חנה ארנדט

[donatela]

חנה ארנדט

מישהוא יכול לספר לי קצת על חנה ארנדט? אני יודעת שנכתבה המון ביקורת על "הבנאליות של הרוע" יש חוקר/ת רציניים שמתייחסים לספר או לדמות?

 

[קוכולין]

חנה ארנדט- הבנליות של הרוע

תראי, אני חקרתי את ההתנגדות הגרמנית לנאציזם, אז קראתי את הפרק הרלוונטי בספרה של ארנדט- "אייכמן בירושליים- דו"ח על הבנליות של הרוע". אני ידוע שהוא תורגם, אבל אני קראתי את הפרק הזה לפני זה, אז באנגלית. למיטב ידיעתי והבנתי המקצועית, הניתוח של ארנדט על המחתרת בגרמניה הוא דמגוגי, מעוות עובדות ועויין בצורה מוטה. לכן, מהקריאה המצומצמת שלי, לא התרשמתי ממנה, וזאת בלשון המעטה. הבנתי ממבקרים שלארנדט עוד חטאים רבים. היא תוקפת את הציונות באופן גס, ובמרומז משווה אותה עם חוקי נירנברג של הנאצים. יותר מכך, היא תוקפת את היודנרטים בלי כל הבנה למצב בהם היו נתונים אנשיהם. מי שמנע במשך שנים את פרסומה של ארנדט בארץ הוא פרופ´ ישראל גוטמן, המדען הראשי של יד ושם לשעבר, אדם שהחזיק (לרוע המזל) ביד רמה של יד ושם בכף ידו. בגלל שארנדט תוקפת את הציונות, לדעתי, הוא מנע את פרסום ספרה בעברית במשך עשרות שנים. אני לא אוהב את הספר הזה, כפי שציינתי (אולי יש בו נקודות יפות, אני מתייחס לנושא שאני מתמחה בו), אבל אין זכות לאף אחד למנוע את פרסומו כפי שגוטמן עשה.

 

[aya_bsf]

הדבר היחידי שאני יכולה להוסיף הוא

שאף חוקר רציני או מי שלפחות מתיימר להיחשב ככזה לא מסתמך על שום דבר שהיא כתבה.......כמו גם מתוך עיון שטחי בספרה זה.....אני יכולה לומר ולו רק מידע כללי שלי......שהיא תיארה את משפט אייכמן בצורה הכי שטחית, אינטרסנטית לרעתנו שאני מכירה...... אף היסטוריון של התקופה לא מתייחס עליה....הכי הרבה רק מבקרים אותה...וגם את זה מבלי לתת לה סימוכין או משהו אחר......

 

[מאיר יגוד]

חנה ארנט

אני מוכרח להגיד כי אני לא מסכים לרוב הדברים שנאמרו על מרת ארנט. חנה ארנט כתבה כמה וכמה ספרים היסטוריים בעלי חשיבות עליונה, כך מצעד העיוולת, The guns of August, ספר על הטוטליטריות. ספרה על משפט אייכמן הוא חשוב לאו דווקא כמסמך היסטורי (בעיקר בעיקבות תגלויות לגבי אייכמן שנתגלו לאחר נפילת החומה). אלא בגלל הדילמות המוסריות והמשפטיות שהיא מציבה בספרה. יש לקחת בחשבון את התקופה שהיא כתבה את הספר. ספרה נדון בפורומים אקדמיים רבים, בתחומי ההיסטוריה, פילוסופיה, מדעי המדינה ועוד. בתור אחד שכן קרא את ספריה (לפחות 4 מהם) אני יכול להגיד כי ניתן לא להסכים איתה, אך ברור שהיא מהווה את אחת מההיסטוריונים החשובים של המאה. מאיר

 

[shapira meir]

אגב אייכמן

משך שהייתו בארץ התחלקה לשלוש תחתנות: התחנה השלישית ידועה. התחנה הראשונה היתה בעת החקירה, בה פונה כלא יגור מכל יושביו, קיבל את הכינוי "מחנה אייר" ושם היה כלוא אייכמן משך כל החקירה. בעת המשפט היה צריך להיות כלוא קרוב יותר למקום המשפט בירושלים, אבל כמובן בגלל חשש מהנוקמים ואחרים לא יכלו להחזיקו בירושלים ממש. יודעים היכן היה מקום מעצרו בתחנה השניה בעת המשפט?

 

[shapira meir]

?

 

[האייל הקורא]

אתה לא מתבלבל?

עם טוכמן?

 

[האייל הקורא]

אל תעלב

אז לפי תספית העולם שלך אני גם צריך לצטט את אדוארד סעיד שאינו הסיטוריון ????

 

[שושן פרא]

ארנדט פילוסופית ולא היסטוריונית ../images/Emo41.gif

כך שאין סיבה שהיסטוריון יסתמך עליה. נכון שהיא אינה אוהדת של הציונות, אבל זה אומר שאפשר להתווכח איתה, לא להחרים אותה.

