חצללתי הלילה שוב 
הייתי בתוך דירה מלוכלכת, אפורה וישנה, כשהבנתי שאני חולמת. די התרגשתי, כי כבר הרבה זמן שלא חיצללתי, והתגעגעתי לתחושה. צעקתי "אור" כדי להאיר את הדירה, ובמקום שהמנורה תידלק כל התריסים בכל החלונות נפתחו, והיו שם המון חלונות והמון אור. פתחתי את אחד החלונות היותר גדולים שהיה קרוב אלי וקפצתי דרכו אל הכביש. משום מה, לא הצלחתי לעוף, ורק נפלתי מן נפילה חתולית כזו בהילוך איטי, ותוך כדי הנוף התחלף סביבי והפך מעיר לשדה פתוח, מישורי וגדול. נחתתי על האדמה סוף - סוף, וחשבתי איך אני יכולה לעוף בלי לקפוץ מבניין גבוה, וחשבתי שאני יכולה פשוט לדמיין שאני מצמיחה כנפיים. משום מה זה עבד, והתחילו לצמוח לי מהגב כנפי - עטלף, בלי נוצות, שחורות. החלטתי שזה מספק אותי והתחלתי לעוף מעל לשדה ולחפש מקום מעניין לנחות בו, כי לא היה לי שום רעיון, אבל השדה נמתח ונמתח ולא הצלחתי לעבור אותו בשום פנים ואופן. ניסיתי לטוס יותר גבוה, וממש הרגשתי את הכנפיים פוגעות באוויר והכל, והתחושה הייתה ממש מגניבה. מצד שני, לא הצלחתי לעוף יותר מדי מהר או גבוה איתן, אז צעקתי "שהכנפיים יעלמו!" והן נעלמו. התחלתי לצנוח למטה, כי לא היה שום דבר שיחזיק אותי באוויר. צעקתי "לעצור באוויר!" ועצרתי באמצע הנפילה כדי לחשוב מה לעשות. שלחתי יד למעלה כמו סופרמן כזה ואמרתי לעצמי שהשמיים הם פלדה צבועה בתכלת, והידיים שלי היא מגנטים, אז הן נמשכות לשמיים. זה עבד, והצלחתי לעוף ככה נורא מהר וגבוה עד ש... נתקעתי ב"פלדה". כנראה שהמוח שלי נותן יותר מדי משמעות למה שאני אומרת. בכל מקרה, גם נתקעתי שם כי הידיים שלי "התמגנטו" לשמיי הפלדה וזה לא נתן לי לזוז. אמרתי לעצמי שיש לי מגנטים דבוקים לסוליות של הנעליים, וחיברתי את הרגליים כך שיכלתי ללכת צמוד לקיר הפלדה כמו ספיידרמן. עשיתי את זה קצת עד שנמאס לי, ואמרתי שאין לי יותר מגנטים והתחלתי לפול לכוון הרצפה. עשיתי כמה סלטות באוויר, ושתבינו, הייתי נורא גבוה מעל האדמה והמהירות - נפילה שלי הייתה גבוהה גם, אז הכל קרה נורא מהר וכל השמיים נמסו לי בעיניים. הקשתי באצבע - צרדה בשתי הידיים, והתעתקתי למקום אחר. הפעם הופעתי בבניין בית הספר שלי, שנראה בדיוק כמו במציאות. יצאתי לחצר, וצעקתי שם של מישהי שאני שונאת. היא הופיעה מולי, ואני תפסתי אותה, קפצתי וניסיתי שוב לעוף. הפעם הצלחתי לעוף סתם ככה, בלי מגנטים או כנפיים, ועפתי די קרוב לאדמה. החזקתי אותה מהידיים, והכפות רגליים שלה נגררו על הרצפה. הגברתי מהירות, והתחילה לבעור אש בקצה הנעליים שלה. היא צרחה לי להוריד אותה ושאני משוגעת, אבל המשכתי לסחוב אותה. זימנתי גיגית מלאה במים שהופיעה באמצע הכביש שמעליו טסנו, וכשעברנו מעליה זרקתי את המישהי הזו לתוך הגיגית - מתכת. התחיל לעלות משם עשן בגלל האש שבנעליים שלה, ומהשלב הזה אני לא זוכרת. אולי איבדתי את הצלילות. חשוב לציין שזה היה בין החלומות הצלולים הארוכים ביותר שהיו לי.
