חסימה רגשית..

  • פותח הנושא s270
  • פורסם בתאריך

s270

New member
חסימה רגשית..

יש לי בן בגיל 3 אשר גמול מחיתולים בערך מגיל שנתיים אך קקי לא מוכן לעשות מיוזמתו אלא מתאפק עד שלא יכול יותר ואז או שאני לוקחת אותו ויוצא או שיוצא לו בתחתונים. לפני 10 חודשים נולדה לו אחות והוא, שהיה רגיל להיות היחיד במשפחה (ילד ראשון, נכד ראשון וכו')ולקבל את מירב תשומת הלב באופן צפוי לקח את לידת אחותו מאד קשה. על מנת לעזור לו לעשות את צרכיו ניסינו הכל, לדבר איתו, להתעלם מזה. לאחרונה הגננת אמרה לי שהיתה פסיכולוגית לצפייה בילדים בגן ואמרה שיש לו חסימה רגשית. אציין כי הוא גם מאד מציק לאחותו ואינני יודעת כיצד להגיב לזה , רוב הזמן אני לוקחת את הקטנה מהמקום, מקפידה לתת לו חיזוקים חיוביים ולהתעלם מההתנהגות השלילית אבל לפעמים הוא ממש מרביץ ואי אפשר להתעלם מזה. מה דעתך? מה עלי לעשות?
 
עבודה בשני מישורים מקבילים

שלום רב, שימי לב, הקשיים עם הגמילה התחילו בערך כאשר נולדה אחותו. לפני 10 חודשים הילד חווה מפנה משמעותי בחייו. הילד עובר תהליך הסתגלות לא פשוט. הוא מחפש את מקומו הבטוח מחדש. בהזדמנות זו הוא חיפש דרך לשמור אתכם בקשר ואת עצמו במרכז. בדיקת הקשר אתכם גילתה לו שדרך הצרכים הוא יכול להדאיג אתכם ולהעסיק אתכם זו דרך טובה מבחינתו לזכות בהמון תשומת לב . את כותבת:"על מנת לעזור לו לעשות את צרכיו ניסינו ...." אני ממליצה לכם במקביל שני צעדים: האחד (והוא החשוב ביותר) לתת לו תשומת לב יזומה ומרוכזת בדרכים יצירתיות: כגון שיתוף, התייעצות, עידוד ובקשת עזרה. הילד זקוק להרגיש בעל ערך, משמעותי ומועיל במשפחה. דרכים מועילות אלה לביסוס תחושת הביטחון בקשר נלמדות בהרחבה בבית ספר להורים. אלה דרכים לחזק את בטחונו העצמי ובטחונו בקשר אתכם מאחר ועם הולדת האחות חלחלו ספקות לליבו והוא זקוק להוכחות שהוא עדיין אהוב, חשוב ורצוי. הצעד השני הוא לקיים איתו שיחה חד פעמית בה תעבירו אליו את האחריות הבלעדית לצרכים שלו ומאותו רגע תרפו. להרפות משמעו לא לדבר יותר על הנושא. פעולה זו תצליח רק אם תהיו נחושים ועקביים. ( אם אינכם מוכנים לקחת מחוייבות לאפשר לו להתמודד, אל תנסו את הדרך המוצעת) אז תוכלו לפנות חשיחת ייעוץ בנושא. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

s270

New member
שאלת המשך..

עינת תודה על תשובתך המהירה, שאלתי היא - במידה ואנחנו מחליטים שאנו יכולים באמת להתעלם מהנושא לאחר השיחה החד פעמית, הילד מגיע למצבים שהוא מתפתל בספה בנסיון לעצור את צרכיו, גם מזה להתעלם?? הוא גם התחיל להרביץ בגן על מנת לקבל תשומת לב, גם שהוא מרביץ לאחותו הוא דואג שאני אסתכל כך שברור לי שהעניין הוא תשומת לב.. האם תוכלי לתת לי מספר דוגמאות להעלאת הרגשת המועילות שלו בבית? תודה מקרב לב.
 
מועילות ועוד...

שלום רב, הואיל והתגובות עד כה לא נשאו פרי. ומכיוון שאת יודעת שהילד מתנהג כדי לזכות בתשומת לב. המשיכי להתיחס לילד. הפרידי בין הילד לבין התנהגותו. את יכולה לומר :" אני רואה שקשה לך". וזהו. הילד ירגיש שרואים אותו. מכבדים אותו ויחד עם זה מאפשרים לו בחירה. האם התייעצתם בעניין עם רופא? אולי אפשר לעזור לו עם התזונה, או נר לריכוך? הילד זקוק לאמפאטיה. להתיחסות עניינית. מועילות של ילד יכולה להיות פאסיבית ואקטיבית: מועילות פאסיבית כדאי להדהד. איך? ב"שפת הג'יראף" : תודה+ עזר לי...(תאור ההתנהנגות) למשל, "כשנחתי בצהריים, שמרת על שקט וזה עזר לי תודה." " ישבת בנחת והמתנת שאמזוג לך קורנפלקס זה עזר לי, תודה" כך, משקפים לילד את מועילותו ומספקים לו תמונת מפה להתנהגות . בנוסף אפשר לבקש ממנו עזרה, להכיר ולהעריך את עזרתו. לדבר בשפת העידוד: " אתה מוסיף לי..." "התגעגעתי אליך..." , חשבתי עליך היום..." היה לי נעים לבלות איתך אחה"צ כי... (לנמק) וכיד היצירתיות שלך במטרה לעלות את ערכו בעיניו, לכוון אותו לאפיקים חיוביים, לזמן לו הזדמנויות לתת. להתפעל מיכולותיו. לתת לו תפקיד בבית, ולהוכיח לו באותות ובמופתים שהוא חשוב, שווה יכול נחוץ ודרוש. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה