מרגיש לי פשרה.
אני יודע שלכל אחד יש כמה מכסים. ואהבה שניה היא בצורה אחרת. הוא היה האהבה הראשונה שלי. ואני ככ מצטער שלא פעלתֿי אחרת כדי לשמור עליה אפילו תוך כדי ביטול עצמי.
חשבתי ללכת לפסיכאטר לקבל כדורים נוגדי דיכאון.
אבל אני לא בטוח שזה יעזור. אני רץ הרבה. מטייל. עובד.
היו לי תקופות של דיכאון רציני שלא רציתי לצאת מהמיטה בסופש ויצאתי בכח.
אבל באמצש אני מתפקד.
כדורים נוגדי דכאון יעזרו באיזה אופן?
ישחררו את המחשבה החוזרת?
כי הרי לא יקהוו את הרגש. לא יגרמו לי לא להשוות. לא ישכיחו את האהבה שהייתה.
נכון?
אשמח לשמוע אם מישהו חווה משהו דומה.
כי כל מה שמרגיע אותי כרגע זה מחשבה שאיש לא יודע מה יהיה במובן של אולי הם יפרדו ויהיה לי שוב סיכוי בעתיד.
היינו שנתיים וחצי עם הפסקה של 4 חודשים. נפרדנו לפני שנה. הוא מצא בחור חדש אחרי 3 חודשים.
נושא נדוש. מדובר בכל שיר. נרשם בכל ספר.
ובכל זאת - עד שזה לא קרה לי - לא הבנתי כמה הוא קשה.
אחרי 2 פרידות מאותו בן זוג. הוא מצא בן זוג חדש.
ואני ממוטט מזה.
אנשים אומרים לי לשחרר. אני יוצא מלא. אבל לא מסוגל להרגע.
לחץ בחזה. סחרחורת מדי פעם כשחושב על הזוגיות החדשה שלו או שמישהו מספר לי משהו עליהם.
הוא היה ועודנו כל עולמי. ואני בשוק שאני צריך להתאפק מלדבר עליו או בכלל על לחשוב מתי אוכל לסמס לו חג שמח.
כבר אמרתי לו כמה אני אוהב וכמה הייתי רוצה שנחזור.
הייתה לנו אהבה גדולה יותר מהכל. תקשורת בלתי מילולית ככ מדויקת.
אני מלא חרטה. כעס. הלקאה עצמית.
אבל יותר מהכל- פיסית הגוף שלי מתעורר כל בוקר מוקדם. וישר חושב עליו. נכנס לדופק מואץ שאין לי אותו. אני חושש כל לילה מפני הקימה המוקדמת עם מחשבות טורדניות.
אני מתעסק בקשר באובסיביות. רק מת לספר לאנשים כמה אני מתגעגע. כמה הגוף שלו היה לי מדויק.
אנשים לא מבינים שאני לא מצליח להתקדם לא מבחירה. אלא כי כל אחד אחר מרגיש לי פשרה.
אני יודע שלכל אחד יש כמה מכסים. ואהבה שניה היא בצורה אחרת. הוא היה האהבה הראשונה שלי. ואני ככ מצטער שלא פעלתֿי אחרת כדי לשמור עליה אפילו תוך כדי ביטול עצמי.
חשבתי ללכת לפסיכאטר לקבל כדורים נוגדי דיכאון.
אבל אני לא בטוח שזה יעזור. אני רץ הרבה. מטייל. עובד.
היו לי תקופות של דיכאון רציני שלא רציתי לצאת מהמיטה בסופש ויצאתי בכח.
אבל באמצש אני מתפקד.
כדורים נוגדי דכאון יעזרו באיזה אופן?
ישחררו את המחשבה החוזרת?
כי הרי לא יקהוו את הרגש. לא יגרמו לי לא להשוות. לא ישכיחו את האהבה שהייתה.
נכון?
אשמח לשמוע אם מישהו חווה משהו דומה.
כי כל מה שמרגיע אותי כרגע זה מחשבה שאיש לא יודע מה יהיה במובן של אולי הם יפרדו ויהיה לי שוב סיכוי בעתיד.
היינו שנתיים וחצי עם הפסקה של 4 חודשים. נפרדנו לפני שנה. הוא מצא בחור חדש אחרי 3 חודשים.