חסד...? ל.ס.ד...

[ינוקא1]

אצלי אין עובדות.

יש רק חוויות.
יש חווית "אין" ויש חווית "יש".

היכן מצאת עובדה שלא נחוותה על ידי התודעה ?

(בודהה היה אדם חכם , ולכן אני בטוח שהבנתך אותו מוטעית.
וגם אם נניח שהבנתך איננה מוטעית , אינני אחראי לחוויותיו של בודהה אלא לחוויה שלי)

 

[רועי החושב]

יש משהו בה שכן נדרש לתיפקוד

והוא הקטגוריות ה"סובייקטיביות" שקשורות בה, הקטגוריות של הנפש:
למשל- אני רוצה, אני חושב, אני מרגיש, אני אוהב וכ"ו נדרשות לתיפקוד, ואף לתקשורת.
כמו כן- הדרך שלך לבטל גוף ראשון יחיד, הפעלול המילולי הזה, לא ממש משנה. גם אם אתה מחליף את המילה "אני" ב"זה" או ב"תפוח אדמה" או אפילו משנה את הפעולה לפאסיבית ומתיק את הנושא (במקום "אני עושה" "הדבר נעשה")- לא שינית בכך דבר.
עדיין יהיה לך נושא למשפט- אולי לא בגוף ראשון יחיד, אבל עדיין כל החוקים של המשפט תקפים לגביו. לא שינית משהו מהותי בתפיסה שלך. ה"סובייקט" פשוט הושלך על איזשהו אובייקט.
התפיסה עדיין מוגבלת לחוקי הלשון והדעות הקדומות של הלשון. אין פה שום הפנמה, שום השתחררות מהדעות הקדומות של הלשון.
בשימוש במשפטי "אני" לפחות הושג צימצום של ריבוי עצמים לעצם אחד, סובייקט. זה היתרון של החשיבה האנושית- הפשטות שבשימוש במשפטי "אני" כלליים.
אבל להשתחרר לגמרי מחשיבה מונחית עצמים, מונחית נושא- אי אפשר. זו מהותה של החשיבה בכלל.
אין לנו אף כלי לחשוב מחוץ לגבולות השפה. אנחנו יכולים רק להתייחס למגבלותיה וזה החופש הרוחני, שהוא פילוסופי, תיאורטי. אתה לעולם לא תוציא שום פרקטיקה מזה. אין לך סיכוי. זה אבסורד גמור- כל חשיבה היא באמצעות השפה, ואתה מנסה לחשוב בלי שפה. אין לך מושג מה אתה מבקש.

 

[lightflake]

בן אדם אילם שלא מדבר

ושמעולם לא למד שפה, עדיין מרגיש "אני"?
אז עדיין כל מה שכתבתי תקף אליו, תחושת אני שיש אמונה בקיומה הממשי... אתה חוזר לדבר על השפה אבל אני מדבר על מה שהשפה מצביעה עליו, מה בא קודם? השפה או התחושות הפנימיות שאליהם הוצמדו מילים?
האמונה שאתה קיים כ"מישהו" ממשי שנמצא איפשהו בעולם... זו האשליה בה' הידיעה ועל כך מדברים פה, לא על השפה וצרכיה... אפשר להמשיך להגיד "תעביר *לי* בבקשה את המלח" גם בלי אמונה בקיום האני...
אני לא מדבר על חשיבה מחוץ לשפה אני מדבר על להיות מחוץ לחשיבה, ההוויה לא נזקקת לחשיבה כדי להתקיים

 

[ינוקא1]

אתה שם לב להתפתלויות ?

במקום להיות אמיתי , פשוט , טבעי אתה מתפתל ומתפתל כדי להצדיק איזושהיא אידאולוגיה שאין מאחוריה כלום (תרתי משמע).

 

[lightflake]

לא

 

[מ חרישי]

יש הבדל

בין אני לבין אני. האני (ב-א רבתי) הוא משהו קבוע, לא משתנה, נצחי, אינסופי וכו'. האני האחר משתנה כל הזמן.
לא כל כך חשוב המינוח. האם מישהו יכול להרגיש נוח כשכל מה שיש לו משתנה כל הזמן. לא יציב. ללא בסיס שאיננו משתנה בכלל? זהו האני המוחלט.
די לחוות אותו לשבריר של שנייה (או ליותר, כמובן) כדי לדעת שזה מה שאנחנו באמת.

 

[lightflake]

וגם מהכיוון השני

די לחוות אין-אני לשבריר שניה
כדי לדעת שהוא לא אמיתי כלל...

 

[רועי החושב]

wishfull thinking

 

[neophile]

אני בגישה שאין לנו את האני הקבוע הבלתי משתנה

וזה מה שאנחנו חווים ברגעים מיוחדים , את החיסרון שלו .

הידיעה לכאורה ש"זה מה שאנחנו באמת" לא עוזרת לך להאריך את הרגעים האלה ודרך זה את היצירה של האני הקבוע בנו , כי אלה האניים הבלתי קבועים שחושבים על זה ש"זה מה שאנחנו באמת"..

