חנון (לשעבר?) צריך עזרה...
אני היום אני סטודנט, יש לי חברים בלימודים די הרבה חברים ובמסגרת הלימודים, אבל איפשה אני עדיין גיק מחשבים ומשחקי מחשב. אז בתיכון הייתי שונה מאודדדד אבל מאוווווד שונה וזה עדיין נשאר בי. מגיל 15 עד הצבא הייתי חנון גיק שכזה. 10 שעות ביום מול המחשב, כמעט ולא יוצא מהבית, ושני חברים. בזמן שלכולם הייתה חברה ראשונה בתיכון, לי לא היה כלום כי הייתי סוג של סגור ושונה. הנשיקה הראשונה הגיעה מאוחר, וכל השאר הגיע ברגעים שאני לא בדיוק רוצה לזכור. אני חושב שאם הייתי מספר לחברים שלי בלימודים איך הייתי אז הם לא היו מאמינים שהייתי כזה. וכשאמרתי לבחורה כבדרך אגב ועם הערת הומור שכזאת שלוקח לי זמן להרגיש נוח עם אנשים ולהיפתח לאנשים, אז היא אמרה מהה? איך זה הגיוני... ופשוט לא האמינה. היום בלימודים ובכלל ביומיום אני שונה לגמרי. אני שמח שזה קרה, הצבא איכשהו גרם לזה. ולמה כל זה? כשהייתי בתיכון או אפילו בצבא הייתי יכול לחלום שבחורה תסתכל עליי במעבר לידיד, ושאני אמצא חן בעיני מישהי?! לא. היום באוניברסיטה אני מוצא את עצמי במצבים האלה- ואני פשוט לא יודע איך זה קורה. ואני פשוט לא יודע מה לעשות. או שלוקח לי זמן עד שנופל לי האסימון. מישהי התקרבה אליי והציעה כל הזמן לשבת ביחד לאכול לשתות וכו' (ומישהי ממש נחחמדה) ועד שנפל לי האסימון, היא כבר לא מתייחסת אליי, בכלל. זה לא שלא נוח לי בחברת בנות, בדיוק להפך, אם תשאלו אותי עם מי אני במהלך היום קרוב לוודאי שאני אגיד אך ורק בנות. אז היום יש מישהי שמאודדד מוצאת חן בעיני. אבל להפוך את זה למשהו רציני אני פשוט לא יודע זה פשוט מתסכל. לקח לי שבוע וחצי בערך לבקש ממנה את הטלפון, והיא נתנה, עם החיוך היפה הזה שלה. אנחנו מעבירים קצת זמן ביחד רק שנינו ואז גם ביקשתי את הטלפון, שלא יראה כאילו אני רוצה אותו כי אני צריך סיכום באיזשהו קורס. עד עכשיו היא לא הזכירה חבר. ואני ממש מבולבלב, אם היא באמת הבינה שאני לא רוצה להיות איזשהו ידיד שלה. אז מה דעתכם? ועכשיו שיש לי את הטלפון אני לא מתקשר. אני פשוט לא יודע מה לעשות. להתקשר אליה ולהזמין אותה לצאת לאכול או לשתות משהו בטון שתכננתי את זה מראש נשמע לי כבר מדי ומוזר. אולי לכשאני נפגש בה במקרה במסדרון להציע לה לצאת לשתות משהו, משהו שלא ישמע כבר ורציני, אלא קליל וכיף. כל זה לא קרה... אז אני רודף אחריה ומנסה להיות איתה כמה שיותר זמן בהפסקות ובשיעורים ושתבחין בי. מוזר לגלות שיש פתאום איזשהי התעניינות של בחורות כשעד היום זה מעולם לא קרה. ואני מאוד מפחד וחושב על הצעד הבא, על רגע שנצא טוב אז אני לא ארגיש מוזר לגעת בה או לחבק אותה כי אם היא יצאה איתי אז היא אמרה כן בזמן שהיא יכלה להגיד לא, וכנ"ל לגבי כשאני נתנה לי את המספר פלאפון שלה.
