חסרת אוניםם
אני בת 26 ועובדת מזה 4 שנים כמתדלקת בתחנת דלק.
עד עכשיו ועד היום אני אוהבת את העבודה, כייף לי בה מבחינת שירות הלקוחות.
לפני כשנה בהמלצה של מוכרנית ששאלה אותי ברצינות איך אחרי כל כך הרבה שנים אני לא עוברת לחנות..מאז הנושא עלה לי בראש והוא לא יוצא, זה הפך לאובססיה.
אני יודעת בתוך תוכי שהעבודה בדלק יותר מתאימה לי , כי אני אוהבת אנשים וכייף לי בדלק.
לעומת זאת בחנות משעמם, יושבים על הראש בקיצר לא בשבילי.
בחודשים האחרונים גיליתי שהסיבה שאני לא עובדת בחנות היא שלא סומכים עליי, ואפילו התעמתי עם הסמנכל לפני כחודש בנושא כלומר אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא סומך עליי ככשאל למה ירדתי בתפקודי בדלק ואני בדיכאון , ואף איים לפטר אותי אם אמשיך לעבוד ככה.
הוא נתן לי אשליה שאולי יתן לי צאנס בחנות. ציין שיתן לי יומיים התלמדות. אחד על חשבונו ואחד על חשבוני. מיד נזכרתי בעובדת לשעבר שצחקה עליי שבחיים לא יתנו לי לעבוד כי לא לא סומכים עליי.
ואז ביקשתי ממנו יותר ימים ואף הגענו להסכמה-מרגשי נחיתות שבי שאני יעבוד כמה שאצטרך ללא שכר וכשארגיש שאני מוכנה אז הוא יעשה לי מבחן קבלה.
לאחר מחשבות עם עצמי הרגשתי שלא באמת יתנו לי לעבוד בחנות, חוסר הנכונות לשלם לי על ימי חפיפה מעידה על זלזול.
ההרגשה שלא משנה איך וכמה אעבוד יש עליי סטיגמה.
את ההצעה לעבוד בחנות קיבלתי לפני חודש בתקופה שהמנהל שלי היה בחופש מחלה, והסמנכל הבטיח שיתן לי ימי התלמדות לאחר שהמנהל יחזור ועד אני צריכה להשתפר בדלק ולחזור להיות במיטבי ולהיות "הכי טובה".
השבוע נודע לי שבכלל המנהל פוטר. עלתה בי מחשבה שהנה זה הסיבה שהסמנכל רצה שאחכה למנהל שיחזור ועד אז אני צריכה להוכיח לו שאני עובדת טובה בדלק כי זה שקר!!
השבוע הגיעו כמה בנות להתלמדות לחנות.
אחת מהם בתפיסה שלה לעבודה לא יותר טובה ממני, לחוצה כמוני ואף עשתה טעות בקופה. לא יודעת ההרגשה שלי שאין טעם לפנות לסמנכל שהקרב אבוד מראש.
מרוב הייאוש פניתי למסטיקנית שחשפה בפניי את הסיבות למה לא נותנים לי לעבוד שם:
לדעת הסמנכל אין לי היכולת הנפשית , הניהולית לנהל חנות. שאפשר לעבוד עליי, לטעות בכספים. לא סומך עליי. חושב שאני לא יציבה נפשית .
כמובן היא אמרה שאם הייתי הולכת לראיון לחנות ממתקים אחרת כן היו נותנים לי כי שם אין עליי סטיגמה. היא נתנה לי רע להרגיש שבגיל הזה אני עובדת בתחנת דלק, ואמרה שהמזל שלי לאהבה חסום בגלל הסיבה הזאת. שאף בחור לא ירצה אותי לחתונה או לזוגיות. שגם אם אצא עם בחור לשקר לו בקשר לתעסוקה שלי.
היא ממש הלחיצה אותי , ואני בחרדה.
