חפץ חשוד
המגנומטר צפצף. זו הייתה השעה הכי מתה של הלילה, אחרי שהמבלים חוזרים מתל אביב, ולפני שהחרוצים יוצאים לעבודה. בגלל זה גם היה שם לבד. הוא שחרר את ארז לנמנם במשרד הממוזג של מנהל התחנה, כמו שבלילה הקודם שחררו אותו, בנוהל.
אבל המגנומטר צפצף, וזה אמר שמישהו עבר בתוך מסגרת הפלסטיק ויש עליו משהו מתכתי,
"תיק." אמר לפני שהרים את הראש מהפוקר בטלפון וראה שהמשמרת שלו קיבלה תפנית מאוד חיובית. בתיק הצד הוורוד היו כל הדברים המיותרים שנשים סוחבות לכל מקום: ארנק, טלפון, מפתחות, מליון כלי איפור, פדים, מגבונים, שפופרת של ווזלין. שום דבר מעניין. "משהו בכיסים?"
"נראה לך?" הבחורה משכה כתפיים נרגנות. לא היו שום כיסים בטייץ שלבשה. לא יכלו להיות. גם החולצה הצמודה לא השאירה מקום לכיסים, או לדמיון.
"אבל צפצפת."
"אז צפצפתי."
"תעברי שוב."
המגנומטר צפצף, והבהב באדום. קובי עמד ליהנות מזה. הוא לקח את המכשיר הידני והעביר אותו מלמעלה למטה, רק נזהר לא להתקרב מדי, שלא יסתבך שוב עם תלונה על הטרדה.
הידיים לא צפצפו, למרות כל הטבעות. גם לא הגב והבטן. הוא היה מקדיש יותר זמן לחזה, אבל הפרצוף שעשתה לו גרם לו לחשב מסלול מחדש. הרגליים, ארוכות וחטובות, לא השמיעו קול, ורק כשהסרגל השחור חלף ליד האגן נשמע זמזום.
קובי העביר את המכשיר גם מקדימה וגם מאחורה, ובשני המקרים הזמזום היה חזק וברור.
"אתה לא רציני."
"מה קשור רציני, יש כללים."
"באמת? נראה לך החבאתי שם רובה, או סכין?"
לא סכין, ולא רובה, אבל בטוח יש משהו מתכתי בתחתונים שלה, וקובי לא התכוון לוותר על ההזדמנות לבדוק מקרוב.
"מה לעשות? המכשיר מצפצף. את לא יכולה לעבור ככה."
היא נעצה עיניים בקצות הסטילטו האדומות שלה ומלמלה משהו לא ברור.
"מה אמרת?"
"זה בגלל התכשיט."
"איפה?"
"שם למטה." היא מעכה משהו דמיוני בכף הרגל, וקובי הרגיש איך החוטים שלו נמשכים, בלי שהיה יכול לעשות שום דבר. הוא הוריד את הרגישות של המכשיר בדרגה אחת, והעביר אותו ליד הטבעות שלה, מראה לה שאין תגובה. אחר כך, העביר שוב את הסרגל השחור איפה שהתחתונים שלה אמורים להיות, ונהנה לראות אותה מסמיקה.
"למה את משקרת?"
"אני לא."
"את בטוחה? כי טלפון אחד והמשטרה כאן."
קובי ידע ששום משטרה לא תגיע. לא בשעה כזו. הוא גם ידע שאם לא עבר את הגבול, זה תיכף יקרה.
"עכשיו די. ברצינות. תן לי לעבור."
"מצטער." חסם את דרכה בידיים מוצלבות מעל האוהל שהתרומם בדגמח השחורים שלו. "חייב לבדוק."
הפנים שלה נעשו גוון אחד יותר עמוק של אדום, אבל שתי הבליטות החמודות שהופיעו מתחת לבד המתוח של החולצה, נתנו לו אור ירוק. או לפחות כתום.
