חרא! חרא! חרא של חיים!!

[ערן צור]

חרא! חרא! חרא של חיים!!

אני לא מבין את זה.. זה אני? זה הם?. מי אשם מה הבעיה? הבנתי שהבתאדם היחידה שהייתה אמורה להיות ידידה שלי.. שאני יכול לספר לה דברים ודבר איתה על הכל.. פשוט חראית! היא פשוט שיקרה לי עד עכשיו.. כל מילה ומילה שיצאו מהפה שלה הם פשוט שקר.. והיא יודעת לעשו את זה כל כך טוב.. היא אמרה שהיא אוהבת אותי, אבל היא לא באמת התכוונה לזה, היא אמרה גם שאכפת לה.. היא לא מראה את זה. מה אני עשיתי לה? כל מה שרציתי זה לדבר איתה פעם בשבוע לשאול מה קורה וקצת לשבת יחד.. לשוחח או משהו. אולי אני מבקש יותר מידי.. כבר אין לי אף אחד.. זהו.. פשוט נגמר.. כל האנשים הקרובים אלי.. אחד אחד.. נעלמים לי פשוט... מוצאים להם חיים משלהם ואני לא שם! אני לא איתם.. אני לבד. רק עם המשפחה שלי אני נמצא. אפילו אנשים חדשים.. או ישני-חדשים כאלה.. גם בהם אני רואה סלידה ממני ואני לא מצליח להבין למה! מה לעזאזל כל כך נורא שאני עושה?! איך אני אמור להסתובב בביצפר שנה הבאה? עוד שנה שלמה לבד?? עד שיצאתי מהמצב הנוראי הזה.. שנה שלמה ישבתי כל היום לבד ובצד.. כי לא העזתי לגשת ולדבר.. וסוף סוף כן הצלחתי! וכן מצאתי את האנים שאני יכול לדבר איתם.. והנה הם נעלמים לי.. אני הייתי עושה הכל בשבילם.. הכל!! רק אם היו מבקשים.. שלא לדבר בכלל.. שלא להזכיר בכלל.. את הצד הרומנטי של החיים שלי.. שנעלם איפשהו בכיתה ח'.. אין לי חיי אהבה בכלל!! גאד דאמת'! אני עולה לכיתה יב ואני פאקינג בתול! ואני רואה את כל אלה המאגניבים עם איזה מיליון חברים לידם.. זה אוכל אותי.. ואני מנסה להתחבר.. זה לא שאני לא מנסה זה פשוט לא מצליח... אני נראה נורמלי.. אני חושב.. אני לא איזה פריק.. אני לא כל כך מוזר.. כל אחד קצת מוזר... אז מה הפאקינג בעיה איתי? מה עשוי בי בצורה כל כ שגויה שגורם לי להיות לבד כל הזמן.. חופש שלם.. פשוט חופש שלם אני כמעט כל הזמן לבד.. בהתחלה עוד איכשהו עבדתי אז לא השתגעתי.. אבל עכשיו.. אני לא נפגש עם אף אחד לא רואה אף אחד.. רק פעם בההה.. שהולכים למסיבה ורוצים למלא הסעה ומודיעים לי.. אז אני הולך רוקד נהנה משתגע... אבל זה באסההה.. זה לא חיים.. מה הטעם בזה?! מה שווה לי להישאר פה אם אני לא נהנה.. לא ממצה.. זה החופש הגדול האחרון של החיים שלי.. אחרי זה זה לא אותו דבר.. ולא עשיתי כלום.. רציתי כל כך הרבה דברים לעשות... אני לא יודע כבר מה לחשוב מה לנסות מה לעשות... נמאס לי כבר מהניסיונות.. לא מספיק שאני רחוק מכולם.. זה מספיק קשה שרואים אנשים פעם בחודש.. הבעיה שגם אז זה פשוט לא הולך.. החיים שלי לא שווים כלום. אני כבר לא יודע כלום.. למי כן אכפת.. למי לא.. אני מניח שבאמת.. אבל באמת באמת.. לאף אחד לא אכפת... אני פשוט.. פשוט מרגיש שאין טעם... בבקשה תגיבו.. אני כבר לא יודע כלום

 

[resputin]

אני אשמח לדבר איתך,

אבל מחר.. עכשיו הגיע זמני לישון. תפוס אותי ב102212245 או במסנג'ר (בכרטיסישי שלי יש אותו..) נסה לישון, תרגע, נדבר מחר.