אני כבר מוכנה לוותר על החנות כי אני לא באמת רוצה לעבוד שם, זה סתם היה הקטע של לגוון וגם להוכיח לסמנכל שאני כן מסוגלת בניגוד לרושם הראשוני .
היא גם שאלה אם אני פניתי בעבר לפסיכיאטר ואם לקחתי כדורים פסיכיאטריים מה שמעולם לא היה. כאילו היא רואה בתיקשור שאני ילדה חולת נפש. כמובן שזה מחשבה שלי
הרגשתי קצת מוגבלת בשיחה איתה. היא אמרה לי שהתחום שהכי יתאים לי ללמוד זה ריפווי ועיסוק בבעלי חיים. קראתי באינטרנט וגיליתי שזה תחום לימודים לאנשים עם מגבלויות כלשהם. אנשים בעלי הפרעה בתפקוד עקב לקות פיזית, נפשית קוגנטיבית לחיות חיים עצמאיים . העיסוק מתאים ליכולתיו או מגבלויתי של של המרפאים.
זה נורא הלחיץ אותי ואני בחרדות.
היא ציננה שיש לי ריכוז קצר ולא יתאים לי ללמוד לימודים אקדמאים אלא קורס ושהטיפול בבעלי חיים הכי יתאים לי. גם יתאים לי פיסיותרפיה, תאונות , עוזרת וטרינר וכאלה.
פניתי אליה כי היא פותחת מזלות.
בהתחלה היא לא רצתה לעזור לי כי מבחינתה אני צריכה פסיכולוג , אבל אח"כ כן הסכימה לעזור לי. היא אומרת שעד שאני לא עוזבת את התחנה המזל חסום.
אני בחרדות!!
קשה לי לעזוב, אני מרגישה מועקה. באמת אין לי ראש ללימודים אבל לא בא לי ללמוד מקצועות שנחשבים לאנשים עם מגבלויות.
לא יודעת מה ללמוד ואיךך . נורא לחוצה וחסרת אוניםם
אני בת 26 ועובדת מזה 4 שנים כמתדלקת בתחנת דלק.
עד עכשיו ועד היום אני אוהבת את העבודה, כייף לי בה מבחינת שירות הלקוחות.
לפני כשנה בהמלצה של מוכרנית ששאלה אותי ברצינות איך אחרי כל כך הרבה שנים אני לא עוברת לחנות..מאז הנושא עלה לי בראש והוא לא יוצא, זה הפך לאובססיה.
אני יודעת בתוך תוכי שהעבודה בדלק יותר מתאימה לי , כי אני אוהבת אנשים וכייף לי בדלק.
לעומת זאת בחנות משעמם, יושבים על הראש בקיצר לא בשבילי.
בחודשים האחרונים גיליתי שהסיבה שאני לא עובדת בחנות היא שלא סומכים עליי, ואפילו התעמתי עם הסמנכל לפני כחודש בנושא כלומר אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא סומך עליי ככשאל למה ירדתי בתפקודי בדלק ואני בדיכאון , ואף איים לפטר אותי אם אמשיך לעבוד ככה.
הוא נתן לי אשליה שאולי יתן לי צאנס בחנות. ציין שיתן לי יומיים התלמדות. אחד על חשבונו ואחד על חשבוני. מיד נזכרתי בעובדת לשעבר שצחקה עליי שבחיים לא יתנו לי לעבוד כי לא לא סומכים עליי.
ואז ביקשתי ממנו יותר ימים ואף הגענו להסכמה-מרגשי נחיתות שבי שאני יעבוד כמה שאצטרך ללא שכר וכשארגיש שאני מוכנה אז הוא יעשה לי מבחן קבלה.
לאחר מחשבות עם עצמי הרגשתי שלא באמת יתנו לי לעבוד בחנות, חוסר הנכונות לשלם לי על ימי חפיפה מעידה על זלזול.
ההרגשה שלא משנה איך וכמה אעבוד יש עליי סטיגמה.