התחנה הייתה שוממת. הרכבת הבאה תגיע רק עוד שעה, ולמרות שרק עשה אחת, סגר את הסורגים של השער ותלה את השלט 'נא להמתין, מאבטח בסריקה'. הוא הראה לכוסית, שנפלה עליו כמו נס משמיים, את הכיוון, והלך שני צעדים מאחוריה. לא בגלל שהיה ג'נטלמן חס וחלילה, אלא בגלל שככה אפשר ליהנות יותר מהישבן שהתנדנד כמו שתי בועות עליזות הרחק מעל לעקבים הגבוהים.
"פה?"
הקרוואן ששימש כחדר מאבטחים היה קטן ומסריח. בגלל זה ארז ישן במשרד של המנהל תחנה ולא שם. קובי קיווה שימשיך לישון עד סוף המשמרת.
"למה, עדיף לך בחוץ?"
״לא.״ הפטמות שלה הזדקרו עוד יותר, והרימו שני אוהלים קטנים משלהן.
"ככה חשבתי. קדימה. אין לי כל הלילה."
"הנה ווקשה. ׳סתכל." היא השחילה שני אגודלים בגומי, ודחפה את הטייץ אל אמצע הירך.
התחתונים לא היו בדיוק מה שציפה. קטנים, שחורים, פשוטים, ובעיקר, בלי חריץ שרואים דרך הבד הצמוד. הוא העביר את המכשיר, ושוב, כשהגיע לאזור המשולש, חזר הזמזום, והנורה האדומה נדלקה. גם הסקרנות שלו נדלקה.
"נו?"
"מה? להוריד הכול?"
"עד שנמצא מה מצפצף."
היא ליקקה את השפתיים, ואחרי רגע גלגלה למטה את התחתונים. ״ככה טוב לך?״ הקול שלה רעד.
"תכף נדע."
הכוס שלה היה חלק כמו כדור ביליארד, ועכשיו ראה איפה התחבא החריץ. בצד הפנימי של התחתונים, שהיו בכלל חוטיני, היה דבוק פד שבנות שמות למחזור, ובינו לבין השפתיים התפוחות נמתח חוט חלבי של מיץ כוס.
"מרוצה עכשיו?"
"קודם נמצא מה צפצף, אחר כך נדבר. תסתובבי."
קובי לא חיכה, וסובב אותה בעצמו. משהו הבהיק בין פלחי התחת הכדוריים. הוא כופף אותה עד שהפלחים נפרדו.
"מה זה?"
"תכשיט. אמרתי קודם, רק נראה לי אתה מחפש אפיקומן." היא הושיטה יד לאחור, והצביעה על הדבר הנוצץ.
"ואיך אני יודע שזה לא נשק מוסתר?" הוא פיסק את הישבן ביד אחת, ביד השנייה תפס בעיגול, שנראה כמו אבן חן מלוטשת, ומשך מסמר עבה וכסוף. אחרי חצי סנטימטר התחילה התנגדות.
"אי! בעדינות שם."
לאט ובהדרגה משך את התכשיט החוצה, מתבונן מהופנט בחור התחת הולך ונרפה, מתרחב סביב הגוף המתכתי המתעבה, ומתכווץ במהירות בחזרה אחרי ששיא העובי חלף דרכו. הוא שמע אותה נאנחת, ועוד טיפה גדולה ושקופה גלשה בין רגליה.
קובי שם את הפלאג החמים למגע על כוננית הציוד.
"זה הכל?"
"כן."
"בטוחה שלא החבאת שמה עוד משהו?"
"לא מאמין לי? תבדוק." היא פיסקה את הרגליים והתכופפה יותר עמוק, משעינה הידיים על השולחן. המכנסיים של קובי כבר היו סביב הקרסוליים, והזין שלו, ארוך יותר ועבה יותר מהפלאג, עמד מתוח. הוא נזכר שלא הבין בשביל מה יש לה שפופרת ווזלין בתיק וצחק.
"מה מצחיק?"
"שהשארתי את התיק שלך בעמדה, עם הווזלין."
"אני בטוחה שתסתדר."
