חסרת-סבלנות.....
האפרוח שלי בן שנה ו-9, תמיד היה זקוק לתשומת-לב מירבית, אף-פעם הוא לא יכל לשבת עם עצמו ולשחק, תמיד הוא זקוק לי או לאביו כדי שנפעיל ונשעשע אותו, אני שבימים רגילים לא מצטיינת בסבלנות יתרה, כיום כשאני בתחילת הריון וסובלת מכל התסמינים הכי מגעילים של ההריון (בניהם מצבי-רוח בלתי נסבלים), מוצאת את עצמי אצלו בחדר על השטיח מנסה להפעיל אותו ופשוט יוצאת מדעתי. אני מתחילה להקריא לו סיפור (שהוא בחר), הוא חוטף לי אותו מהיד ומביא לי ספר אחר.....שלא נדבר על משחקים שאין לו סבלנות לשחק בהם, אלא רק לפזר את החלקים על השטיח ולעשות בלאגן... אני יושבת שם חסרת-סבלנות ועצבנית..... חשוב לציין, שאין לנו אף-אחד במשפחה שמוכן לעזור לנו, וגם האזור שבו אנו גרים חסר פעילויות לגילו, ואפילו לארגן לו חברה זה לא כ"כ אפשרי- כל אחד סגור בבית שלו..... בקיץ אנחנו כל אחה"צ בגני שעשועים, אבל בחורף זה פשוט ייאוש.... בעלי התעצבן עלי אתמול וזרק לי משהו כמו "את לא מסתדרת עם אחד, אז מה יהיה עם שניים?" זה נתן לי להרגיש האימא הכי גרועה בעולם.... למרות שנורא כעסתי ונפגעתי ממנו אני מבינה אותו כי כל הנטל עליו כרגע כשאני מרגישה כ"כ רע. אני כל יום שמה את האפרוח מ:6:30-17:00 בגן, וגם בשעות המעטות שנותרות לנו ביחד, אין לי כוחות אליו (יש לציין שאני עובדת במקום שלאחר שינויים אירגוניים שנערכו לאחרונה נהפך שנוא עלי לגמרי וזה גם מוסיף לדיכאון הכללי). בקיצור, יש לכן עיצות לשיפור המצב?
האפרוח שלי בן שנה ו-9, תמיד היה זקוק לתשומת-לב מירבית, אף-פעם הוא לא יכל לשבת עם עצמו ולשחק, תמיד הוא זקוק לי או לאביו כדי שנפעיל ונשעשע אותו, אני שבימים רגילים לא מצטיינת בסבלנות יתרה, כיום כשאני בתחילת הריון וסובלת מכל התסמינים הכי מגעילים של ההריון (בניהם מצבי-רוח בלתי נסבלים), מוצאת את עצמי אצלו בחדר על השטיח מנסה להפעיל אותו ופשוט יוצאת מדעתי. אני מתחילה להקריא לו סיפור (שהוא בחר), הוא חוטף לי אותו מהיד ומביא לי ספר אחר.....שלא נדבר על משחקים שאין לו סבלנות לשחק בהם, אלא רק לפזר את החלקים על השטיח ולעשות בלאגן... אני יושבת שם חסרת-סבלנות ועצבנית..... חשוב לציין, שאין לנו אף-אחד במשפחה שמוכן לעזור לנו, וגם האזור שבו אנו גרים חסר פעילויות לגילו, ואפילו לארגן לו חברה זה לא כ"כ אפשרי- כל אחד סגור בבית שלו..... בקיץ אנחנו כל אחה"צ בגני שעשועים, אבל בחורף זה פשוט ייאוש.... בעלי התעצבן עלי אתמול וזרק לי משהו כמו "את לא מסתדרת עם אחד, אז מה יהיה עם שניים?" זה נתן לי להרגיש האימא הכי גרועה בעולם.... למרות שנורא כעסתי ונפגעתי ממנו אני מבינה אותו כי כל הנטל עליו כרגע כשאני מרגישה כ"כ רע. אני כל יום שמה את האפרוח מ:6:30-17:00 בגן, וגם בשעות המעטות שנותרות לנו ביחד, אין לי כוחות אליו (יש לציין שאני עובדת במקום שלאחר שינויים אירגוניים שנערכו לאחרונה נהפך שנוא עלי לגמרי וזה גם מוסיף לדיכאון הכללי). בקיצור, יש לכן עיצות לשיפור המצב?