 

[ערן צור]

אני מעדיף שתגיב פה..

אם תוכל... לא בא לי על עוד שיחת דיכאון באייסיקיו :\

 

[חלק מהטבע]

אתה כותב ממש יפה!

ועכשיו לשורש העיניין... טוב נו מה אני אגיד לך? אתה לא לבד בעסק הזה אם זה מעודד אותך... גם לי ככה אין חברים בביצפר אלא איזה כמה "ידידות" בכיתה וזהו... ככה שבביצפר-חרא. במציאות שמאחורי הביה"ס יש לי מספר קטן מאוד של חברים, אבל חברים. אבל פאקינג לא יוצא לי הרבה לראותם או לדבר איתם...

ועכשיו בכלל רבתי עם החברה הכי טובה שלי... ככה שגם אני מרגישה לבד. באינטרנט יוצא לי לדבר עם אנשים, חלקם בהחלט מעניינים... אבל האינטרנט זה לא המציאות... תראה, יש אנשים מסויימים שמעניינים אותך במיוחד? אז יאללה נסה להתיידד איתם... ממש לא חובה שיהיו מהביה"ס... שיהיו בחוץ, מחוץ לחרא... אמרת שיהיו לך חברים קרובים שהקשר איתם התפוגג..? אולי תנסה לחדש איתם את הקשר? אולי תנסה להכיר אנשים חדשים? כאילו אמרת שכזה מוסיפים אותך להסעה או השד יודע מה... אולי הם דווקא מעניינים? לא יודעת תסתכל מסביב, אולי תבחין במשהו מעניין...

 

[ערן צור]

החברים הקרובים שהקשר התפוגג

איתם... הוא לא התפוגג לאט לאט.. אלה ברגע שגיליתי שהם סתם חארות ולא כל כך אוהבים אותי כמו שהם אמרו לפחות.. למצוא אנשים חדשים... זה כל כך לא פשוט פה איפה שאני גר אני לא פוגש אף אחד והקצת שאני כן רואה.. לא מסתדר איתם לא נקשר בדרוש סתם רב עם כולם... ולמצוא מהביצפר זה מה שאני עושה כבר שלוש שנים וכל פעם מתאכזב מחדש.. ואני לא חושב שאני כותב יפה... בכלל לא.. :\

 

[חלק מהטבע]

אתה כותב יפה וזהו!

יש לי MSN... איסיקיו בינתיים אין... אם בא לך שלח לי מסר

 

[detleth2]

אתה לא דפוק זה כולם ככה

אני לא אומר שאני יכול לעזור לך בשום דבר או לשפר את המצב רוח אבל תדע שזה ממש לא קורה רק לך ובך משהו דפוק. דבר ראשון חברים שלך הם הדפוקים לפי מה שהבנתי. למה שאתה תהיה דפוק?! כי הם שקרו לך? כי הם לא חברים אמיתיים? גם חברים שלי ככה, אין לי אף חבר אמיתי אחד, ויש חברים טובים אבל הקשר גרוע איתם והם לא שמים עליי. ככה לפחות אני מרגיש. אין לי אף בן אדם שאני מסוגל באמת לדבר איתו ואם כן זה נגמר רע תמיד. אין לי אף חבר שבראש שלי ואני צריך להסתפק באנשים מרוחקים עם אותו ראש שלי. אני לא רוצה לפרט על הכל כי זה לא בדיוק ספור סמפטי אבל אם תרצה אתה יודע איפה למצוא אותי.... ותמיד תזכור שיש לך את המשפחה, שלי אוהבת אותי אבל התייאשה ממני, וגם החברים ולא נותרו לי כמעט אנשים שמאמינים שאני אהיה "נורמלי". ואני לא מדבר על הומו, אלא על בן אדם נורמלי ונורמטיבי. אם אתה רוצה לדבר עם משהו שמבין ועבר הרבה אתה יודע איפה אני. תרגיש טוב.

