חקירה משטרתית
הדמויות רצו לעלות על ספינה, ומישהו פוצץ את הספינה.
הדמויות הנחמדות הלכו לישון, ושלושה מתנקשים ניסו לרצוח את לורד אלפונסו.
בזמן שהדמויות נחות ומתכוננות לשיט לעולם החדש, הלילה סוער בתחנת המשטרה. .. .
"בחיי שאני לא יודע!", ייבב הנבל הקטן, עת גברתן מגודל עם שיער ארוך אסוף לאחור הפליא בו את מכותיו, "אני אפילו לא זוכר למה קיבלנו על עצמנו את העבודה!"
"אתה משקר!", שאג החוקר, והניף את אגרופו פעם נוספת, "ואנחנו לא נאפשר למתנקשים לעבוד בעיר שלנו! מי שלח אותך???"
"אני לא יודע! לא ראיתי את הפנים שלו! הוא היה קטן! הוא שילם במזומן!"
החוקר תפס בראשו של הנבל והטיח אותו בסמל המסדר שלו על השולחן, תליון מעץ וברזל.
"איייי!", ייבב הנבל, "אני באמת לא יודע!"
"גאריס", קורא מישהו מבחוץ, "בוא תקשיב לזה.
האיש הגדול יוצא, והאיש הקטן נשאר בחדר החשוך.
"מה באמת קרה פה?" ניסה לשחזר במחשבותיו, "ישבנו אני, וצימור ולואיז הקטן, שתינו לנו, ופתאום הרגשנו שצריך לצאת מהפונדק. . . הרגשה משונה כזו. כדאי לספר לחוקר? ואז. . .יצאנו, ואיש קטן בברדס אמר לנו להרוג את אלפונסו מה-שמו שישכון בחדר. היא שילמה לנו 2 מטבעות זהב לאיש. זה מעט לחיסול, אבל אנחנו זוטרים, אז אני מניח שזה היה בסדר. אני אפילו לא זוכר שחזרנו. . .קשה לחשוב. . ."
"גאריס, אנחנו צריכים שתחקור את זה, נראה לנו שהוא שתל את הפצצה"
"מי תפס אותו?"
"איזה ננס אחד"
"ננס? חשבתי שכולם נכחדו"
"לא בדיוק ננס, אבל הוא היה ממש קטן. הוא יכל להיות ננס, או סתם ברנש מעוות חסר מזל"
"ומה הבעיה עם האסיר?"
"הוא לא זוכר כלום, לא למה עשה את זה, ולא איך"
"עוד אחד עם בעיות זיכרון? זה יהיה לילה ארוך", אמר גאריס והפשיל שרווליו כשנכנס לחדר.
הדמויות רצו לעלות על ספינה, ומישהו פוצץ את הספינה.
הדמויות הנחמדות הלכו לישון, ושלושה מתנקשים ניסו לרצוח את לורד אלפונסו.
בזמן שהדמויות נחות ומתכוננות לשיט לעולם החדש, הלילה סוער בתחנת המשטרה. .. .
"בחיי שאני לא יודע!", ייבב הנבל הקטן, עת גברתן מגודל עם שיער ארוך אסוף לאחור הפליא בו את מכותיו, "אני אפילו לא זוכר למה קיבלנו על עצמנו את העבודה!"
"אתה משקר!", שאג החוקר, והניף את אגרופו פעם נוספת, "ואנחנו לא נאפשר למתנקשים לעבוד בעיר שלנו! מי שלח אותך???"
"אני לא יודע! לא ראיתי את הפנים שלו! הוא היה קטן! הוא שילם במזומן!"
החוקר תפס בראשו של הנבל והטיח אותו בסמל המסדר שלו על השולחן, תליון מעץ וברזל.
"איייי!", ייבב הנבל, "אני באמת לא יודע!"
"גאריס", קורא מישהו מבחוץ, "בוא תקשיב לזה.
האיש הגדול יוצא, והאיש הקטן נשאר בחדר החשוך.
"מה באמת קרה פה?" ניסה לשחזר במחשבותיו, "ישבנו אני, וצימור ולואיז הקטן, שתינו לנו, ופתאום הרגשנו שצריך לצאת מהפונדק. . . הרגשה משונה כזו. כדאי לספר לחוקר? ואז. . .יצאנו, ואיש קטן בברדס אמר לנו להרוג את אלפונסו מה-שמו שישכון בחדר. היא שילמה לנו 2 מטבעות זהב לאיש. זה מעט לחיסול, אבל אנחנו זוטרים, אז אני מניח שזה היה בסדר. אני אפילו לא זוכר שחזרנו. . .קשה לחשוב. . ."
"גאריס, אנחנו צריכים שתחקור את זה, נראה לנו שהוא שתל את הפצצה"
"מי תפס אותו?"
"איזה ננס אחד"
"ננס? חשבתי שכולם נכחדו"
"לא בדיוק ננס, אבל הוא היה ממש קטן. הוא יכל להיות ננס, או סתם ברנש מעוות חסר מזל"
"ומה הבעיה עם האסיר?"
"הוא לא זוכר כלום, לא למה עשה את זה, ולא איך"
"עוד אחד עם בעיות זיכרון? זה יהיה לילה ארוך", אמר גאריס והפשיל שרווליו כשנכנס לחדר.
