חנוך לנער לפי דרכו

אשחר1

New member
חנוך לנער לפי דרכו

יד אם לוטפת פני בנה באהבה ובאחת, בעלות בה הזעם, סוטרת ומכאיבה. "חושך שבטו שונא בנו" - במכה אין אהבה ואולי לא שנאה, אבל כעס… "חנוך לנער על פי דרכו" - מהי דרכו? אם לא ישעה לדברי נועם האם רק מנחת יד תתקון? רק שולחה היד וכבר נחמץ לב האב והדמעות נוקפות לבו מאחורי הכעס נחבאת האהבה שתיוותר בימים שיבואו מכסה על כאב ועלבון, משכיחה כעס. בני גער בי פעם בבגרותו על שלא הכבדתי ידי עליו, שהנחתי לו לעשות כרצונו. ולא חסך את שבטו מן האב שאהבתו גברה אולי על הגיונו שלא נמצא לו אז השביל שבין האהבה לבין "את אשר יאהב יוכיח…” "חנוך לנער על פי דרכו!" מהי דרכו? מהי הדרך הנכונה?
 

גליה13

New member
יופי של שיר- יפי של מחשבה!

והשאלה המציקה לכל הורה לפני כל צעד שיעשה, לפני כל מילה שיאמר או שלא יאמר לילדו- האם נכון אני עושה? האם לתת לו להתמודד או לסלול לו את הדרך? האם לגעור או להסכים? האם לתת או לסרב? מי יודע מהי הדרך הנכונה?- אף לא אחד.
 

דליה.ד

New member
אני חושבת ומאמינה

שיש לתת להורים קרדיט יותר על מאמציהם בתחום החינוך, איננו נולדים מחנכים דגולים...יש כאלו שיחנכו על פי תחושות בטן ויש שילמדו ויקשיבו למומחים. אני בהחלט מאמינה בשילוב שתי הגישות. אנחנו אנושיים, מותר לנו לטעות. הרי תמיד הם יבואו אלינו בטענות, וחבר שלי אומר: "בסוף הם גם יחבשו את ספת הפסיכולוג ויאשימו אותנו כמו שאנחנו עשינו עם הורינו". מה הדרך הנכונה? שאלה טובה ! והתשובה הנכונה היא ש"אין דרך אחת נכונה", אני אף פעם לא מגיבה אותו הדבר. אני לא רובוט. אני כן משתדלת לחזק התנהגות טובה, לעודד, לשבח וגם לכעוס ולאסור - אם צריך. אני תמיד אומרת להם שאני האמא הכי טובה ש אני יכולה להיות...אני לא משווה עצמי לאיש וזה גם עקר מבחינתי. ואם שגיתי...אז שגיתי...אני משוכנעת שגם הצלחתי בכמה דברים...
 
למעלה