הייתי בתוך דירה מלוכלכת, אפורה וישנה, כשהבנתי שאני חולמת. די התרגשתי, כי כבר הרבה זמן שלא חיצללתי, והתגעגעתי לתחושה. צעקתי "אור" כדי להאיר את הדירה, ובמקום שהמנורה תידלק כל התריסים בכל החלונות נפתחו, והיו שם המון חלונות והמון אור. פתחתי את אחד החלונות היותר גדולים שהיה קרוב אלי וקפצתי דרכו אל הכביש. משום מה, לא הצלחתי לעוף, ורק נפלתי מן נפילה חתולית כזו בהילוך איטי, ותוך כדי הנוף התחלף סביבי והפך מעיר לשדה פתוח, מישורי וגדול. נחתתי על האדמה סוף - סוף, וחשבתי איך אני יכולה לעוף בלי לקפוץ מבניין גבוה, וחשבתי שאני יכולה פשוט לדמיין שאני מצמיחה כנפיים. משום מה זה עבד, והתחילו לצמוח לי מהגב כנפי - עטלף, בלי נוצות, שחורות. החלטתי שזה מספק אותי והתחלתי לעוף מעל לשדה ולחפש מקום מעניין לנחות בו, כי לא היה לי שום רעיון, אבל השדה נמתח ונמתח ולא הצלחתי לעבור אותו בשום פנים ואופן. ניסיתי לטוס יותר גבוה, וממש הרגשתי את הכנפיים פוגעות באוויר והכל, והתחושה הייתה ממש מגניבה. מצד שני, לא הצלחתי לעוף יותר מדי מהר או גבוה איתן, אז צעקתי "שהכנפיים יעלמו!" והן נעלמו. התחלתי לצנוח למטה, כי לא היה שום דבר שיחזיק אותי באוויר. צעקתי "לעצור באוויר!" ועצרתי באמצע הנפילה כדי לחשוב מה לעשות. שלחתי יד למעלה כמו סופרמן כזה ואמרתי לעצמי שהשמיים הם פלדה צבועה בתכלת, והידיים שלי היא מגנטים, אז הן נמשכות לשמיים. זה עבד, והצלחתי לעוף ככה נורא מהר וגבוה עד ש... נתקעתי ב"פלדה". כנראה שהמוח שלי נותן יותר מדי משמעות למה שאני אומרת. בכל מקרה, גם נתקעתי שם כי הידיים שלי "התמגנטו" לשמיי הפלדה וזה לא נתן לי לזוז. אמרתי לעצמי שיש לי מגנטים דבוקים לסוליות של הנעליים, וחיברתי את הרגליים כך שיכלתי ללכת צמוד לקיר הפלדה כמו ספיידרמן. עשיתי את זה קצת עד שנמאס לי, ואמרתי שאין לי יותר מגנטים והתחלתי לפול לכוון הרצפה. עשיתי כמה סלטות באוויר, ושתבינו, הייתי נורא גבוה מעל האדמה והמהירות - נפילה שלי הייתה גבוהה גם, אז הכל קרה נורא מהר וכל השמיים נמסו לי בעיניים. הקשתי באצבע - צרדה בשתי הידיים, והתעתקתי למקום אחר. הפעם הופעתי בבניין בית הספר שלי, שנראה בדיוק כמו במציאות. יצאתי לחצר, וצעקתי שם של מישהי שאני שונאת. היא הופיעה מולי, ואני תפסתי אותה, קפצתי וניסיתי שוב לעוף. הפעם הצלחתי לעוף סתם ככה, בלי מגנטים או כנפיים, ועפתי די קרוב לאדמה. החזקתי אותה מהידיים, והכפות רגליים שלה נגררו על הרצפה. הגברתי מהירות, והתחילה לבעור אש בקצה הנעליים שלה. היא צרחה לי להוריד אותה ושאני משוגעת, אבל המשכתי לסחוב אותה. זימנתי גיגית מלאה במים שהופיעה באמצע הכביש שמעליו טסנו, וכשעברנו מעליה זרקתי את המישהי הזו לתוך הגיגית - מתכת. התחיל לעלות משם עשן בגלל האש שבנעליים שלה, ומהשלב הזה אני לא זוכרת. אולי איבדתי את הצלילות. חשוב לציין שזה היה בין החלומות הצלולים הארוכים ביותר שהיו לי.