 

[4urluv]

אני חושבת שהבעיה היא בעצם...

בך

אולי אתה משדר משהו שגורם לאנשים לא להיות 100% איתך ואתה גם אומר שאתה רב עם כולם אף אחד לא רב עם כולם סתם, כנראה שאתה לא בסדר אני לא מכירה אותך, אבל תנסה לבדוק אצלך מה לא בסדר ולא אצל אחרים בנוגע למי שמתנהג כמו חבר ואז מתגלה כחרא-- זה חלק מהשלב של ההתבגרות, שמבינים שיש להיזהר מאוד מלהיקשר למישהו בקלות, שדברים לא תמיד כמו שהם ניראים. הנוגע לבתולייך--אני מכירה אנשים שבגיל הרבה, אבל הרבה יותר גדול ממך, וזה ממש נורמלי ובסדר גמור להיות בתול בגיל שלך ועכשיו, למרות שאני לא מכירה אותך, קבל חיבוק

ונשיקה

חמים ומחזקים וגם תתחיל להיות אופטימי ולקנות מכנסי ציפי

 

[ערן צור]

מכנסי ציפי!?!?!?!?

איך ידעת????!!!!???? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ועכשיו לעניין.. השידור הזה שאני משדר הוא רק בגלל שאני לבד.. אני לבד הרבה זמן אז יותר קשה לי להיפתח לכולם ולהראות שהכל בסדר ובואו תדברו איתי... אבל זה נראה כאילו לאף אחד לא באמת אכפת.. וזה לא שאני ממש רב עם כולם.. פשוט איכשהו תמיד האנשים הקרובים אלי הופכים אח"כ לאנשים הכי רחוקים ממני.. בכמה שנים האחרונות זה נראה כאילו התסקיט חוזר על עצמו over and over... אני נהיה חבר ממש אבל ממש ממש טוב של מישהו או מישהואים והכל מצויין טאיכשהו.. :\ לא יודע כאילו נמאס להם ממני ומהקשר שלהם איתי, ואני מוצא את עצמי יושב המון זמן וחושב מה עשיתי לא טוב למה הם עשו את זה ועוד מלא שאלות... והנה אחרי שנה שאני בלי חברים פתאום אני מוצא שני אנשים נפלאים שהיו הראשונים שאמרתי להם על נטיותיי והם קיבלו את זה כלל כךך בסבבה ואפילו הודו בעצמך על.. זה היה קטע נורא מוזר שניהם הודו בפני על הgayness שלהם.. (בן ובת).. והנה תקופה שאני רואה אותם יחסית הרבה ומסתובב איתם בביצפר ופוגש אותם אחרי הצהריים... ואז זה.. זה פשוט נהיה כזה.. לא יודע להסביר כאילו דיי.. מיצינו ואין יותר צורך להמשיך.. מצאנו אנשים אחרים.. (מנקודת המבט שלהם)... ואני עכשיו ניצב מול מציאות שפאקינג אין לי אף אחד! לא מדבר על המשפחה הם לא חלק מחיי החבר'ה שאין לי.. על החברים.. כרגע יש לי בנאדם אחד שגם לו החלטתי לספר הכל וסיפרתי ואני מדבר איתו חופשי על הכל והוא איתי.. (סטרייט) אבל... הוא גר נורא רחוק ואני רואה אותו בביצפר ועדיין.. אני מרגיש שזה כאילו לא זה.. אני חולה עליו והכל אבל.. אני מרגיש שכאילו יש לו את החיים שלו ואת החברים שלו (מהיישוב שלו) ואני מהווה חלקיק קטנטן מזה, זה לא שהוא איזה בנאדם רע הוא לא עשה לי כלום ואני מודה שהוא חיי אבל.. אני פשוט מהווה חלק מאוד קטן.. ואני איכשהו.. לא יודע למה מצפה ליותר.. היו לי כמה best friends בחיים אבל תמיד זה נגמר (כמו שאמרתי קודם) רע. אולי השניים האחרונים זה לא נגמר ברוע כמו המקרים הקודמים (3 סהכ) אבל עדיין.... אז חיפשתי מה אני עושה לא טוב..ואפילו דיברתי על זה עם מישהי מהשכבה שאני כזה פסדר איתה... והיא אמרה לי שאני לפעמים מעצבן או עושה שטויות ולא כולם רואים את זה מנקודת המבט שלי ולא לכולם זה כיף.. אבל מה אני אעשה.. זה אני... יחסית ילדותי יותר עושה קצת שטויות.. אני לא יכול להשתנו. שנים אני מנסה אבל זהו... זה מה יש... זה אני.. ואני חושב לעצמי, זה מה יש שיקחו את זה או שלא.. והם בוחרים..... לא