קובי שפשף את קצה הזין בין השפתיים הנפוחות, מקשיב לנשימה שלה מתקצרת. הוא רצה לחדור לתוכה לאט, להתענג על כל סנטימטר, אבל היא הדפה את עצמה אליו, ולפני שהספיק למצמץ, החליק לתוך הכוס הנוטף כמו סכין חם בחמאה, עד הביצים. מי צריך ווזלין באמת. הוא אסף מיץ מהכוס, גורם לה לגנוח בכל פעם שליטף את הדגדגן, ומרח אותו ביסודיות סביב פי הטבעת, ובתוכו. החור הקטן נרפה בצייתנות, מאפשר לאצבע להחליק פנימה בקלות. עמוק בפנים, הזין שלו פעם מעבר למחיצת הבשר, וכשהניע אותו לסירוגין עם האצבע, חשב שמת והגיע לגן עדן, כי היא רק נהמה וביקשה עוד.
הזין שלו נצץ מרטיבות כשהחליק אותו החוצה. הפלאג על השידה היה פחות עבה ויותר קצר, אבל נראה לו שזו לא הולכת להיות בעיה. לפניו התנוסס התחת הכי יפה שראה. שני כדורים מוצקים ועגולים, ומתוך החריץ שביניהם קרץ אליו החור. הוא כיוון אליו את ראש הזין, ודחף.
הקול שיצא ממנה היה עמוק וגרוני. ההתנגדות נעלמה, ואיתה גם הראש. הוא מרח על הפתח עוד מנה של מיץ מהכוס, ודחק את עצמו סנטימטר אחרי סנטימטר, מותח את התעלה ההדוקה עד שעטפה את כולו. היא התנשמה בכבדות, ובזמן שנתן לה להתרגל לגודל, דחף ידיים מתחת לחולצה וחילץ ממנה את השדיים. יכול להיות שהקריעה ששמע באה מהחזייה, אבל לא היה לו אכפת.
הפטמות שלה היו גדולות וקשות והבשר החם והרך מילא את ידיו, רק שככה לא יכול לזוז. הוא ויתר על השדיים, תפס משני עברי התחת והתחיל לנוע החוצה ופנימה. כשהרגיש שהשתחררה מספיק, הגביר את הקצב.
הוא ראה את הזין שלו נבלע בתוך הבשר הלוהט, בין שני הכדורים המוצקים שהלבינו תחת אחיזתו. הוא שמע את האוויר יוצא ממנה בנשיפות קצרות, ואת השדיים נחבטים אחד בשני. הסרחון של הקרוואן נכבש על ידי ריחות של כוס, של זיעה ושל תחת. קובי הגיע לנקודה שלא יוכל להחזיק עוד הרבה, והעביר יד אחת לטפל בדגדגן הנפוח. הוא בקושי הצליח להתאפק עד שהרגיש את הטבעת השרירית חונקת את הזין וגורמת לו להתפוצץ. מטח אחרי מטח של זרע, ידע בוודאות שהגיע לגן עדן.
קובי משך החוצה את הזין, מביט בחור הפעור מנסה להסגר עם השפיך שלו בתוכו. הוא לקח את הפלאג המתכתי מהכוננית, ירק עליו, והשחיל למקום.
ארז לא יאמין למילה מהסיפור שלו, למרות ששמר את החזייה הקרועה, אבל לא היה לו אכפת. את החיוך יהיה קשה להוריד ממנו. ליד השער, החזיר לה את התיק הוורוד, הוריד את השלט, ופתח את הסורגים. כצפוי, אף אחד לא חיכה שם.
"פעם ראשונה, אתה יודע."
"שאת מזדיינת בתחנת רכבת?"
"שמתעקשים לבדוק למה אני מצפצפת." היא תלתה את התיק על הכתף בתנועה שגרמה לשדיים שלה להתנדנד מתחת לחולצה, הסתובבה, והלכה.
קובי עקב אחרי התחת הקופצני, מדמיין את השפיך שלו משכשך עמוק בתוכו. היו לו עוד שלוש שעות למשמרת, ולא היה לו מושג איך יצליח להעביר אותן.
