שירה - כמה הערות
תרצי - תקבלי, לא תרצי - גם בסדר. א. נראה שכאן בפורום לא הצלחת להעביר מה בדיוק הבעיה. אז יכול להיות שבשיחה בע"פ היית מעבירה את הטון שבו הדבים נאמרים, אבל עדיין, כדאי לך לבדוק- אם את לא מובנת כאן, אולי את גם לא מובנת אצל חמותך? ב. אני לא יודעת בן כמה נועם, אבל אם את אמא טריה- אז הרשי לי לשתף אותך בחוכמה שחברה תרמה לי פעם- אחרי נאום נרגש על מגרעותיה של חמותי, ועל כל ההערות הנבזיות שלה לאחר ששהתה אצלנו לביביסטר, אז אותה חברה חכמה, שכולה ציפיתי ממנה לתמיכה ולאישור שחמותי היא אכן נוראית- אמרה לי שאין מה לעשות - זה בא יחד עם קבלת העזרה. אז אם במסגרת העזרה שהיא מושיטה לכם, יש פה ושם דברים שלא מוצאים חן- הרבה פעמים אין ברירה. אי אפשר לשנות את הבנאדם (וכדאי מאוד לבחור את המלחמות שכן יוצאים להלחם עליהן בחוכמה, אין לנו אנרגיות מיותרות לבזבז) ג. המשפט המסיים שלך: "שאעיף לה כאפה?" איך לאמר- לא הרבה יותר נעים לאוזן מאשר להגיד מסריח על תינוק. לאוזן שלי בכל אופן. ו- ד. אם שרדת עד לכאן- סיפור מהפלוקלור המקומי שלנו: כשאביתר היה בגיל שנה בערך, יום שישי אחד בצהריים החלטתי שנמאס לי לתפקד כקצינת בידור, ושקעתי בקריאת עיתונים. ברקע שמעתי אותו ממלמל משהו (שבדיעבד נשמע כמו "קקי, קקי"), אבל ההייתי מבסוטית מאוד מכך שבוף סוף הילד לומד להעסיק את עצמו לבד (מצב נדיר, גם כיום, כשהוא מתקרב לגיל שלוש). כשהרמתי עיניים מהעיתון הוא הופיע מולי, ערום ומרוח כולו בקקי שלו. מתתי מצחוק. ולא- לא אמרתי לו איכס. אמרתי לו בוא נשטוף את זה. לקחתי אותו לאמבטיה בלי לעשות עיניין. זה לא קרה פעם נוספת. ככה שלגבי הענין עצמו- אני מסכימה איתך - גם אני לא חושבת שקקי זה הדבר הכי נורא, וגם אני לא אומרת איכס, ולא עושה בלאגנים והצגות מחיתול עם קקי. אני לא יודעת אם זה שייך- אבל בגיל שנתיים וחצי הילד נגמל בצורה קלה ויפה מאוד בניגוד לסיפרים שאני שומעת אצל ילדים אחרים.