 

[עזרא אב הבית]

החיים הם לא סתם חרא

הם חרא חום ומסריח שלא רוצה לרדת בשירותים.... אחרי שעשיתי לך תיאבון, בוא ניגש לעניין. אני כ"כ מזדהה איתך שאין לך מושג, גם לי אין חברים (חוץ משניים שלושה שגם הם לא ממש חברים במובן הדוסון קריקי של המילה) ובבי"ס אין לי בכלל מה לחפש. אני כ"כ יודע איך זה להרגיש שאין עם מי לדבר ואין אף אחד בעולם כולו שאכפת לו ממך, ולקח לי מלא זמן לצאת מהדיכאון הזה, ובגלל זה אני כותב לך את זה, כדי שתדע שיש עוד אנשים שעברו את מה שאתה מרגיש עכשיו, ואפשר לצאת מזה. אני יודע איך זה להיות תקוע כל היום בבית בלי שום דבר לעשות, וגם אצלי זה החופש האחרון לפני יב' וגם, עד כמה שקשה לי להודות בזה, אני בתול.... זה נורא קשה, החיים ממש חרא, אבל עד כמה קלישאי שזה נשמע, אני בטוח שיש את המישהו הזה שיקשיב לך, ויתן לך הרגשה של שייכות. אולי אותו בנאדם הוא לא אחד מהחברים הצבועים שלך, ואולי כן, אולי הוא לא החברה הכי טובה שלך, ואולי כן, את זה תיאלץ למצוא בעצמך, אבל אני בטוח שתמצא מישהו. כי אין מצב שלאף אחד לא אכפת ממך, זה אולי נראה ככה עכשיו אבל אני בטוח שאם רק תרים את הראש ותסתכל סביבך תראה לפחות פרצוף מחייך אחד, שהחיוך שלו מכוון אליך. ואל תעז להשוות את עצמך לאחד מה"מקובלים" האלו שמוקפים עדת מעריצים 24 שעות ביממה, כי רובם הם חרא של אנשים שלא יחשבו פעמיים לפני שיתקעו סכין בגב למי שסומך עליהם ורוצה בטובתם, מנסיון מר מאד שהיה לי. לפי הכתיבה שלך אתה נראה לי בנאדם עם ראש על הכתפיים (אני בטח נשמע כמו איזו סבתא פולניה), ואין מצב שלא תמצא מישהו לדבר איתו, להתחבר איתו או להזדיין איתו (או שלושתם ביחד, אם יהיה לך מזל), ככה שהדבר היחיד שאני רואה שיש לך לעשות זה לבכות את נשמתך כמה ימים, ואז תחזור לעצמך ותצא החוצה כי באמת יש אנשים טובים, אמנם הם קצת ולא תמיד שם כשצריך אותם, אבל אתה תמצא מישהו שתאהב והוא יאהב אותך בלי שום תנאים. מקווה שעזרתי לך קצת, אייל

