חצלול משבת!
כן, שוב הגיעה שבת ואיתה חצלול! זה מתחיל להיות קבוע.
הפעם ניסיתי גם קצת שיטה מתקדמת האמת. ולא, אין לי מושג איך קוראים למה שעשיתי.
בערב שבת (שישי) היתי בחדר והרגשתי שאני נרדמת: התחלתי לראות את "ההזיות" של לפני הרדמות. הפעלתי את המחשבות שלי שאתאר לי בראש מה אני רואה כמו: שתי ציפורים עפות, ועכשיו זו מפת שולחן, לא, זה איש שצוחק... וכו וכו. וכל הזמן הזכרתי לעצמי: "אני בחלום, אני בחלום..."
אבל העירו אותי לפני שנרדמתי לגמרי.
אבל אחרי שנת הלילה התעוררתי מחצלול בכל זאת.
ידעתי שאני בחלום בלי צורך בבדיקת מציאות. לא ניסיתי לברוח מהחלום ולעוף, זרמתי איתו. עליתי במדרגות כשלפני ואחרי עוד אנשים שעולים גם. מצאתי שני שקל בין מדרגה למדרגה וגם בובה של טסונמון (סוג של דיג'ימון) שיש לי במציאות אבל זה היה קטן יותר. הרמתי אותם והמשכתי ללכת. ראיתי פתח ריבועי בקיר מימיני, בגודל כף יד בערך. הסתכלתי וראיתי מבעד לפתח סיפריה. לרגע חשבתי שאני לא יכולה להיכנס אז אולי אלך מסביב, ואז החלטתי לנסות והצלחתי- עברתי מהפתח הקטן לתוך הספריה בלי שום קושי!
את מה שהיה בספריה אני לא זוכרת. בעיקר בחנתי את האנשים שהיו שם ואולי הנחתי את הדברים והמשכתי ללכת. פתחתי דלת והגעתי למסדרונות עם דלתות. בחרתי דלת אקראית והגעתי לעוד מסדרון, שונה, יפה יותר- עם תקרה מעוגלת ומעוצבת. היה שקט כמו מסדרון של בית מלון. אווירה רגועה. נהנתי מזה. לחקור את עולם החלום. במיוחד אהבתי את הדלתות והמסדרונות שהיו מוטיב דמיוני שלי כשהייתי קטנה. פניתי לדלת הראשונה משמאלי. החצי העליון שלה היה שקוף. זה היה נראה כמו בית כנסת, אנשים ישבו בספסלים לכיוון במה שהיתה מקדימה (הדלת היתה בצד הימני אחורי של המבנה). פתחתי את הדלת. בפנים זה נראה יותר כמו אולם הרצאות.
"שלום" אמרתי. האנשים הפנו אלי את הראש וענו לי, חלקם, במקהלה: "שלום!". הקול שלי יצא קצת עמום או צרוד. התעלמתי כי ידעתי שככה קורה בחלומות לפעמים, והמשכתי:
"אני בת-חן ואני- בחלום"
חלקם ענו לי: "חלום!" (אולי מחווה לשעון מעורר שהקלטתי לי לפני איזה כמה חודשים למי ששמע אז את הדבר הפסיכי הזהXD). חלק שילבו תנועת ידיים כמו של יפנים- יד ליד עם קידה קלה. קיבלו את ההכרזה שלי כאילו אמרתי: "אני בת-חן ואני מאמינה בשלום!"
הסתכלתי על האנשים. התחלתי להגיד להם: "אני רואה אתכם טוב, כמו במציאות, את כל הפרחים על השמלה שלך, את התיק שלך, את הפנים שלך, אני שומעת את הקול שלך" וכו, הם הקשיבו בעניין, כאילו זה המשך להרצאה ששמעו.
וזהו, התעוררתי.
כן, שוב הגיעה שבת ואיתה חצלול! זה מתחיל להיות קבוע.
הפעם ניסיתי גם קצת שיטה מתקדמת האמת. ולא, אין לי מושג איך קוראים למה שעשיתי.
בערב שבת (שישי) היתי בחדר והרגשתי שאני נרדמת: התחלתי לראות את "ההזיות" של לפני הרדמות. הפעלתי את המחשבות שלי שאתאר לי בראש מה אני רואה כמו: שתי ציפורים עפות, ועכשיו זו מפת שולחן, לא, זה איש שצוחק... וכו וכו. וכל הזמן הזכרתי לעצמי: "אני בחלום, אני בחלום..."
אבל העירו אותי לפני שנרדמתי לגמרי.
אבל אחרי שנת הלילה התעוררתי מחצלול בכל זאת.
ידעתי שאני בחלום בלי צורך בבדיקת מציאות. לא ניסיתי לברוח מהחלום ולעוף, זרמתי איתו. עליתי במדרגות כשלפני ואחרי עוד אנשים שעולים גם. מצאתי שני שקל בין מדרגה למדרגה וגם בובה של טסונמון (סוג של דיג'ימון) שיש לי במציאות אבל זה היה קטן יותר. הרמתי אותם והמשכתי ללכת. ראיתי פתח ריבועי בקיר מימיני, בגודל כף יד בערך. הסתכלתי וראיתי מבעד לפתח סיפריה. לרגע חשבתי שאני לא יכולה להיכנס אז אולי אלך מסביב, ואז החלטתי לנסות והצלחתי- עברתי מהפתח הקטן לתוך הספריה בלי שום קושי!
את מה שהיה בספריה אני לא זוכרת. בעיקר בחנתי את האנשים שהיו שם ואולי הנחתי את הדברים והמשכתי ללכת. פתחתי דלת והגעתי למסדרונות עם דלתות. בחרתי דלת אקראית והגעתי לעוד מסדרון, שונה, יפה יותר- עם תקרה מעוגלת ומעוצבת. היה שקט כמו מסדרון של בית מלון. אווירה רגועה. נהנתי מזה. לחקור את עולם החלום. במיוחד אהבתי את הדלתות והמסדרונות שהיו מוטיב דמיוני שלי כשהייתי קטנה. פניתי לדלת הראשונה משמאלי. החצי העליון שלה היה שקוף. זה היה נראה כמו בית כנסת, אנשים ישבו בספסלים לכיוון במה שהיתה מקדימה (הדלת היתה בצד הימני אחורי של המבנה). פתחתי את הדלת. בפנים זה נראה יותר כמו אולם הרצאות.
"שלום" אמרתי. האנשים הפנו אלי את הראש וענו לי, חלקם, במקהלה: "שלום!". הקול שלי יצא קצת עמום או צרוד. התעלמתי כי ידעתי שככה קורה בחלומות לפעמים, והמשכתי:
"אני בת-חן ואני- בחלום"
חלקם ענו לי: "חלום!" (אולי מחווה לשעון מעורר שהקלטתי לי לפני איזה כמה חודשים למי ששמע אז את הדבר הפסיכי הזהXD). חלק שילבו תנועת ידיים כמו של יפנים- יד ליד עם קידה קלה. קיבלו את ההכרזה שלי כאילו אמרתי: "אני בת-חן ואני מאמינה בשלום!"
הסתכלתי על האנשים. התחלתי להגיד להם: "אני רואה אתכם טוב, כמו במציאות, את כל הפרחים על השמלה שלך, את התיק שלך, את הפנים שלך, אני שומעת את הקול שלך" וכו, הם הקשיבו בעניין, כאילו זה המשך להרצאה ששמעו.
וזהו, התעוררתי.