אני היום אני סטודנט, יש לי חברים בלימודים די הרבה חברים ובמסגרת הלימודים, אבל איפשה אני עדיין גיק מחשבים ומשחקי מחשב. אז בתיכון הייתי שונה מאודדדד אבל מאוווווד שונה וזה עדיין נשאר בי. מגיל 15 עד הצבא הייתי חנון גיק שכזה. 10 שעות ביום מול המחשב, כמעט ולא יוצא מהבית, ושני חברים. בזמן שלכולם הייתה חברה ראשונה בתיכון, לי לא היה כלום כי הייתי סוג של סגור ושונה. הנשיקה הראשונה הגיעה מאוחר, וכל השאר הגיע ברגעים שאני לא בדיוק רוצה לזכור. אני חושב שאם הייתי מספר לחברים שלי בלימודים איך הייתי אז הם לא היו מאמינים שהייתי כזה. וכשאמרתי לבחורה כבדרך אגב ועם הערת הומור שכזאת שלוקח לי זמן להרגיש נוח עם אנשים ולהיפתח לאנשים, אז היא אמרה מהה? איך זה הגיוני... ופשוט לא האמינה. היום בלימודים ובכלל ביומיום אני שונה לגמרי. אני שמח שזה קרה, הצבא איכשהו גרם לזה. ולמה כל זה? כשהייתי בתיכון או אפילו בצבא הייתי יכול לחלום שבחורה תסתכל עליי במעבר לידיד, ושאני אמצא חן בעיני מישהי?! לא. היום באוניברסיטה אני מוצא את עצמי במצבים האלה- ואני פשוט לא יודע איך זה קורה. ואני פשוט לא יודע מה לעשות. או שלוקח לי זמן עד שנופל לי האסימון. מישהי התקרבה אליי והציעה כל הזמן לשבת ביחד לאכול לשתות וכו' (ומישהי ממש נחחמדה) ועד שנפל לי האסימון, היא כבר לא מתייחסת אליי, בכלל. זה לא שלא נוח לי בחברת בנות, בדיוק להפך, אם תשאלו אותי עם מי אני במהלך היום קרוב לוודאי שאני אגיד אך ורק בנות. אז היום יש מישהי שמאודדד מוצאת חן בעיני. אבל להפוך את זה למשהו רציני אני פשוט לא יודע זה פשוט מתסכל. לקח לי שבוע וחצי בערך לבקש ממנה את הטלפון, והיא נתנה, עם החיוך היפה הזה שלה. אנחנו מעבירים קצת זמן ביחד רק שנינו ואז גם ביקשתי את הטלפון, שלא יראה כאילו אני רוצה אותו כי אני צריך סיכום באיזשהו קורס. עד עכשיו היא לא הזכירה חבר. ואני ממש מבולבלב, אם היא באמת הבינה שאני לא רוצה להיות איזשהו ידיד שלה. אז מה דעתכם? ועכשיו שיש לי את הטלפון אני לא מתקשר. אני פשוט לא יודע מה לעשות. להתקשר אליה ולהזמין אותה לצאת לאכול או לשתות משהו בטון שתכננתי את זה מראש נשמע לי כבר מדי ומוזר. אולי לכשאני נפגש בה במקרה במסדרון להציע לה לצאת לשתות משהו, משהו שלא ישמע כבר ורציני, אלא קליל וכיף. כל זה לא קרה... אז אני רודף אחריה ומנסה להיות איתה כמה שיותר זמן בהפסקות ובשיעורים ושתבחין בי. מוזר לגלות שיש פתאום איזשהי התעניינות של בחורות כשעד היום זה מעולם לא קרה. ואני מאוד מפחד וחושב על הצעד הבא, על רגע שנצא טוב אז אני לא ארגיש מוזר לגעת בה או לחבק אותה כי אם היא יצאה איתי אז היא אמרה כן בזמן שהיא יכלה להגיד לא, וכנ"ל לגבי כשאני נתנה לי את המספר פלאפון שלה.
ואחרי שהתקשרתי אליה היום והיא לא ענתה, ואחרי ששלחתי הודעה והיא לא ענתה ראיתי אותה היום במקרה והיא לא דיברה איתי אפילו אז מה הולך?! כאילו אני מרגיש שזה מוזר לבוא ולשאול אותה, תגידי מה נסגר, למה נתת את המספר שלך?! כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי? שיהיה לי סתם? שמה? אז היא תחרטט ותגיד אני לא מוכנה רגשית לקשר, וזה זמן לא טוב ועוד כל מיני דברים מוצאים ודביקים שכאלה?! באמת מזה כל זה?