באמת אני לא מבינה איך הן מספיקות...
להתאפר באוטו, בין שיחת טלפון אחת לשניה בטלפון אחד, תוך כדי כתיבת SMSים בטלפון השני. תמיד משעשעות אותי המוכרות במשביר. אלו שמתנפלות עליך בשניה שאת רק פוזלת לכיוון סטנד האיפור. ואז מתחיל מסע השכנועים: "זה הכי טוב לעור כמו שלך" אומרת המוכרת בצער, מנידה בראשה בהשתתפות באבלי על המטען הגנטי האומלל שנפל בחייקי. "זה עם לחות" היא אומרת בהדגשה ועוד לפני שהצלחתי להרים את המוצר ולקרב אותו לעיני קצרות הרואי כדי לקרוא את הכתוב על הקופסא בפונט 2, היא כבר רצה למגירה ומפשפשת בה במרץ... "לא בטוח שיש לי את הגוון
שלך" היא חוזרת שוב לטון מלא ההשתתפות בצערי, (כן, אני יודעת, אשכנזיה בחורף זה לא מראה מלבב). "לא נורא, היא מנחמת את עצמה, תקחי גוון אחד מעל, זה יוסיף לך חיים". -
"באמאש'לך, (אני רוצה לומר) רק זה חסר לי? מייקאפ מסכת מוות כמו שלך? כמה זה אצלך? 9 מ"מ?" אבל לא אומרת, ורק בורחת לסטנד אחר, שהמוכרנית שלו בדיוק יצאה להפסקת צהריים. "טוב" המוכרת האסרטיבית מופציעה בהפתעה ממקום לא צפוי "אם את כבר הולכת על מוצרים זולים, קחי את זה" (משליכה לעברי בקבוקון, בדיוק בגוון הנכון) "זה 1+1" -
"את רואה? כשאת רוצה את יכולה" זהו.. גמרתי עם המייקאפ, עכשיו הגיע הזמן להתקפתה של אשת העכביש מאזור המסקרה...