 

[ערן צור]

ספתא, תקשיבי

אני לא הטיפוס הבוכה.. :\ מה לעשות לא יכול ואת הדיכאון שלי אני לא מראה חיצונית.. בעיקר לא בתוך הבית. הלוואי ואני אמצע את הבנאדם העל שלושת התכונות האלה והכל יהיה טוב.. אבל אני יודע שבמצב הנוחכי אין שום סיכוי שאני אכיר אנשים חדשים כי פשוט אין לי איך... איך מכירים אנשים חדשים?.. תגיד לי רגע.. איך? אני אגיד לך איך, אתה הולך עם החברים שלי להיפגש עם אנשים אחרים, ומכיר, ויום בא, ועם אחד מהחברים של החברים הטובים שלך אתה הולך לאנשו ומכיר עוד... אתה לא יכול סתם למצוא אנשים... זה פשוט לא עובד ככה, ואם כן.. אז תסביר לי.. כי כנראה לא הבנתי את הדינמיקה של הדברים.. הרמתי את הראש.. הסתכלתי.. גם היום.. גם אתמול.. ואני בטוח שגם שהביצר שוב יתחיל.. כל יום הייתי מחפש את אלא שייצרו קשר עין בלי הפרצוף המזלזל של "מה אתה עושה פה בכלל?" או משהו כזה.. אין, המעט שאני מצליח ליתור איתם קשר עין.. זה סתםמי כזה.. היי ביי מה קורה וכאן הסתיימה השיחה. והנה כולם יושבים ביחד.. ואני אומר לעצמי.. סעמק, מה יש לך להפסיד? תלך שב איתם. ואני הולך.. וזה לא שלא מתייחסים אליי.. זה כאילו פסדר כזה.. אבל לא יוצא מזה כלום הכל נשאר כמות שהוא.. לכל אחד יש את החברים שלו ואת הסביבה שלו שאיתה הוא מסתובב כל הזמן בביצפר ואני לא מצליח ממש להיכנס לזה.. והפעמים שכן.. אני מרגיש קצת.. כאילו מרחמים עלי או משהו.. אני לא רוצה שירחמו עלי!! אני רוצה להיות כמו כל החברים שלהם.. של כולם.. להתערבב איתם לא רק לשתי דקות.. גם אחכ.. לא יודע.. אולי המצב לא כל כךךך נורא.. יצאתי מהמוד (mode) הזה של לשבת בצד בלי לזוז מהכיסא, זה פשוט נמאס באיזהשהו שלב.. אז אני הולך ומסתובב.. ומשומה מצליח להתחבר רק עם כמה ז'ניקים (זין-ניקים - ילדי כיתות ז') וזה מרגיש כמו נדחפיות כזאת.. לא שהם דוחים אותי כמו הסביבה שלי.. להפך.. אבל אני מרגיש קצת כמו ילד מסכן.... לא יודע :\\\\\\\\\\\\\\\\\ ד"א.. באמת הרסת לי את התיאבון.. (

)

 

[עזרא אב הבית]

