חרבו של מוחמד ימ"ש - שאול צדקא ../images/Emo46.gif
חרבו של מוחמד קו ישר מחבר בין הדולפינריום לבין מגדלי התאומים, בין פיצריית סברו לבין הפנטגון, ומי שאינו מבין זאת יגרום להתרחשותה של הקטסטרופה הבאה האפוקליפסה שנחתה על ראשה של אמריקה היא המשך מעשי ההתאבדות נגד אזרחים ישראלים – אבל באמצעים אחרים. סיכום אריתמטי פשוט מעלה כי מספר קורבנות ה"אינתיפאדה" הנוכחית בשנה האחרונה שווה לכ-7,000 הרוגים במושגים אמריקנים. קו ישר מחבר בין הדולפינריום לבין מגדלי התאומים, בין פיצריית סברו לבין הפנטגון, ומי שאינו מבין זאת יגרום להתרחשותה של הקטסטרופה הבאה. האמריקנים לא רק שלומיאלים, הם גם ירחמיאלים. אם הם יחפשו את הרוצח באפגניסטן, הם יהפכו את עצמם לבדיחה של המילניום. את טביעת האצבעות למתקפה המפלצתית הזאת יש לחפש בדמשק, בביירות, בבגדד, בטהראן, בחרטום, ברמאללה, אפילו בקהיר ובריאד. כן, גם בארצות הכביכול "מתונות" של העולם הערבי. אם יהפוך בן-לאדן לנבל התורן של האומות החופשיות, יגיע גם תורם של גורדי השחקים באירופה. לא מדובר בפעולת תגמול על תמיכתה של ארה"ב בישראל. מדובר במלחמה בין הציביליזציה המערבית הנוצרית-יהודית לבין כוחות החושך של האיסלאם והעולם הערבי. זהו עימות שורשי בין הקדמה לבין הנחשלות, בין הנאורות לבין הברבריות, בין המודרנה לבין הפרימיטיביות. העולם המוסלמי מבקש להשיב אותנו לימי הקוראן. הוא עושה זאת בשם חרבו של מוחמד, ומבחינתו אין הבדל בין עובדי מרכז הסחר העולמי לבין ילדים ישראלים העושים את דרכם לבית הספר. הדיסקוטק על חוף הים, שבו נהרגו 21 בני נוער, מסמל בעיניהם את המערב השנוא – מתירנות, נהנתנות וחומרנות. כך גם מנהטן. כך מרכזי הבילוי של המחר, בלונדון, בפריז ובברלין. במשך שנה שלמה דיממו הישראלים למוות ברחובות ערי המדינה. העולם המערבי – בעיקר אירופה – סירב לנקוף אצבע. הוא טרח לנזוף בישראל על שהתנקשה בחייהם של ראשי הטרור, במקום להעניק לה גיבוי על נחישותה לרוצץ את ראשו של הנחש. המערב מתח ביקורת על ישראל, שהעיזה לחסל לפני 20 שנה את הכור העירקי בבגדד. ישראל היתה לחוד החנית של העולם הנוצרי מול אויב צמא דם, וספק אם הכרה זו חלחלה אפילו עתה למוחם של מנהיגי הדמוקרטיות המערביות. ארצות הברית חייבת להנהיג מלחמת חורמה ממושכת כנגד העולם המוסלמי הקיצוני. למלחמה זו עלייה לרתום את אירופה. על השתיים לעקור מן השורש לא רק את משטר הטאליבן המטורף באפגניסטן, אלא את ממלכת הטרור של עזה, את ארגוני החבלה היושבים בדמשק, את ההסתה האנטי-מערבית בעיתונות המצרית הממשלתית, את התרומות המועברות מסעודיה לקופת ה"חמאס", את ההתחמשות הגרעינית של אירן, את החיזבאללה המנהל את החיים בלבנון, את הממשלה העירקית, את חונטת החמולות של סודן ואת הכנופיות הפלסטינית המזוינות בשטחים. על קצה הכידון יש להניח את ראשיהם של קדאפי, ערפאת, אסד, נסראללה וכל האחרים שהיו לגיבוריו של כנס דרבן הכמעט נשכח. הגיע הזמן שגם המערב יאמץ ג´יהאד משלו. מלחמת קודש שבמסגרתה לא יירתע מכל פעולה, גם אם זו תביא למותם של אזרחים מוסלמים. זוהי מלחמת גוג ומגוג, שבה יש להכריע אחת ולתמיד את הלאומנות הערבית ואת הרדיקליות המוסלמית, בדם, באש ובתמרות עשן. ותחשבו על זה. לאה