 

[האייל הקורא]

שושקה

גם אדואד סעיד הוא פילסוף שכתב ספר על ההיסטוריה אז אסור לבקר אותו?

 

[מאיר יגוד]

ויכוח

השאלות שארנדט מעלה הם שאלות חשובות, היסטוריות. רבים מטענותיה הם נכונים לחלוטין ולא הועלו על ידי היסטוריונים אחרים. רדוקציה של עבודתה לתפיסות פילוסופיות איננה במקומה. אם ברצונכם לראות היכן מצטטים את חנה אנרדט צריך רק לקרא ספרים בנושא. לא ברור לי תפיסתה או גישתה של אנרדט לגבי הציונות וזו לא השאלה, השאלה היא מהי תפיסתה ההיסטורית, בין השאר גם לגבי משפט אייכמן. ברור כי ניתן להתווכח איתה, אך אני חושב כי אין לזלזל בה. מאיר

 

[מאיר יגוד]

לפעמים (די הרבה) אני מתבלבל

צודק, אני קצת התבלבלתי עם טוכמן, בכל מקרה יש לארנדט ספר על הטוטליטריות (הנמצא אצלי על המדף). לגבי ספרה על משפט אייכמן, הוא ספר מרכזי בהבנת א"י בתקופת המשפט. פחות מכך על אייכמן האיש, זאת מכיוון שבזמן המשפט (שאומנם היא הייתה כתבת) לא על הידוע לנו היום היה ידוע להם. היא מצביעה על בעיות רציניות במהלך, בהכנת ובעקרון המנחה של המשפט. בעיות אלו מצביעים על הסיבות לקיום המשפט, על החברה הישראלית באותה תקופה, התייחסותה לשואה ולניצולי השואה באותה התקופה ועוד. לכן אני חושב כי הספר הוא ספר חשוב ואף מצוטט ביותר (אולי אנחנו קוראים ספרים שונים). כמו כן ספריה האחרים חשובים ביותר. כך לדעתי.

 

[שושן פרא]

לבקר ולהתווכח - מותר ורצוי ../images/Emo141.gif

להסתמך על קביעותיו, כאילו נכתבו בידי היסטוריון? לא נראה לי. להחרים - ודאי שלא. לגבי חנה ארנדט, לא קראתי את הרשימות שלה ממשפט אייכמן (למיטב ידיעתי היא הגיעה בשליחות של עיתון אמריקאי כלשהו), אלא רק ציטטות מהן. מהציטטות הבנתי, שטענתה העיקרית היא, שאין למדינת ישראל זכות לייצג את העם היהודי בכלל ואת הנרצחים בפרט.

 

[האייל הקורא]

שוין נו מה אתם

עושים ????.

 

[donatela]

סיכום ותודה

תודה רבה לכולם על התגובות. היה לי שבוע לבדוק את העניין לעומק והנה כמה מסקנות שלי לגבי העניין בכלל ולגבי תגובותיכם בפרט: חנה ארנדט הייתה היסטוריונית חשובה מאד (ואכן כתבה ספר על הטוטליטריות) שברחה מגרמניה במהלך המלחמה והגיעה לארה"ב. ספרה "הבנאליות של הרוע" תורגם לאחרונה לעברית והשבוע עסקתי בקריאתו (עדיין לא סיימתי). לא הייתי אומרת שהייתה אנטי ציונית להיפך הייתה לה פינה חנה מאד לישראל אך היא היטיבה מאיתנו לראות מה עומד לקרות כאן ולבקר מנקודת מבט של צופה מן הצד: כך לגבי אי הפרדת הדת מן המדינה, ניכוס השואה לצרכים פוליטיים והפיכתה לנימוק טוב לכל טיעון אקטואלי-פוליטי, היא הראתה (ובצדק לדעתי) כיצד הפכה מדינת ישראל את משפט אייכמן למשפט ראווה על מנת לעצב חברה ודור שלם (לטוב ולרע). היא אכן נשלחה לכאן לסקר את המשפט ע"י עיתון וזאת, לדעתי, הבעיה העיקרית בספר, זוהי כתיבה עיתונאית, לעיתים קצת סנסציונית, לא מספיק מעמיקה או מוכחת ומאד מאד שיפוטית. הביקורת העיקרית עליה התחלקה לשני תחומים עיקריים: ביקורת על יחסה ליודנראטים וטענתה כי לולא שיתוף הפעולה עימם לא הייתה מלאכת ההשמדה "מצליחה" כל כך ויחסה לאייכמן כרע "בנאלי", הוא לא הבין את משמעות מעשיו, הוא היה תמים עד אדיוט - זאת גם הביקורת שלי לאחר קריאה, אבל תודה לכם על הערותיכם, זאת הפעם הראשונה שלי פה ו I LIKE IT