סבתא, תקשיבי - תגובה

קודם כל תראה, הדימיקה של הדברים לא חייבת להיות ככה כו שאתה מתאר אותה. אמנם באמת בד"כ יותר קל להכיר אנשים כשמכירים לך אותם, אבל זה לא ממש ככה. אני אתן לך דוגמא כדי שהדברים לא ישמעו לך תלושיםמדי מהמציאות, OK? אני שוחה כמה פעמים בשבוע בקבוצה, ובדר"כ אני די אניפת שם כי אני בא לשחות ולא לדבר עם אנשים, אבל דווקא שם הכרתי את החבר הקודם שלי. או כשחזרתי לפני כמה ימים מאילת, בדרך חזרה סתם התישבתי ליד מישהו והתחלתי לדבר איתו על המוזיקה שהוא שמע וככה נהיינו חברים כאלו. מה שאני מנסה להגיד, שיצא לי די עקום, זה שאתה לא צריך אנשים שיכירו לך אנשים חדשים, אתה יכול ליצור חברויות גם ע"י זה שתיזום לבד. בביצפר זה באמת יותר קשה כי כולם מכירים את כולם, ואין לי מי יודע מה תרופת קסם, כי בקטע הזה יש לי מזל, אני עם אותם אנשים באותה כיתה מכיתה ג' (אני עולה ליב') ככה שיש לי סיהטוריה ממש ארוכה וכל אחד מכיר את השני ממש טוב, אבל מהצד נראה לי שאתה יכול להידחף לאלו שאתה מרגיש שמרחמים עליך. זה הרגשה חרא, אבל נראה לי שאם תתחיל להשתלב בשיחות והם יתחילו להכיר אותך הם יפסיקו לרחם עליך (מה שלא בטוח, כי זו הרגשה סובייקיבית שלך) ויתחילו להתייחס אליך כשווה בין שווים. זה קשה ומתסכל ומעפן ובעסה וכו' אבל אין מה לעשות. האפשרות השנייה שאני רואה היא שתמשיך עם הססטוס קוו הזה במשך כל השנה, ותתחיל דף חדש בצבא שנה לאחר מכן, שיתן לך אפשרות להתחיל להכיר אנשים בלי דעות קדומות עליך ובלי שהם מכירים אותך, ותוכל ליצור איזה רושם שתוכל. אני מקווה שחזר לך התיאבון (

), אייל

 

[ערן צור]

אתה במידה מסויימת צודק...

אבל עדיין.. צריך לצאת מהבית למקומות (חוג שחייה, אילת עם חברים וכו) ואני לא יוצא אין לי ממש לאן :\ זה קל להגיד אבל בשבילי זה לא פשוט כל כך... זהו.. זה העניין שלי אין שם היסטוריה עם אף אחד כי הגעתי לשם בכיתה ט' והיו לי חברים והייתי בסדר עם כולם ועם החברים האלה לא הלך.. סיפור ארוך.. לא משנה. בקיצר אז המצב עכשיו הוא אותו המצב אני רק.. "בסדר" עם כולם.. לא יותר.. לא יודע עד כמה זה מרחמים.. אין לי מושג, אבל הם כולם מכירים אותי... אנחנו שכבה של שתיים וחצי כיתות, כולם מכירים את כולם טוב ולכל אחד יש את החברים שלו ו"להצטרף" לחבורה כזאת זה לא פשוט.. בעיקר כי הם בד"כ חברים טובים בגלל מכנה משותף אחד.. מיקום.. אני גר במקום שיש איזה ערס אחד ופרחה אחת גרים בו.. ואנחנו לא ממש חברים.. וכוווולם גרים בישובים מפוזרים מסביב.. שהיתי בביצפר המקומי פה (ז-ח) אז לא הייתה לי שום בעיה כי יש פה איזה 10כיתות כל שכבה והיו מלא חברים וכדי להיפגש איתם אני עולה על אופניים ונוסע כמה דקות ונפגשים כולם.. אבל עכשיו.. זה סתם תסבוכת גדולה. לא יודע.. פשוט אין לי מושג איך לשנות את זה............