 

[מ חרישי]

האם הגישה שלך

שוללת את מה שאני חווה? מה שחווים רבים וטובים אחרים? אתה יכול לומר שאתה לא חווה את זה. לגיטימי. אבל לשלול התנסות מאוד פשוטה שכל כך רבים חווים זו לא גישה רצינית.
ידיעה או חוסר ידיעה לא קשורה בכלל להתנסות. כשתתנסה, אפילו פעם אחת, בתודעה טהורה, שהיא ערה בתוכה אבל לא מכוונת לכיוון מסוים (ז"א ללא כל מחשבה) תבין מה שאני כותב.
להאריך את הרגעים האלה, לא רק בזמן המדיטציה אלא גם ביומיום (גם בזמן שינה וחלימה) היא פועל יוצא של תרגול. התרגול גם מאפשר למה שמונע את ההתנסות הזו להיות כל הזמן, להתפוגג.

 

[neophile]

אני שולל את האפשרות של החוויה הזאת

אתה חווה משהו ואתה מקטלג אותו בתור "האני הקבוע" אבל איך אתה יודע שהוא קבוע ? הרי אתה חווה אותו רק לפעמים או באמצעות התרגול... אז מה קבוע בזה?

כל חוויה יוצאת מגדר הרגיל יכולה להקרא בהרבה שמות אבל מי קורא לחוויות האלה בשמות ונאחז בשמות האלה אם לא השכל החושב ?

אני חווה רגעים בלתי רגילים במהלך התרגולים שלי אבל אני עדיין משתדל לשמור על ענווה ולא לקרוא למה שאני חווה מפגש עם האני הקבוע ודברים מהסוג הזה כי את מי זה נועד לספק אם לא את האגו ?

והאם באמת אני פוגש את האני הקבוע ?
צריכות להיות אינדיקציות לכך מעבר לשם שאני בוחר או שמישהו אחר אמר לי להדביק על חוויה כזאת או אחרת כתוצאה מתרגול , צריך להיות מבחן פראקטי שקובע אם באמת יש לך אני קבוע שמסוגל לפעול בחיים ולא רק באופן מנותק מהם כי אז זה היינו הך שאין לך אני קבוע .

 

[מ חרישי]

אני יכול להבין אותך

אדם יכול לשלול את מה שהוא לא מבין או לא התנסה בו. דגומה ששמעתי - אנחנו רואים סרט. כל תשומת הלב על הסרט. מה שתשומת הלב לא חווה הוא המסך (האני האמתי, הלא-משתנה, המוחלט, הקבוע - בניגוד לסרט שכל הזמן משתנה) עליו הסרט מוקרן.
אם המקרין מחליט, מידי פעם, לשבריר של שנייה, להפסיק את הקרנת הסרט ולהקרין אור על המסך.
כשהאדם מתנסה בזה שוב ושוב ושוב ושוב, הוא מתחיל להיות מודע למסך יותר ויותר.
זה הופך למשהו קבוע, לכל הזמן, אם תוך כדי הצפייה בסרט הוא מודע באופן מלא למסך.
אני חושב שאין כאן שום "חוסר ענווה" אם "המקרין" מידי פעם מאיר עבורי את המסך.

 

[neophile]

אבל איך אתה יודע שהתנסת בזה?

הרי את התיאוריה הזאת של המסך ומה שמוקרן עליו למדת לפני שהגעת לחוויה המדוברת אבל באותה מידה היית יכול ללמוד תיאוריה אחרת ולהגיע לאותה חוויה בלתי רגילה ולקרוא לה בשם אחר לגמרי .

אז למה להתעקש על השם ?
לפחות מהנסיון שלי אני למדתי שלא למהר ולקרוא בשמות לכל מני חוויות שאני מגיע אליהן אלה להמשיך להתבונן , הרבה פעמים אם אני ממהר לתת שם אני עושה הר מעכבר אבל לא פחות חשוב מזה , לחוויה הזאת של מודעות צריך להיות איזה שהיא השפעה על הצורה שאני חושב ומרגיש ועל החיים שלי ולא המצב ההפוך שבו המחשבה מגדירה את החוויה .

בגלל זה נאמר "המפה היא לא הטריטוריה"

 

[מ חרישי]

איך אמר נתניהו באו"ם?

If it walks like a duck, it looks like a duck and it quacks like a duck, it must be a duck
יש עדויות של אנשים מהעבר. יש כתבי הוודה שעליהם מבוססת המדיטציה אותה אני מתרגל. יש בדיקות אובייקטיביות, שגם אני נבדקתי בהם.
מה שאני חווה זה מה שתואר בכתבים העתיקים כ-סמדהי. זה לא שם שאני ממהר להמציא. אני פשוט מחבר את ההתנסות שלי לתיאורים של ההתנסות הזו על-ידי גדולים וחכמים ממני ומה שאני מוצא שזה פשוט זה.