חסידות ברסלב...
רבי נחמן מברסלב האדמו"ר היחיד לחצר ברסלב, נולד בעיירה מֶדזִ'יבּוּז' לאביו הרב שמחה, בנו של רבי נחמן הורדנקא. אמו, פייגה, היתה ביתה של אדל ביתו של הבעל שם טוב. רבי נחמן התחיל להנהיג חסידות בגיל 18 בערך, אך עוד קודם, בגיל 13 כבר החלו 'להתקרב' אליו ראשוני חסידיו. אתן
כאן כמה הבדלים בין חסידויות אחרות לבין ברסלב: א. אחד ההבדלים בין ה"מתנגדים" לבין תנועת החסידות, היתה בכך שבעוד הליטאים הקפידו להתפלל בתוך הזמן ההלכתי המוקצב לתפילת שחרית ("זמן תפילה"), הרי שהחסידים, מטעמים שונים, לא תמיד הקפידו על זמן זה. חסידות ברסלב לא קיבלה את ההנהגה הזו, ורבי נחמן אמר "צדיקים שמאחרים זמן תפילה - טועים הם". בעצם המשפט הזה ניתן לראות עוד הבדל מסוים בין שאר התנועות החסידיות לברסלב. האימרה היהודית אומרת "הליטאים אומרים שצדיק אינו יכול לטעות. ברגע בו טעה, שוב אינו צדיק. החסידים אומרים שצדיק אינו יכול לטעות. פשוט, הוא אינו טועה". ואילו בברסלב תתכן אפשרות כזו "צדיקים" ואף על פי כן "טועים". ב. בתנועת החסידות היה מושג שנקרא "התוועדות" (ביידיש: פארבריינגען, תשרגומו מילולית: "בילוי"). החסידים היו יושבים יחד, עם יי"ש, ומדברים שיחות רוחניות. תפקידו של היי"ש היה לקרב את הלבבות. שכן החסידות קבעה מקום חשוב מאד לאהבת אחים ולאחדות. כאשר נוסדה חסידות ברסלב, כבר פג במקצת תפקידה של השיחה הרוחנית ואילו היי"ש החל תופס מקום מרכזי (א. קורמן מביא בספרו "זרמים וכתות ביהדות", מכתב שכתב האדמו"ר הזקן מחב"ד, בו גינה את אותם שמרבים בשתיה). החסידים שהחלו להסתופף בצילו של רבי נחמן, המשיכו במנהג ה"פארבריינגען" כפי שנהגו קודם. רבי נחמן התבטא "איך קען נישט ליידן אייערע פראזניק'עס" ("איני סובל את חגיכם" - (פראזניק" - ברוסית "חג"). יתירה מזו, רבי נחמן התבטא בחריפות נגד שתית משקאות משכרים, ופעם, לאחר קידוש בליל שבת, נתן לשני תלמידיו הגדולים רבי נתן ורבי נפתלי מעט יין ("כעבי אצבע" - חיי מוהר"ן). אמר רבי נתן "א ביסל איז אויך גוט" (מעט הוא גם טוב). ענה רבי נחמן "יין, רק מעט הוא טוב". ג. שיטת ברסלב שמה דגש על שמחה, אבל
כאן עדיין היו רוב החסידים באותה דעה (אם כי השיטות והפרשנות שונים). אלא שרבי נחמן הוסיף מרכיב נוסף לחבילה. יהודי מתפלל שלש תפילות ביום, על פי נוסח שנקבע (כך אומרת המסורת) על ידי אנשי "כנסת הגדולה" (בין תקופת עזרא\נחמיה לתקופת אלכסנדר מוקדון). תחילת הדברים היתה, בחובתו של כל יהודי להתפלל שלש תפילות ביום - במילותיו שלו. יהודי היה נכנס לבית כנסת ומתפלל כרצונו. כאשר ראו חכמי ישראל שהעם החל מזלזל בחובה זו, משום שאינה מקובעת במסמרות. קבעו הם נוסח קבוע לתפילה. רבי נחמן בא להחזיר עטרה לישנה. לא לבטל התפילות הקבועות, אלא להוסיף תפילה נוספת: "התבודדות", שיחה בין האדם ובין הבורא "כמו שמדברים עם חבר". כוונתו של רבי נחמן הייתה להדק את הקשר שבין האדם הבודד, הפרט, לבין הבורא. למען יחוש האדם קשר הדוק עם בוראו. במספר דברים דומה שיטת רבי נחמן לשיטה הלוגתרפית בפסיכולוגיה וכמאה שנה לפני ניטשה, כבר קבע את הכלל "מי שיש לו למה, יוכל לסבול כל איך" (אם כי במילים אחרות, כמובן). עוד הבדלים רבים יש בין חסידות ברסלב לחסידויות אחרות. למשל הבריחה מכל פרסום שהוא. רבי נחמן דיבר רבות נגד פרסום (אותו כינה "פרסום של שקר", דהיינו, על ידי שהאדם, אם אינו ראוי לפרסום זה, מתפרסם, הוא מסתיר את כבוד הבורא) ועד היום המושג הזה, "פרסום של שקר", בברסלב הוא חזק. למשל: אם יכנס חסיד ברסלב ידוע לבית כנסת ויכבדו אותו, הוא יענה "מה אתם עושים אותי מפורסם?" על רבי נחמן עצמו לא הייתה כמעט מחלוקת בדורו. היחיד שחלק עליו היה הרב אריה לייב משפאלי, שמכונה "הסבא משפאלי". ואולם רוב צדיקי דורו היו איתו בקשרי ידידות. בינו ובין האדמו"ר הראשון לבית חב"ד - אדמו"ר הזקן - נקשרו יחסי ידידות. גם הרב לוי יצחק מברדיטשוב, מגדולי רבני אותו