misslalala
New member
חפירה עם מסקנות
עכשיו אני עצובה. נראה לי שאפשר להגיד את זה די ברור וחלק... כן.. אני בטוחה בזה ב99% .
היי, אבל לפחות זה רגש.. והצלחתי לזהות אותו.. וכל ירידה היא לשם עלייה אחכ לא ככה אומרים?
אני תוהה אם רואים את זה עליי.. פתאום אני גם לא מרגישה כל כך טוב, כואב לי הראש וכואבת לי הבטן וגם כל הגב שלי תפוס... וכשאת עצובה את גם מרגישה ריקנות כזאתי...
תמיד אמרתי לעצמי שאני אחת שיודעת למלא לעצמה את החיים. ולא הבנתי בנות שהרגישו שחרב עליהן עולמן כשחבר שלהן נפרד מהן, תמיד אמרתי להן "אז מה- יש עוד הרבה .. פשוט תפסיקי לחשוב עליו זה לא כל כך קשה .. פשוט תפסיקי לחשוב עליו ... זהו, נגמר, נקסט, קדימה, תמשיכי הלאה, לכי תעשי קרמיקה או תשחי או תלכי לחוג תכשיטנות או משהו.. פשוט תמצאי לך משהו כיף ומעניין למה את צריכה מישהו אחר כדי להרגיש טוב עם עצמך?"
ואני לא מבינה מה חסר לי , כי באופן כללי הכל טוב, יש לי משפחה אוהבת, חברות טובות , אני מצליחה במה שאני עושה בצבא – עוד מעט הולכת להיות קצינה... ותמיד כל זה הספיק לי.
חברות טובות . משפחה אוהבת . ותחושת סיפוק והצלחה.
שלושת הדברים האלה תמיד מלאו אותי עד הסוף בלי שום תחושת חסך.
אז היתה לי מערכת יחסים של חודש וחצי. אז מה. זה היה קשר קצר. לא מספק. ולא היתה התאמה משום בחינה שהיא.
אז מזל שהוא נגמר לא? מי לעזאל ימשיך בקשר מקולקל שכזה?
אני בעצמי החלטתי לסיים אותו... אני אמרתי שזה לא מתאים לי יותר.. ובצדק... מגיע לי יותר מזה...
אלה המחשבות שעוברות לי בראש ברגעי שעמום כשאני שוכבת במיטה שקועה בפוך וברחמים עצמיים.
וגם למה אני עצובה בכלל?! היא בכלל לא היתה כזאת מציאה, לא נראתה יותר מדי טוב, לא היו לי איתה שיחות איטיליגנטיות ומעמיקות כי היא לא היתה טיפוס כזה.. ותחומי העניין שלה הסתכמו בלרקוד ולשתות במסיבות... מה מצאתי בה בכלל... אולי זה היה העיניים... המבט שהכיל בתוכו הבטחה לאהבה מטורפת... כשפגשתי אותה בכלל לא הייתי מסתכלת עליה נראה לי... לא הטיפוס שלי בעליל. אבל היא באה אליי. במועדון. והסתכלה עליי כמו על אלילה, וחייכה אליי ממש מקרוב, ורקדה איתי כל כך צמוד.. ונישקה אותי כל כך לאט... גם השפתיים שלה היו נעימות.. אם יש משהו שאהבתי במראה שלה זה העיניים והשפתיים.. הבנתי שאני אוהבת שפתיים גדולות ומשורטטות כאלה שיש שקע בין השפה העליונה לאף...
בקיצור.. אם יש משהו שאני יכולה ללמוד על עצמי מהחוויה הזאת. זה שכדי לקנות אותי צריך להרעיף עליי אהבה.. יש בנות שאוהבות אתגרים. שאוהבות את הדרך הקשה עד להשגת המטרה. ויש כאלה שפשוט תבטיחי להן אהבה והערצה בלתי נדלית והן שלך. אני אחת מהן. וככה נפלתי...
אח"כ , ההבטחה הזאת שהיתה לה בעיניים הופרה כשהיא בגדה בי. ואחרי שסלחתי לה – היא שוב פשוט לא קיימה אותה ולא אהבה אותי כמו שהעיניים שלה הבטיחו אז במועדון...
ואולי זה גם לא פייר מצידי, להסיק מסקנות כאלה נמהרות רק ממבט. הרי היא לא באמת אמרה שהיא מבטיחה לי משהו. היא רק הסתכלה עליי במבט כזה שאני בראש שלי פירשתי כהבטחה, אבל מי אמר שאני צודקת .אם היא היתה יודעת שהמבט הזה היה מפיל עליה כזה תיק אולי היא בכלל לא היתה מסתכלת עליי ככה.... אולי המבט הזה הוא רק בראש שלי כי אני כל כך מחפשת אותו וצריכה אותו...
