´תל אל סולטן´ שכונת רפיח,משם זה ...
התחיל...האבנים.לפני שנים מספר קראו לי למילואים.היתה התייצבות וריכוז בסביבות זיקים ליד אשקלון.בערב כבר ירדנו לקבל את הגזרה שצפונית לרפיח ונקראת ´תל אל סולטן´,ישנה התיישבות קטנה שם ליד אותה שכונה ´רפיחאית´,והיא נקראת רפיח ים.מאהל הפלוגה היה בצורת ח´,ואני ארגנתי את האנשים לאוהלים ולשמירות כסדרן.הגעתי מהבית עם מדי דגמ´ח מגוהצים ונקיים,ולמחרת בבוקר מוקדם מאד אני עולה על הנ.נ[קומנדקר]המ.פ על הג´יפ וקדימה אל השכונה ´לראות מה זה´?אני לבוש אפשר לומר די בהידור,הביגוד הזה הצבאי והמסודר,משקפי השמש המבריקות,העט והטסטר בכיס החולצה העליון,הנעליים עדיין מצוחצחות מאמש ואני נותן גז ושועט למטה אל בתי השכונה הקרבים ובאים.מפקד הפלוגה ונהגו סמי לוקחים שם ימינה,ואני עם הנ.נ הכבד אחריהם בספיד...בתי השכונה הזאת הצפופים ומלאי הסמטאות כבר כמעט משפשפים את צידי הרכב ופתאום בוםםםםםם!מישהו דפק[זרק]איזה חתיכת ברזל זוית ענקית והיא נפלה על מכסה המנוע אצלי והשמיעה רעש איום,כמו פצצה.אני עוצר בבעתה ומתחיל להאריך נזקים,איזה מזל לא קרה כלום,יורד מהנ.נ,ומתחיל להסתדר אחרת,,,סילקתי את כל הקשקושים האלה את משקפי השמש העפתי למגירת הרכב,את העט והטסטר זרקתי גם,הפשלתי שרוולים עד למטה,הוצאתי החולצה מהמכנסיים והשתחררתי לגמרי מכל האבו-עלי של הלבוש,ומה שהבנתי מכל זה באותו הרגע,,שזה לא צחוק המילואים האלה סכנת נפשות,והמשכתי לדרכי בין הסמטאות... *וההיסטוריה הנשמרת...הדף שעליו כתבתי ואיירתי את מבנה הפלוגה אז.. ´להשיג לורדים´-לסימון.. המשך יבוא-