המגנומטר צפצף. זו הייתה השעה הכי מתה של הלילה, אחרי שהמבלים חוזרים מתל אביב, ולפני שהחרוצים יוצאים לעבודה. בגלל זה גם היה שם לבד. הוא שחרר את ארז לנמנם במשרד הממוזג של מנהל התחנה, כמו שבלילה הקודם שחררו אותו, בנוהל.
אבל המגנומטר צפצף, וזה אמר שמישהו עבר בתוך מסגרת הפלסטיק ויש עליו משהו מתכתי,
"תיק." אמר לפני שהרים את הראש מהפוקר בטלפון וראה שהמשמרת שלו קיבלה תפנית מאוד חיובית. בתיק הצד הוורוד היו כל הדברים המיותרים שנשים סוחבות לכל מקום: ארנק, טלפון, מפתחות, מליון כלי איפור, פדים, מגבונים, שפופרת של ווזלין. שום דבר מעניין. "משהו בכיסים?"
"נראה לך?" הבחורה משכה כתפיים נרגנות. לא היו שום כיסים בטייץ שלבשה. לא יכלו להיות. גם החולצה הצמודה לא השאירה מקום לכיסים, או לדמיון.
"אבל צפצפת."
"אז צפצפתי."
"תעברי שוב."
המגנומטר צפצף, והבהב באדום. קובי עמד ליהנות מזה. הוא לקח את המכשיר הידני והעביר אותו מלמעלה למטה, רק נזהר לא להתקרב מדי, שלא יסתבך שוב עם תלונה על הטרדה.
הידיים לא צפצפו, למרות כל הטבעות. גם לא הגב והבטן. הוא היה מקדיש יותר זמן לחזה, אבל הפרצוף שעשתה לו גרם לו לחשב מסלול מחדש. הרגליים, ארוכות וחטובות, לא השמיעו קול, ורק כשהסרגל השחור חלף ליד האגן נשמע זמזום.
קובי העביר את המכשיר גם מקדימה וגם מאחורה, ובשני המקרים הזמזום היה חזק וברור.
"אתה לא רציני."
"מה קשור רציני, יש כללים."
"באמת? נראה לך החבאתי שם רובה, או סכין?"
לא סכין, ולא רובה, אבל בטוח יש משהו מתכתי בתחתונים שלה, וקובי לא התכוון לוותר על ההזדמנות לבדוק מקרוב.
"מה לעשות? המכשיר מצפצף. את לא יכולה לעבור ככה."
היא נעצה עיניים בקצות הסטילטו האדומות שלה ומלמלה משהו לא ברור.
"מה אמרת?"
"זה בגלל התכשיט."
"איפה?"
"שם למטה." היא מעכה משהו דמיוני בכף הרגל, וקובי הרגיש איך החוטים שלו נמשכים, בלי שהיה יכול לעשות שום דבר. הוא הוריד את הרגישות של המכשיר בדרגה אחת, והעביר אותו ליד הטבעות שלה, מראה לה שאין תגובה. אחר כך, העביר שוב את הסרגל השחור איפה שהתחתונים שלה אמורים להיות, ונהנה לראות אותה מסמיקה.
"למה את משקרת?"
"אני לא."
"את בטוחה? כי טלפון אחד והמשטרה כאן."
קובי ידע ששום משטרה לא תגיע. לא בשעה כזו. הוא גם ידע שאם לא עבר את הגבול, זה תיכף יקרה.
"עכשיו די. ברצינות. תן לי לעבור."
"מצטער." חסם את דרכה בידיים מוצלבות מעל האוהל שהתרומם בדגמח השחורים שלו. "חייב לבדוק."
הפנים שלה נעשו גוון אחד יותר עמוק של אדום, אבל שתי הבליטות החמודות שהופיעו מתחת לבד המתוח של החולצה, נתנו לו אור ירוק. או לפחות כתום.