מסקנות:
1. להיות קצת יותר בררנית ולא לקחת כל מי שמסתכלת עליי במבט רוצה
2. ללכת לשחות אולי זה יעזור
עכשיו אני עצובה. נראה לי שאפשר להגיד את זה די ברור וחלק... כן.. אני בטוחה בזה ב99% .
היי, אבל לפחות זה רגש.. והצלחתי לזהות אותו.. וכל ירידה היא לשם עלייה אחכ לא ככה אומרים?
אני תוהה אם רואים את זה עליי.. פתאום אני גם לא מרגישה כל כך טוב, כואב לי הראש וכואבת לי הבטן וגם כל הגב שלי תפוס... וכשאת עצובה את גם מרגישה ריקנות כזאתי...
תמיד אמרתי לעצמי שאני אחת שיודעת למלא לעצמה את החיים. ולא הבנתי בנות שהרגישו שחרב עליהן עולמן כשחבר שלהן נפרד מהן, תמיד אמרתי להן "אז מה- יש עוד הרבה .. פשוט תפסיקי לחשוב עליו זה לא כל כך קשה .. פשוט תפסיקי לחשוב עליו ... זהו, נגמר, נקסט, קדימה, תמשיכי הלאה, לכי תעשי קרמיקה או תשחי או תלכי לחוג תכשיטנות או משהו.. פשוט תמצאי לך משהו כיף ומעניין למה את צריכה מישהו אחר כדי להרגיש טוב עם עצמך?"
ואני לא מבינה מה חסר לי , כי באופן כללי הכל טוב, יש לי משפחה אוהבת, חברות טובות , אני מצליחה במה שאני עושה בצבא – עוד מעט הולכת להיות קצינה... ותמיד כל זה הספיק לי.
חברות טובות . משפחה אוהבת . ותחושת סיפוק והצלחה.
שלושת הדברים האלה תמיד מלאו אותי עד הסוף בלי שום תחושת חסך.
אז היתה לי מערכת יחסים של חודש וחצי. אז מה. זה היה קשר קצר. לא מספק. ולא היתה התאמה משום בחינה שהיא.
אז מזל שהוא נגמר לא? מי לעזאל ימשיך בקשר מקולקל שכזה?
אני בעצמי החלטתי לסיים אותו... אני אמרתי שזה לא מתאים לי יותר.. ובצדק... מגיע לי יותר מזה...
אלה המחשבות שעוברות לי בראש ברגעי שעמום כשאני שוכבת במיטה שקועה בפוך וברחמים עצמיים.
וגם למה אני עצובה בכלל?! היא בכלל לא היתה כזאת מציאה, לא נראתה יותר מדי טוב, לא היו לי איתה שיחות איטיליגנטיות ומעמיקות כי היא לא היתה טיפוס כזה.. ותחומי העניין שלה הסתכמו בלרקוד ולשתות במסיבות... מה מצאתי בה בכלל... אולי זה היה העיניים... המבט שהכיל בתוכו הבטחה לאהבה מטורפת... כשפגשתי אותה בכלל לא הייתי מסתכלת עליה נראה לי... לא הטיפוס שלי בעליל. אבל היא באה אליי. במועדון. והסתכלה עליי כמו על אלילה, וחייכה אליי ממש מקרוב, ורקדה איתי כל כך צמוד.. ונישקה אותי כל כך לאט... גם השפתיים שלה היו נעימות.. אם יש משהו שאהבתי במראה שלה זה העיניים והשפתיים.. הבנתי שאני אוהבת שפתיים גדולות ומשורטטות כאלה שיש שקע בין השפה העליונה לאף...
בקיצור.. אם יש משהו שאני יכולה ללמוד על עצמי מהחוויה הזאת. זה שכדי לקנות אותי צריך להרעיף עליי אהבה.. יש בנות שאוהבות אתגרים. שאוהבות את הדרך הקשה עד להשגת המטרה. ויש כאלה שפשוט תבטיחי להן אהבה והערצה בלתי נדלית והן שלך. אני אחת מהן. וככה נפלתי...
אח"כ , ההבטחה הזאת שהיתה לה בעיניים הופרה כשהיא בגדה בי. ואחרי שסלחתי לה – היא שוב פשוט לא קיימה אותה ולא אהבה אותי כמו שהעיניים שלה הבטיחו אז במועדון...
ואולי זה גם לא פייר מצידי, להסיק מסקנות כאלה נמהרות רק ממבט. הרי היא לא באמת אמרה שהיא מבטיחה לי משהו. היא רק הסתכלה עליי במבט כזה שאני בראש שלי פירשתי כהבטחה, אבל מי אמר שאני צודקת .אם היא היתה יודעת שהמבט הזה היה מפיל עליה כזה תיק אולי היא בכלל לא היתה מסתכלת עליי ככה.... אולי המבט הזה הוא רק בראש שלי כי אני כל כך מחפשת אותו וצריכה אותו...
מסקנות:
1. להיות קצת יותר בררנית ולא לקחת כל מי שמסתכלת עליי במבט רוצה
2. ללכת לשחות אולי זה יעזור
