חצי שנה עברה
היי לכולן הרבה זמן לא היייתי כאן..הדחקה אני חושבת.. אני נמצאת בטיפול ומדברת בעצם כל שבוע על אמא..ומשום מה לא נותנת לעצמי לפרוק.. עברה חצי שנה.בלי להרגיש..או בעצם להרגיש המון?!?! מוזר מידי..חולמת הרבה חלומות..לפעמים אמא בסדר גמור בחלומות כמו לפני 4שנים..לפעמים היא חולה וממש זקוקה לעזרה שלי. גם הייתי בקבר לפני כמה ימים..כי היתה לאמא יומולדת.זה נפל בדיוק על סוכות אז לא הלכנו בדיוק בתאריך כי אסור למרות שנורא רציתי..והיינו שם ושוב הסתכלתי על המצבה וראיתי את השם של אמא שלי שם ופשוט הסתכלתי ואני לא חושבת שקלטתי..אני לא חושבת שאני כבר מבינה שהיא לא פה לעד.. חברה שלי אמרה לי שלדעתה אראש שלי לא מחובר(ככה זה בזמן האחרון)בגלל שבעצם עוד בכלל לא יצא לי להתאבל על אמא.. זה מפחיד..בעצם מאז שאמא נפטרה היו לי שתי התפרקויות..בלוויה ו3 חודשים אח"כ..שהיה לי איזה סרט והתחלתי בכלל לבכות על משהו אחר ופתאום הבנתי כמה שאני צריכה עכשיו את אמא ברגעים האלה שיש סרטים על אהבות..ואמא לא היתה..ובכיתי..כ"כ בכיתי..לא הצלחתי לנשום.. ובעצם מאז לא היתה לי התפרקות..גם שיפצנו לאחרונה את הבית.. והחדר ארונות עם הבגדים של אמא עדין נמצא..עוד לא סידרנו שם..מפחיד אותי בכלל להכנס לשם..הבגדים..חוץ מריח זה הדבר שהכי מזכיר לנו אנשים.. אני כ"כ מתגעגעת לאמא שלי..ומשום מה אני לא נותנת לעצמי בכלל לחשוב עליה..כאילו אני חושבת עליה 24 שעות ביממה אבל לא נותנת לעצמי להתעמק במחשבות..הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאם אני מתחילה לחשוב על אמא לפני השינה אז לא להפסיק את המחשבות..להמשיך אותן..אני לא מסוגלת..בכל פעם שזה קורה לי נהיית לי סחרחורת ואני ישר משנה חשיבה למשהו אחר.. חצי שנה עברה..אני בכלל לא מאמינה..ואני בסדר אני חיה ..מוזר לי שזה כזה פשוט..
היי לכולן הרבה זמן לא היייתי כאן..הדחקה אני חושבת.. אני נמצאת בטיפול ומדברת בעצם כל שבוע על אמא..ומשום מה לא נותנת לעצמי לפרוק.. עברה חצי שנה.בלי להרגיש..או בעצם להרגיש המון?!?! מוזר מידי..חולמת הרבה חלומות..לפעמים אמא בסדר גמור בחלומות כמו לפני 4שנים..לפעמים היא חולה וממש זקוקה לעזרה שלי. גם הייתי בקבר לפני כמה ימים..כי היתה לאמא יומולדת.זה נפל בדיוק על סוכות אז לא הלכנו בדיוק בתאריך כי אסור למרות שנורא רציתי..והיינו שם ושוב הסתכלתי על המצבה וראיתי את השם של אמא שלי שם ופשוט הסתכלתי ואני לא חושבת שקלטתי..אני לא חושבת שאני כבר מבינה שהיא לא פה לעד.. חברה שלי אמרה לי שלדעתה אראש שלי לא מחובר(ככה זה בזמן האחרון)בגלל שבעצם עוד בכלל לא יצא לי להתאבל על אמא.. זה מפחיד..בעצם מאז שאמא נפטרה היו לי שתי התפרקויות..בלוויה ו3 חודשים אח"כ..שהיה לי איזה סרט והתחלתי בכלל לבכות על משהו אחר ופתאום הבנתי כמה שאני צריכה עכשיו את אמא ברגעים האלה שיש סרטים על אהבות..ואמא לא היתה..ובכיתי..כ"כ בכיתי..לא הצלחתי לנשום.. ובעצם מאז לא היתה לי התפרקות..גם שיפצנו לאחרונה את הבית.. והחדר ארונות עם הבגדים של אמא עדין נמצא..עוד לא סידרנו שם..מפחיד אותי בכלל להכנס לשם..הבגדים..חוץ מריח זה הדבר שהכי מזכיר לנו אנשים.. אני כ"כ מתגעגעת לאמא שלי..ומשום מה אני לא נותנת לעצמי בכלל לחשוב עליה..כאילו אני חושבת עליה 24 שעות ביממה אבל לא נותנת לעצמי להתעמק במחשבות..הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאם אני מתחילה לחשוב על אמא לפני השינה אז לא להפסיק את המחשבות..להמשיך אותן..אני לא מסוגלת..בכל פעם שזה קורה לי נהיית לי סחרחורת ואני ישר משנה חשיבה למשהו אחר.. חצי שנה עברה..אני בכלל לא מאמינה..ואני בסדר אני חיה ..מוזר לי שזה כזה פשוט..