את ההצעה לעבוד בחנות קיבלתי לפני חודש בתקופה שהמנהל שלי היה בחופש מחלה, והסמנכל הבטיח שיתן לי ימי התלמדות לאחר שהמנהל יחזור ועד אני צריכה להשתפר בדלק ולחזור להיות במיטבי ולהיות "הכי טובה".
השבוע נודע לי שבכלל המנהל פוטר. עלתה בי מחשבה שהנה זה הסיבה שהסמנכל רצה שאחכה למנהל שיחזור ועד אז אני צריכה להוכיח לו שאני עובדת טובה בדלק כי זה שקר!!
השבוע הגיעו כמה בנות להתלמדות לחנות.
אחת מהם בתפיסה שלה לעבודה לא יותר טובה ממני, לחוצה כמוני ואף עשתה טעות בקופה. לא יודעת ההרגשה שלי שאין טעם לפנות לסמנכל שהקרב אבוד מראש.
מרוב הייאוש פניתי למסטיקנית שחשפה בפניי את הסיבות למה לא נותנים לי לעבוד שם:
לדעת הסמנכל אין לי היכולת הנפשית , הניהולית לנהל חנות. שאפשר לעבוד עליי, לטעות בכספים. לא סומך עליי. חושב שאני לא יציבה נפשית .
כמובן היא אמרה שאם הייתי הולכת לראיון לחנות ממתקים אחרת כן היו נותנים לי כי שם אין עליי סטיגמה. היא נתנה לי רע להרגיש שבגיל הזה אני עובדת בתחנת דלק, ואמרה שהמזל שלי לאהבה חסום בגלל הסיבה הזאת. שאף בחור לא ירצה אותי לחתונה או לזוגיות. שגם אם אצא עם בחור לשקר לו בקשר לתעסוקה שלי.
היא ממש הלחיצה אותי , ואני בחרדה.
אני כבר מוכנה לוותר על החנות כי אני לא באמת רוצה לעבוד שם, זה סתם היה הקטע של לגוון וגם להוכיח לסמנכל שאני כן מסוגלת בניגוד לרושם הראשוני .
היא גם שאלה אם אני פניתי בעבר לפסיכיאטר ואם לקחתי כדורים פסיכיאטריים מה שמעולם לא היה. כאילו היא רואה בתיקשור שאני ילדה חולת נפש. כמובן שזה מחשבה שלי
הרגשתי קצת מוגבלת בשיחה איתה. היא אמרה לי שהתחום שהכי יתאים לי ללמוד זה ריפווי ועיסוק בבעלי חיים. קראתי באינטרנט וגיליתי שזה תחום לימודים לאנשים עם מגבלויות כלשהם. אנשים בעלי הפרעה בתפקוד עקב לקות פיזית, נפשית קוגנטיבית לחיות חיים עצמאיים . העיסוק מתאים ליכולתיו או מגבלויתי של של המרפאים.
זה נורא הלחיץ אותי ואני בחרדות.
היא ציננה שיש לי ריכוז קצר ולא יתאים לי ללמוד לימודים אקדמאים אלא קורס ושהטיפול בבעלי חיים הכי יתאים לי. גם יתאים לי פיסיותרפיה, תאונות , עוזרת וטרינר וכאלה.
פניתי אליה כי היא פותחת מזלות.
בהתחלה היא לא רצתה לעזור לי כי מבחינתה אני צריכה פסיכולוג , אבל אח"כ כן הסכימה לעזור לי. היא אומרת שעד שאני לא עוזבת את התחנה המזל חסום.
אני בחרדות!!
קשה לי לעזוב, אני מרגישה מועקה. באמת אין לי ראש ללימודים אבל לא בא לי ללמוד מקצועות שנחשבים לאנשים עם מגבלויות.
לא יודעת מה ללמוד ואיךך . נורא לחוצה וחסרת אוניםם