התחנה הייתה שוממת. הרכבת הבאה תגיע רק עוד שעה, ולמרות שרק עשה אחת, סגר את הסורגים של השער ותלה את השלט 'נא להמתין, מאבטח בסריקה'. הוא הראה לכוסית, שנפלה עליו כמו נס משמיים, את הכיוון, והלך שני צעדים מאחוריה. לא בגלל שהיה ג'נטלמן חס וחלילה, אלא בגלל שככה אפשר ליהנות יותר מהישבן שהתנדנד כמו שתי בועות עליזות הרחק מעל לעקבים הגבוהים.
"פה?"
הקרוואן ששימש כחדר מאבטחים היה קטן ומסריח. בגלל זה ארז ישן במשרד של המנהל תחנה ולא שם. קובי קיווה שימשיך לישון עד סוף המשמרת.
"למה, עדיף לך בחוץ?"
״לא.״ הפטמות שלה הזדקרו עוד יותר, והרימו שני אוהלים קטנים משלהן.
"ככה חשבתי. קדימה. אין לי כל הלילה."
"הנה ווקשה. ׳סתכל." היא השחילה שני אגודלים בגומי, ודחפה את הטייץ אל אמצע הירך.
התחתונים לא היו בדיוק מה שציפה. קטנים, שחורים, פשוטים, ובעיקר, בלי חריץ שרואים דרך הבד הצמוד. הוא העביר את המכשיר, ושוב, כשהגיע לאזור המשולש, חזר הזמזום, והנורה האדומה נדלקה. גם הסקרנות שלו נדלקה.
"נו?"
"מה? להוריד הכול?"
"עד שנמצא מה מצפצף."
היא ליקקה את השפתיים, ואחרי רגע גלגלה למטה את התחתונים. ״ככה טוב לך?״ הקול שלה רעד.
"תכף נדע."
הכוס שלה היה חלק כמו כדור ביליארד, ועכשיו ראה איפה התחבא החריץ. בצד הפנימי של התחתונים, שהיו בכלל חוטיני, היה דבוק פד שבנות שמות למחזור, ובינו לבין השפתיים התפוחות נמתח חוט חלבי של מיץ כוס.
"מרוצה עכשיו?"
"קודם נמצא מה צפצף, אחר כך נדבר. תסתובבי."
קובי לא חיכה, וסובב אותה בעצמו. משהו הבהיק בין פלחי התחת הכדוריים. הוא כופף אותה עד שהפלחים נפרדו.
"מה זה?"
"תכשיט. אמרתי קודם, רק נראה לי אתה מחפש אפיקומן." היא הושיטה יד לאחור, והצביעה על הדבר הנוצץ.
"ואיך אני יודע שזה לא נשק מוסתר?" הוא פיסק את הישבן ביד אחת, ביד השנייה תפס בעיגול, שנראה כמו אבן חן מלוטשת, ומשך מסמר עבה וכסוף. אחרי חצי סנטימטר התחילה התנגדות.
"אי! בעדינות שם."
לאט ובהדרגה משך את התכשיט החוצה, מתבונן מהופנט בחור התחת הולך ונרפה, מתרחב סביב הגוף המתכתי המתעבה, ומתכווץ במהירות בחזרה אחרי ששיא העובי חלף דרכו. הוא שמע אותה נאנחת, ועוד טיפה גדולה ושקופה גלשה בין רגליה.
קובי שם את הפלאג החמים למגע על כוננית הציוד.
"זה הכל?"
"כן."
"בטוחה שלא החבאת שמה עוד משהו?"
"לא מאמין לי? תבדוק." היא פיסקה את הרגליים והתכופפה יותר עמוק, משעינה הידיים על השולחן. המכנסיים של קובי כבר היו סביב הקרסוליים, והזין שלו, ארוך יותר ועבה יותר מהפלאג, עמד מתוח. הוא נזכר שלא הבין בשביל מה יש לה שפופרת ווזלין בתיק וצחק.
"מה מצחיק?"
"שהשארתי את התיק שלך בעמדה, עם הווזלין."
"אני בטוחה שתסתדר."