חרבו של מוחמד קו ישר מחבר בין הדולפינריום לבין מגדלי התאומים, בין פיצריית סברו לבין הפנטגון, ומי שאינו מבין זאת יגרום להתרחשותה של הקטסטרופה הבאה האפוקליפסה שנחתה על ראשה של אמריקה היא המשך מעשי ההתאבדות נגד אזרחים ישראלים – אבל באמצעים אחרים. סיכום אריתמטי פשוט מעלה כי מספר קורבנות ה"אינתיפאדה" הנוכחית בשנה האחרונה שווה לכ-7,000 הרוגים במושגים אמריקנים. קו ישר מחבר בין הדולפינריום לבין מגדלי התאומים, בין פיצריית סברו לבין הפנטגון, ומי שאינו מבין זאת יגרום להתרחשותה של הקטסטרופה הבאה. האמריקנים לא רק שלומיאלים, הם גם ירחמיאלים. אם הם יחפשו את הרוצח באפגניסטן, הם יהפכו את עצמם לבדיחה של המילניום. את טביעת האצבעות למתקפה המפלצתית הזאת יש לחפש בדמשק, בביירות, בבגדד, בטהראן, בחרטום, ברמאללה, אפילו בקהיר ובריאד. כן, גם בארצות הכביכול "מתונות" של העולם הערבי. אם יהפוך בן-לאדן לנבל התורן של האומות החופשיות, יגיע גם תורם של גורדי השחקים באירופה. לא מדובר בפעולת תגמול על תמיכתה של ארה"ב בישראל. מדובר במלחמה בין הציביליזציה המערבית הנוצרית-יהודית לבין כוחות החושך של האיסלאם והעולם הערבי. זהו עימות שורשי בין הקדמה לבין הנחשלות, בין הנאורות לבין הברבריות, בין המודרנה לבין הפרימיטיביות. העולם המוסלמי מבקש להשיב אותנו לימי הקוראן. הוא עושה זאת בשם חרבו של מוחמד, ומבחינתו אין הבדל בין עובדי מרכז הסחר העולמי לבין ילדים ישראלים העושים את דרכם לבית הספר. הדיסקוטק על חוף הים, שבו נהרגו 21 בני נוער, מסמל בעיניהם את המערב השנוא – מתירנות, נהנתנות וחומרנות. כך גם מנהטן. כך מרכזי הבילוי של המחר, בלונדון, בפריז ובברלין. במשך שנה שלמה דיממו הישראלים למוות ברחובות ערי המדינה. העולם המערבי – בעיקר אירופה – סירב לנקוף אצבע. הוא טרח לנזוף בישראל על שהתנקשה בחייהם של ראשי הטרור, במקום להעניק לה גיבוי על נחישותה לרוצץ את ראשו של הנחש. המערב מתח ביקורת על ישראל, שהעיזה לחסל לפני 20 שנה את הכור העירקי בבגדד. ישראל היתה לחוד החנית של העולם הנוצרי מול אויב צמא דם, וספק אם הכרה זו חלחלה אפילו עתה למוחם של מנהיגי הדמוקרטיות המערביות. ארצות הברית חייבת להנהיג מלחמת חורמה ממושכת כנגד העולם המוסלמי הקיצוני. למלחמה זו עלייה לרתום את אירופה. על השתיים לעקור מן השורש לא רק את משטר הטאליבן המטורף באפגניסטן, אלא את ממלכת הטרור של עזה, את ארגוני החבלה היושבים בדמשק, את ההסתה האנטי-מערבית בעיתונות המצרית הממשלתית, את התרומות המועברות מסעודיה לקופת ה"חמאס", את ההתחמשות הגרעינית של אירן, את החיזבאללה המנהל את החיים בלבנון, את הממשלה העירקית, את חונטת החמולות של סודן ואת הכנופיות הפלסטינית המזוינות בשטחים. על קצה הכידון יש להניח את ראשיהם של קדאפי, ערפאת, אסד, נסראללה וכל האחרים שהיו לגיבוריו של כנס דרבן הכמעט נשכח. הגיע הזמן שגם המערב יאמץ ג´יהאד משלו. מלחמת קודש שבמסגרתה לא יירתע מכל פעולה, גם אם זו תביא למותם של אזרחים מוסלמים. זוהי מלחמת גוג ומגוג, שבה יש להכריע אחת ולתמיד את הלאומנות הערבית ואת הרדיקליות המוסלמית, בדם, באש ובתמרות עשן. ותחשבו על זה. לאה