חצלול קצר אבל חזק ^^
אחרי רישום חלומות במרווח גדול במיוחד, ואפילו פחות חצלולים [החצלול האחרון שלי, לדוגמא, היה לפני בדיוק חודש], החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולחזור שוב [בפעם המי-יודע-כמה *גלגול עיניים*] לעניין. ביום חמישי התעוררתי בשעה מוקדמת [בלי קשר להחלטה], וכשחזרתי הביתה מאיפה שהייתי, ראיתי טלוויזיה, וכשראיתי שאני לא מצליחה להישאר ערה הלכתי למיטה לישון. * בחלום עצמו אני צופה בפרק מטופש ואבסורדי במיוחד של הסדרה 'Heroes'. בדר"כ אני מאוד אוהבת את הסדרה, אבל בגלל הפסד של הרבה פרקים החלטתי שלא יהיה טעם להמשיך לראות את הפרק. אני מתעוררת התעוררות שווא, ומגלה שנרדמתי בזמן שישבתי ליד השולחן הגדול שבבית שלי [במציאות הוא מוצב ליד הטלוויזיה בזוית פנימית של הבית, אבל בחלום הוא ניצב בדיוק במקומה]- מעין הירדמות של שיעור היסטוריה [
]. אני מסתכלת שמאלה ורואה את אחותי [אשר נמצאת בצבא, אם כי זה לא הפריע לי באותו רגע], ומתחילה לדבר איתה על איזה כתבה בעיתון, ופתאום מרגישה תחושה של דז'ה-וו [שנובעת מן העובדה שהייתה תוכנית על מה שדיברתי בטלוויזיה]. אני שואלת אותה אם גם היא מרגישה את זה, והיא אומרת, "כבר דיברנו על הכתבה הזאת אתמול, סתומה." אני קמה בישנוניות מהשולחן ומתנודדת את דרכי [אני רצינית. כשאני מתעוררת לפעמים גם יש לי הבזקים של חושך בראש, שאני חייבת לעמוד בלי לזוז כדי לא ליפול] לחדרי [כנראה], כשלפתע אני רואה כורסא המפוספסת בירוק-צהוב [או משהו דומה]. אני נעצרת ושואלת את עצמי ממתי הכורסא הזאת נמצאת שם [היא לא. לא קיימת במציאות בכלל]. בשלב הזה אני מקבלת צלילות [יחסית], וגם רעיון. אני עולה במדרגות לחדר של אמא שלי, תוך הקפדה שאני ארגיש כל צעד בכל רגל [אני באמת מרגישה- אני גם יחפה בחלום, אז זה בטח תורם לתחושה], ומנסה להושיט יד אל המעקה, אבל היד שלי רדומה ולא זזה, למרות כל המאמצים שלי [כשהתעוררתי גיליתי שיד אחת שלי- זאת שניסיתי להושיט למעקה- היא מתחת לבטן, והשניה מתחת לכרית, וששתיהן נרדמו במידות שונות]. אני מוותרת וממשיכה לעלות בצעדים מודגשים [קצת כמו בצעידה של חיילים], עד שאני מגיעה לחדר של אמא שלי. כבר בכניסה אני מבחינה בשינויים בחדר- במקום שולחן שניצב בצמוד לקיר הסמוך לקיר עם החלון, יש עוד חלון ארוך וצר שמכוסה בווילון [ירוק, אם זכרוני אינו מטעני], ואני מזיזה אותו קצת ורואה שהוא לא מוביל לשום מקום. גם התקרה הרבה יותר נמוכה, ובחלק מהמקומות מגיעה אפילו לאינץ' בערך מהראש שלי. אני מסתכלת על החלון הגדול [עדיין מכוסה בווילונות], ומאבדת קצת יציבות, ממצמצת. אני מבינה שעדיף להגביר צלילות [אחת הפעמים הראשונות שזה קרה לי!], ומשפשפת ידיים. אני חושבת שזה עזר לי, אבל אני לא בטוחה עד כמה. אני פותחת את הווילונות והרשתות של החלון, ומתכוננת להתחיל לרחף ולצאת בתעופה דרך החלון, אבל! בדיוק נפקחה לי עין, מהאור כנראה, והתעוררתי בצורה שאי אפשר לחזור לחלום ממנה [ניסיתי במשך כמה זמן]. התייאשתי בסופו של דבר וקמתי. החלום, כמובן, התרחש בערך במהלך דקה וחצי, לא כולל החלום שלפני ההתעוררות הכוזבת. אז, בסך הכל אני לא מאוכזבת מעצמי, אבל אם הייתי טיפה יותר עייפה, אולי הייתי מצליחה להמשיך את החלום. נו, טוב, כתבתי מספיק
אחרי רישום חלומות במרווח גדול במיוחד, ואפילו פחות חצלולים [החצלול האחרון שלי, לדוגמא, היה לפני בדיוק חודש], החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולחזור שוב [בפעם המי-יודע-כמה *גלגול עיניים*] לעניין. ביום חמישי התעוררתי בשעה מוקדמת [בלי קשר להחלטה], וכשחזרתי הביתה מאיפה שהייתי, ראיתי טלוויזיה, וכשראיתי שאני לא מצליחה להישאר ערה הלכתי למיטה לישון. * בחלום עצמו אני צופה בפרק מטופש ואבסורדי במיוחד של הסדרה 'Heroes'. בדר"כ אני מאוד אוהבת את הסדרה, אבל בגלל הפסד של הרבה פרקים החלטתי שלא יהיה טעם להמשיך לראות את הפרק. אני מתעוררת התעוררות שווא, ומגלה שנרדמתי בזמן שישבתי ליד השולחן הגדול שבבית שלי [במציאות הוא מוצב ליד הטלוויזיה בזוית פנימית של הבית, אבל בחלום הוא ניצב בדיוק במקומה]- מעין הירדמות של שיעור היסטוריה [