קובי שפשף את קצה הזין בין השפתיים הנפוחות, מקשיב לנשימה שלה מתקצרת. הוא רצה לחדור לתוכה לאט, להתענג על כל סנטימטר, אבל היא הדפה את עצמה אליו, ולפני שהספיק למצמץ, החליק לתוך הכוס הנוטף כמו סכין חם בחמאה, עד הביצים. מי צריך ווזלין באמת. הוא אסף מיץ מהכוס, גורם לה לגנוח בכל פעם שליטף את הדגדגן, ומרח אותו ביסודיות סביב פי הטבעת, ובתוכו. החור הקטן נרפה בצייתנות, מאפשר לאצבע להחליק פנימה בקלות. עמוק בפנים, הזין שלו פעם מעבר למחיצת הבשר, וכשהניע אותו לסירוגין עם האצבע, חשב שמת והגיע לגן עדן, כי היא רק נהמה וביקשה עוד.
הזין שלו נצץ מרטיבות כשהחליק אותו החוצה. הפלאג על השידה היה פחות עבה ויותר קצר, אבל נראה לו שזו לא הולכת להיות בעיה. לפניו התנוסס התחת הכי יפה שראה. שני כדורים מוצקים ועגולים, ומתוך החריץ שביניהם קרץ אליו החור. הוא כיוון אליו את ראש הזין, ודחף.
הקול שיצא ממנה היה עמוק וגרוני. ההתנגדות נעלמה, ואיתה גם הראש. הוא מרח על הפתח עוד מנה של מיץ מהכוס, ודחק את עצמו סנטימטר אחרי סנטימטר, מותח את התעלה ההדוקה עד שעטפה את כולו. היא התנשמה בכבדות, ובזמן שנתן לה להתרגל לגודל, דחף ידיים מתחת לחולצה וחילץ ממנה את השדיים. יכול להיות שהקריעה ששמע באה מהחזייה, אבל לא היה לו אכפת.
הפטמות שלה היו גדולות וקשות והבשר החם והרך מילא את ידיו, רק שככה לא יכול לזוז. הוא ויתר על השדיים, תפס משני עברי התחת והתחיל לנוע החוצה ופנימה. כשהרגיש שהשתחררה מספיק, הגביר את הקצב.
הוא ראה את הזין שלו נבלע בתוך הבשר הלוהט, בין שני הכדורים המוצקים שהלבינו תחת אחיזתו. הוא שמע את האוויר יוצא ממנה בנשיפות קצרות, ואת השדיים נחבטים אחד בשני. הסרחון של הקרוואן נכבש על ידי ריחות של כוס, של זיעה ושל תחת. קובי הגיע לנקודה שלא יוכל להחזיק עוד הרבה, והעביר יד אחת לטפל בדגדגן הנפוח. הוא בקושי הצליח להתאפק עד שהרגיש את הטבעת השרירית חונקת את הזין וגורמת לו להתפוצץ. מטח אחרי מטח של זרע, ידע בוודאות שהגיע לגן עדן.
קובי משך החוצה את הזין, מביט בחור הפעור מנסה להסגר עם השפיך שלו בתוכו. הוא לקח את הפלאג המתכתי מהכוננית, ירק עליו, והשחיל למקום.
ארז לא יאמין למילה מהסיפור שלו, למרות ששמר את החזייה הקרועה, אבל לא היה לו אכפת. את החיוך יהיה קשה להוריד ממנו. ליד השער, החזיר לה את התיק הוורוד, הוריד את השלט, ופתח את הסורגים. כצפוי, אף אחד לא חיכה שם.
"פעם ראשונה, אתה יודע."
"שאת מזדיינת בתחנת רכבת?"
"שמתעקשים לבדוק למה אני מצפצפת." היא תלתה את התיק על הכתף בתנועה שגרמה לשדיים שלה להתנדנד מתחת לחולצה, הסתובבה, והלכה.
קובי עקב אחרי התחת הקופצני, מדמיין את השפיך שלו משכשך עמוק בתוכו. היו לו עוד שלוש שעות למשמרת, ולא היה לו מושג איך יצליח להעביר אותן.
