להב "הפוך" -תוספות
חרבות המגל המצריות חדות בצד ה"נכון", דהיינו מבחוץ, לאורך הקו הארוך של העיקול. אגב, הן לא רק מצריות אלא בשימוש כללי במזה"ת של תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, במקביל לחרבות ישרות וקצרות. הפלשתים בהיותם ממוצא אגאי (פרוטו-יווני) הביאו איתם את החרבות הישרות והארוכות. דרואידים אינם עם או לאום כי אם כוהני דת קלטים. הכלי המיוחד לשימושם היה "מחטב הזהב" (serpe d'or), כלי קיצוץ מעוקל קטן, חד באמת מצידו הפנימי. זוהי למעשה המזמרה המקראית, כלי שמופיע הרבה באיורים מימי הביניים. ה"זהב" היה ציפוי או צבע והאמונה הזו מתקיימת עד היום במחוזות כפריים בצרפת, שם המחטב משמש לקיצוץ טקסי של הדבקון לפני חג המולד. ליוונים הקדומים היו שני סוגי חרבות: קסיפוס (xyphos), חרב קצרה וישרה עם להב צר במותניו, הולך ומתרחב לקראת הקצה ומתחדד שוב, וקופיס (kopis), חרב עם להב מעוקל כפוף קדימה, חד מבפנים ומתרחב לקראת הקצה. אחת הטענות ההיסטוריות היא שהקופיס היא אב-הטיפוס של הקוקרי הנפאלי ודומיו, שכן אלכסנדר הגדול הגיע עד להימליה בכיבושיו וחייליו הביאו איתם את הקופיס (אלכסנדר עצמו מופיע בתיאורים האומנותיים חמוש בקסיפוס). הקוקרי אמנם נחשב כסכין, אבל יש נשק דומה, הקורה (kora) הנפאלית, עם להב כבד, חד בצידו הפנימי, שבהחלט נחשב לחרב. לקורה אין חוד ולהבה מסתיים בקצה שטוח, אבל בגלל הגיאמטריה של הלהב יש לה מין סיומת דמויית משולש או איזמל שתפקידו לבקע קסדות.