דור, היה ידידו הטוב. אחת ה"תורות" בספרו של רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן, מוקדשת לרבי לוי יצחק ומהווה למעשה הספד על רבי נחמן. באנציקלופדיה של YNET, לוקה הערך על רבי נחמן מברסלב בבורות לא מעטה. בין היתר נטען שם כי הוא היה מסוכסך (או משהו דומה) עם אדמו"רי דורו, וכאמור אין זה נכון כלל. רבי נחמן גר בערים האוקראיניות "הוסאטין" (יש שני מקומות כאלה באוקראינה. האחד עיר די ידועה והשני, בו גר רבי נחמן, איני יודע את מקומו. "מעדוועדיווקא", "ברסלב" ולאחר מכן בעיירה (היום: עיר) אומן, שם ביקש להקבר. הוא נולד בשנת תקל"ב (1772) בראש חודש ניסן ונפטר בחול המועד סוכות, בשנת תקע"א (1810). הוא ביקר בארץ ישראל בעת מלחמת נפוליון, כאשר ניסה נפוליון לכבוש את הארץ, ונמלט מהארץ טרם נכנס נפוליון לעכו. תלמידו הידוע ביותר וכותב ספריו (מודעותו לתיעוד זוכה לשבחים רבים אצל חוקרי החסידות) היה רבי נתן מנמירוב, חתנו של רבי דוד צבי אוירבך שכונה "רבי דוד צבי הגדול". עליו התעוררה המחלוקת הידועה שהיתה על ברסלב, מצד תלמידיו של האדמו"ר מסאווראן. המחלוקת, כדרכם של חסידויות אז, היתה חרי
פה מאד. אך כל חוקרי החסידות מציינים כי חסידי ברסלב לא הגיבו ולא ענו. אף זה חלק ממורשת ברסלב, שזוכה לתיעוד רב (רבי נחמן אמר, כאשר חזר מארץ ישראל "הבאתי לכם מתנה ומחלוקת שמה". רבי נתן אסר על תלמידיו להגיב והתיר להם רק להתגונן מפני ההאשמות וההלשנות לשלטון הרוסי). רבי נתן סבל מרדיפות רבות, חלק מכתביו הוחרם והוא נעצר. לאחר זמן שוחרר. בין תלמידי רבי נחמן היו גם שלשה מחשובי תנועת ההשכלה, יחזקאל לנדאו (נכדו של הפוסק התורני הידוע שמכונה "הנודע ביהודה") ושני חתניו. הם היו קרובים לצאר וביקשו מרבי נתן רשות לחסל את ההתנגדות. רבי נתן אסר עליהם. אחד מאותם משכילים נסע לאחר מכן לאנגליה, שם שימש בתפקיד כלשהו באוניברסיטת אוקספורד (כמדומני) והוא קבור בבית הקברות שם. (אנקדוטה משעשעת: לאחר מותו, שלח בנו מכתב באנגלית ובו תיאר את פטירת אביו, ושממש לפני מותו התבטא בגעגוע לרבי נחמן. חסידי ברסלב, כרוב היהודים באותו דור, לא כל כך ידעו אנגלית ומשראו מכתב באנגלית, היו בטוחים שהוא נסע לארה"ב. כך השתרשה עד הדור האחרון ממש הדעה שהוא נסע לארה"ב. רק בדור הזה, במסגרת המחקרים של חסידי ברסלב, גילה חסיד אחד מארה"ב שהוא קבור באוקספורד...). בשנת תקצ"ח בערך שקטה המחלוקת. רבי נתן נפטר בשנת תר"ה.
ברסלב היום: ברסלב מאז ומעולם לא היתה מאוחדת תחת מנהיג אחד. הביטול למנהיג אחד סותר את תורת ברסלב, ורק רבי נחמן ("רבינו") הוא הסמכות העליונה המקובלת על הכל בברסלב. לפני כמאה שנה, חי חסיד ברסלב בשם רבי ישראל דב אודסר. יום אחד הוא "קיבל" פתק שבו נכתב "מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר ולומר לך כי נהניתי מאד מעבודתך. ועליך אמרתי "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח" (משפט שאמר רבי נחמן - פראזניק) חזק ואמץ בעבודתך. נ נח נחמ נחמן מאומן." ועוד כמה משפטים. הוא קיבל זאת כפתק משמים, אבל חסידי ברסלב אחרים, רובם המוחלט, לא קיבלו זאת כך כלל וכלל. לאחר עשרות שנים, כאשר כבר היה מבוגר מאד, התקרבו אליו כמה תלמידים והחלו להפיץ את הפתק ובעיקר את המשפט "נ נח נחמ נחמן מאומן" הידוע כל כך. הם מונים היום קהל רב, אך דרכם אינה מקובלת על רוב חסידי ברסלב. גם ברסלב ה"קונבנציונלית" מחולקת לכמה קבוצות, אך העיקרית והגדולה שבהם מכונה "הזרם המרכזי". ברסלב נחשבת כיום מהחסידויות הגדולות בעולם, אך אין לה מוסדות מרכזיים או אפילו דרך לשער כמה חסידים היא מונה. המדד הכי טוב, שגם הוא אינו קובע כלל, הוא הנסיעה לאומן: בשנה האחרונה, על פי רישומי המשטרה האוקראינית (ועל פי רישומי הויזות) היו באומן קצת למעלה מ-15 אלף איש. חוץ מ"קיבוץ" זה (שנרחיב עליו מעט תיכף), קיימים התכנסויות נוספות בירושלים, במירון ובמקומות נוספים בעולם.
