חנוכה על שום מה
"אז נאסף אליהם קהל חסידים גבורי חיל מישראל, כל המתנדב לתורה, וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם, ויהיו להם למשען, ויערכו חיל, ויכו את הרשעים בקצפם, ואת האנשים הפושעים בחמתם, והשרידים נסו אל הגוים להינצל. ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות, וימולו את הבנים אשר לא נמולו אשר מצאו בגבול ישראל, בחוזקה, וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם. ויגאלו את התורה מיד הגוים, ומיד המלך, ולא הניחו קרן לרשע" (חשמונאים א', ב, מ"א-מ"ז). "ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפילה היה במצפה לפנים בישראל. ויצומו ביום ההוא, וילבשו שק ואפר על ראשיהם, ויקרעו בגדיהם. ויפרשו את ספר התורה מן הספרים אשר ביקשו הגויים לחוק עליהם את צלמי אליליהם. ויביאו את בגדי הכהונה ואת הבכורים ואת המעשרות, ויעמידו את הנזירים אשר מילאו את הימים. ויקראו בקול אל השמים, לאמור, מה נעשה לאלה, ואנה נוליך אותם. ומקדשך נרמס וניטמא, וכהניך באבל ובשפל. והנה הגויים נאספו עלינו להשמידנו... איך נוכל לעמוד בפניהם, אם אתה לא תושיענו? ויתקעו בחצוצרות, ויקראו בקול גדול, ואחרי כן הקים יהודה ראשי עם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ויאמר לבוני בתים ולאלה אשר ארשו אשה, ולאלה אשר נטעו כרמים ולרכי לבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויסעו מדרום לאמאוס". "ויראו מחנה גויים חזק ומבוצר, ופרשים סובבים אותו, והם מלומדי מלחמה. ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: אל תיראו מהמונם, ומעברתם אל תפחדו. זיכרו, איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל. ועתה נקרא לשמים, אם יחפץ בנו, והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל". וישאו הניכרים את עיניהם ויראו אותם באים מנגד. ויצאו מן המחנה למלחמה ויתקעו אשר עם יהודה. ויתגרו, ויגפו את הגויים, וינוסו אל העמק (היינו, לעמק איילון), והמאסף כולו נפל בחרב, וירדפו אחריהם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש. וישב יהודה והחיל מרדוף אחריהם". (חש"א, דף ג-ט"ז).
"אז נאסף אליהם קהל חסידים גבורי חיל מישראל, כל המתנדב לתורה, וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם, ויהיו להם למשען, ויערכו חיל, ויכו את הרשעים בקצפם, ואת האנשים הפושעים בחמתם, והשרידים נסו אל הגוים להינצל. ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות, וימולו את הבנים אשר לא נמולו אשר מצאו בגבול ישראל, בחוזקה, וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם. ויגאלו את התורה מיד הגוים, ומיד המלך, ולא הניחו קרן לרשע" (חשמונאים א', ב, מ"א-מ"ז). "ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפילה היה במצפה לפנים בישראל. ויצומו ביום ההוא, וילבשו שק ואפר על ראשיהם, ויקרעו בגדיהם. ויפרשו את ספר התורה מן הספרים אשר ביקשו הגויים לחוק עליהם את צלמי אליליהם. ויביאו את בגדי הכהונה ואת הבכורים ואת המעשרות, ויעמידו את הנזירים אשר מילאו את הימים. ויקראו בקול אל השמים, לאמור, מה נעשה לאלה, ואנה נוליך אותם. ומקדשך נרמס וניטמא, וכהניך באבל ובשפל. והנה הגויים נאספו עלינו להשמידנו... איך נוכל לעמוד בפניהם, אם אתה לא תושיענו? ויתקעו בחצוצרות, ויקראו בקול גדול, ואחרי כן הקים יהודה ראשי עם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ויאמר לבוני בתים ולאלה אשר ארשו אשה, ולאלה אשר נטעו כרמים ולרכי לבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויסעו מדרום לאמאוס". "ויראו מחנה גויים חזק ומבוצר, ופרשים סובבים אותו, והם מלומדי מלחמה. ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: אל תיראו מהמונם, ומעברתם אל תפחדו. זיכרו, איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל. ועתה נקרא לשמים, אם יחפץ בנו, והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל". וישאו הניכרים את עיניהם ויראו אותם באים מנגד. ויצאו מן המחנה למלחמה ויתקעו אשר עם יהודה. ויתגרו, ויגפו את הגויים, וינוסו אל העמק (היינו, לעמק איילון), והמאסף כולו נפל בחרב, וירדפו אחריהם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש. וישב יהודה והחיל מרדוף אחריהם". (חש"א, דף ג-ט"ז).