חמש שנים בלעדיך../images/Emo7.gif
עוד שנה עברה עולם כמנהגו נוהג. כל בוקר מתעוררת, נידמה כי מחלום רע. חמש שנים בלעדיך. לא מסוגלת להאמין לא יכולה לתפוס את גודל האבידה. במחשבות ובליבי אתה מתהלך כל היום. כל ארוע שמתרחש אתה חלק ממנו. גם אם אינך נראה נוכח-אתה שם. נוכחותך היתה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, בלטת בין כולם וכעת-אתה איתי,דרכי ומתוכי אתה ניבט... אתה רואה את כל מה שקורה. את החיים שממשיכים, את הארועים שמתרחשים, את הכאב שמתנהל לו עמוק בתוכי. את חסרונך שמאומה לא מקל עליו. ניר,חמש שנים לא האמנתי שאוכל לשרוד אותם לא האמנתי שיגיע המחר מאותו יום בו הגיעה אותה בשורת איוב נוראה- -לכתך לבלי שוב. רוצה להראות לך כל כך הרבה לשתף אותך, לשמוע תגובתך, לקבל את ברכתך, לחלוק איתך כמו אז,רק אני ואתה. לא מסוגלת להאמין עדין שאכן זו המציאות,המרה הנוראה. הכרית היא עדתי ואתה שאיתי על כל מה שעובר בתוכי. רוצה שוב לשמוע את קולך רוצה שוב לחוות את צחוקך המלבב. לאחוז את הבטן מרוב צחוק להתנהלותך המבודחת. רוצה להאמין שאי פעם עוד ניפגש ושוב ניתלכד להיות כפי שהיינו לפני שהכל התהפך ונהיה אחרת. נכון,החיים ממשיכים-אך לגמרי אחרת. בכל הזדמנות מדברת עליך חושבת כיצד אתה רואה את המתרחש כאן. רוצה שוב שתגיש לי את הלחי כמו פעם שאתן לך נשיקה וחיבוק. לשמוע שוב את צעדיך מתקרבים, לראות את ראשך מבצבץ לו מעבר למעקה בעת עלותך במדרגות. רוצה שוב לשמוע את קולך מעבר לקו מעדכן מה קורה בארץ ובעולם. רוצה שוב לראות אותך יחד עם חבריך, כשאני רואה אותם יחדיו,אני מחפשת אותך בינהם. לא יכולה עוד לעכל שאתה לא עמם. עדין לא התרגלתי לעובדה שאתה חסר... כן...חסר... מאד חסר... פצע מדמם שלעולם לא יגליד. אוהבת אותך ומתגעגעת
עוד שנה עברה עולם כמנהגו נוהג. כל בוקר מתעוררת, נידמה כי מחלום רע. חמש שנים בלעדיך. לא מסוגלת להאמין לא יכולה לתפוס את גודל האבידה. במחשבות ובליבי אתה מתהלך כל היום. כל ארוע שמתרחש אתה חלק ממנו. גם אם אינך נראה נוכח-אתה שם. נוכחותך היתה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, בלטת בין כולם וכעת-אתה איתי,דרכי ומתוכי אתה ניבט... אתה רואה את כל מה שקורה. את החיים שממשיכים, את הארועים שמתרחשים, את הכאב שמתנהל לו עמוק בתוכי. את חסרונך שמאומה לא מקל עליו. ניר,חמש שנים לא האמנתי שאוכל לשרוד אותם לא האמנתי שיגיע המחר מאותו יום בו הגיעה אותה בשורת איוב נוראה- -לכתך לבלי שוב. רוצה להראות לך כל כך הרבה לשתף אותך, לשמוע תגובתך, לקבל את ברכתך, לחלוק איתך כמו אז,רק אני ואתה. לא מסוגלת להאמין עדין שאכן זו המציאות,המרה הנוראה. הכרית היא עדתי ואתה שאיתי על כל מה שעובר בתוכי. רוצה שוב לשמוע את קולך רוצה שוב לחוות את צחוקך המלבב. לאחוז את הבטן מרוב צחוק להתנהלותך המבודחת. רוצה להאמין שאי פעם עוד ניפגש ושוב ניתלכד להיות כפי שהיינו לפני שהכל התהפך ונהיה אחרת. נכון,החיים ממשיכים-אך לגמרי אחרת. בכל הזדמנות מדברת עליך חושבת כיצד אתה רואה את המתרחש כאן. רוצה שוב שתגיש לי את הלחי כמו פעם שאתן לך נשיקה וחיבוק. לשמוע שוב את צעדיך מתקרבים, לראות את ראשך מבצבץ לו מעבר למעקה בעת עלותך במדרגות. רוצה שוב לשמוע את קולך מעבר לקו מעדכן מה קורה בארץ ובעולם. רוצה שוב לראות אותך יחד עם חבריך, כשאני רואה אותם יחדיו,אני מחפשת אותך בינהם. לא יכולה עוד לעכל שאתה לא עמם. עדין לא התרגלתי לעובדה שאתה חסר... כן...חסר... מאד חסר... פצע מדמם שלעולם לא יגליד. אוהבת אותך ומתגעגעת