 

[עזרא אב הבית]

אני תמיד צודק ../images/Emo8.gif

כן, אני מסכים איתך שצריך לצאת מהבית כדי להכיר אנשים, זה די תנאי הכרחי... אתה אומר שכשהיית במקומי היו לך כמה חברים קרובים (תרתי משמע) שלקח לך 2 דק' להגיע אליהם, אז שאלתי היא, מה קרה להם? למה אתה לא שומר על קשר? מן הסתם עכשיו זה יהיה די מוזר כי זה 4 שנים אחרי, אבל עדיין... עכשיו בעניין הקבוצות, מן הסתם כשכולם מכירים את כולם זה נורא קשה להצטרף (אולי אני חוזר על עצמי, אין לי כוח להסתכל בתשובה הקודמת

) אבל רק אם תבוא אליהם ותתחיל לדבר ולספר על עצמך אתה תכיר אנשים חדשים, או אפילו יותר טוב, תזכה בחברים הישנים שלך שוב. זה בטח נורא מבאס להיות הכי רחוק מכל השאר (גם אני גר בקצה השני של העיר, וחוץ איזה חבר אחד, אין לי כאן אף אחד), אבל גם רכיבה של חצי שעה זה לא כ"כ נורא, וגם יש אוטובוסים... ככה שהקטע של מיקום פיסי לא הכי תופס... (סורי...)

 

[ערן צור]

אממ....

אם אלה שהייתי לא הכי קרוב אליהם, מן הסתם התרחקנו וזה לא לעניין פתאום לצוץ.. מקסימום היי ביי באייסיקיו.. ואלה שהייתי קרוב.. חלק התרחקתי וחלק, כמו שאמרתי, רבתי איתם.. קבוצות - אין לספר על עצמי.. כולם מכירים את כולם זו שכב של שתי כיתות וחצי ואין דבר כזה חדשים.. ולזכות בחברים הישנים שלי... אי בזה כל זכות, אלא להפך. הם, יותר נכון הוא (אחד עזב תביצפר) חרא של בנאדם והומופוב... לגבי מיקום פיזי, זה לא ככה כי זה לא עיר ואוטובוסים אין, פשוט אין זה יישובים קטנים.. תאמין לי אני יודע מה אני אומר וגם אופניים זה לא אופציה גם כי אין לי וגם כי זה.. רחוק :\ אני יודע שזה נשמע כאילו אני שולל הכל, אבל זה המצב, אין לי רעיונות יותר להתמודדות...

 

[עזרא אב הבית]

אז...

אני לא יודע מה להגיד לך. במקרה כזה נראה לי שעדיף לך לחכות שנה ולהתחיל דף חדש בצבא, כי לפי איך שאתה מתאר את המצב באמת אין יותר מדי מה לעשות (בלשון המעטה)... מה שאני כן יכול להגיד לך זה שאנשים משתנים, לפעמים עד שהם הפכים ממה שהיו פעם, ככה שתמיד יש תקווה. יש לך שנה שלמה להיות ביב', וגם אם עכשיו זה נראה hopless, אני משוכנע שאו אתה או אנשים אחרים או גם וגם, ישתנו ותכיר אנשים חדשים/ישנים. אין לי מי יודע מה להוסיף.... אז בינתיים תנסה לצוף מעל המים, ו do your best, אני בטוח שמשהו כבר יצוץ!!!!

 

[ערן צור]

Well..

תודה רבה לך על ההתייחסות הרצינית למרות שפתרון לא מצאנו אבל לפחות קצת תמיכה מצאתי פה אני שמח יותר.. (קצת) אני אפילו מחייך!! מה קורה לי

.. חחח תודה לכל מי שהגיב בכל בשרשור שלי

 

[עזרא אב הבית]

אז ככה...

קודם כל, על לא דבר על "ההתייחסות הרצינית", אני אוהב לעזור לאנשים (ככה לפי ההורוסקופ). פיתרון לא מצאנו, אבל בטוח שיקרה כבר משהו. זה שאתה מחייך זה צעד ראשון! שלך תמיד - אייל

 

[PLAIN OL ME]

רק רציתי לומר שאצלי זה בדיוק אותו

הסיפור...

מצטער שאין לי מה להוסיף..