חמשת הטבעות

[קציצון]

חמשת הטבעות

קניתי את הספר הוא בערך 128 עמודים שזה מוזר כי הייתי בטוח שהוא משהו כמו 400 עכשיו הבעיה הראשונה שלי כבר זה איך זה שאני יכול להיות אמן לחימה עם אני חיי בעולם מודרני זה? להתאמן ימים על גבי ימים אני לא מתאמן(עצלנות, ביצפר) ובקשר למוות, הנכונות למות עכשיו, אפילו שמעתי סברה שבלגור בישראל צריך אדם לחשוב יום יום כאילו הוא מת אבל באמת אני לא מבצע מתלות לאיזה מלך ואני לא נכנס לקרבות כדי להוכיח שאני סמוראי יותר טוב אז האם זה מתאים לימים "מודרנים" אלה?

 

[דוד כפרי]

בלי שום כוונה להעליב, מדוע אתה חושב

שאתה אמן לחימה? "...הבעיה הראשונה שלי כבר זה איך זה שאני יכול להיות אמן לחימה עם אני חיי בעולם מודרני זה?..." איך אתה מגדיר אמן לחימה? אם הכוונה לסמוראי במובן היפני של המלה, אין שום אפשרות לאדם נורמלי בעולם המערבי להיות סמוראי; אם הכוונה לאדם המצליח, איכשהו, למצוא את הזמן והאנרגיה להתאמן שעה ביום, אולי זה כן אפשרי... בכל מקרה, כמו במקרה של סון-צו, יש להפריד בין העיקר לטפל גם אצל מוסאשי. הוא כתב לאנשים מסוימים, שחיו במקום ובזמן שונים משל היום; אבל מעבר למה שכתב על סמוראים, הוא כתב על אנשים הצריכים להכין את עצמם למאבק. הכללים לניצחון במאבק אולי השתנו ב-300 שנה האחרונות, אבל לא הכללים להתכוננות למאבק: אימון, אימון, אימון, אימון! ומוסאשי פשוט מסביר על מה להתאמן. למיטב הבנתי, מוסאשי מהווה השלמה מצויינת לסון-צו, כי שניהם מדברים על שני הקטבים של הלחימה: מוסאשי מדבר מנקודת המבט של לוחם בודד, בעוד סון-צו מדבר מנקודת-מבטו של גנרל, אבל למעשה, למרות שהפרטים הטכניים שונים, שניהם מדברים על אותם העקרונות. ונכון, התרגומים די מעליבים...

 

[סלבו לוי]

שריר, אל תיקח דברים קשה כ"כ...

מה לעשות, אנחנו לא סמוראים ולא בנים של סמוראים. אורח החיים המערבי (ושלא נדבר על הישראלי...), לא מאפשר לנו להתאמן כמו שהתאמנו האנשים שייסדו את האומנויות שאנו לומדים (למרות שהדבר הכי קרוב לאימונים אינטנסיביים ובלתי פוסקים זה דאצ´י). צורת החשיבה לא מאפשרת לנו להילחם ולחשוב כמו שחשב מוסאשי וחבריו (אף אחד לא רואה נכונות למות בשביל קרב או תוך כי קרב). בקיצור ידידי, לשאוף להיות אומן לחימה, יכול להתבטא בחיי היום-יום, בביה"ס, בעבודה ובסיטואציות כאלה ואחרות. לא חייבים לחיות עפ"י הדרך שחיי מי שהיה לפני שנים רבות. אגב, הספר מתורגם לעברית?

 

[fa jing]

לכל המעוניינים תרגום מעולה למיאמוטו

מוסאשי. זהו התרגום הטוב ביותר שפגשתי עד היום , לצערי אני לא קורא יפנית( גם זה יגיע ) אך מכל מה שקראתי. התרגום הוא מבית ההוצאה של SHAMBALA התרגום מבית היוצר של THOMAS CLEARY האגדי בתור מתרגם. שם הספר-THE BOOK OF FIVE RINGSAND יש שם גם חלק שני שנקרא THE BOOK OF FAMILY TRADITIONS העוסק גם באסטרטגיות שהועלו על הכתב ע"י שושלות משפחות יפניות. למי שתוהה החלק השני כלול תחת אותו הספר. רק כקוריוז מסרט דקומנטרי על אייל ההון "לי אייקוקה" מנכ"ל פורד אם אני לא טועה. הוא אמר תמיד כשהיתה לו בעיה בעסקים הוא היה חוזר ל"מיאמוטו מוסאשי" קורא הוגה ובא עם פתרון, לפי חשבון הבנק שלו נראה לי שזה עבד יפה עבורו. זה גם עונה על השאלה של שימושיות לימינו. מקווה שתהנו חנן טינג´ין סין

 

[דוד כפרי]

אכן תרגום מעולה - אבל לאנגלית...

 

[orii]

מצטרף לגישה הכללית בתשובות

וטען שיש הבטים של הסמוראי כמשרת שלדעתי ממש לא ממולץ לנסות ליישם. פתחתי על זה דיון ב- 2/9/2002 כשהבסיס היה הסרט "גוסט דוג". הנקודה העיקרית היא המחיקה העצמית של הסמוראי כמשרת של אדון. לפי הבנתי השירות של האדון בדרך מסוימת היא הערך העליון והתכלית. ניסיתי לעורר דיון על כיצד "הרקע" הזה משפיע על אומנויות יפניות הנלמדות כיום. אני מאוד סקרן ואשמח לעוד תגובות.

 

[budoka]

רק בקשר לעניין המוות

פירוש רש"י לעניין המוות יכול להיות גם: אם היום אתה הולך למות, אתה חייב לסגור את ענייניך היום. כלומר, אל תדחה כלום למחר, תמצה כל רגע שיש בידיך ואל תבזבז את זמנך היקר (והמועט) על שטויות. גם זו דרך לקרוא את מוסאשי.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[orii]

מאוד מסכים

יופי של פרשנות, מאוד מקובלת עלי. הלואי שהייתי יודע ליישם. עדיין אני חושב שיש קטעים ניכרים במוסאשי (ואני לא בקי) שהם בעיה ליישום כיום (מתוך יחסי משרת-אדון וערך החיים של משרת). דרך אגב, אני קורא עכשיו את "שוגון" נורא נהנה ומתרשם מיחסי הסמוראים לאדוניהם.

 

[toranga]

שוגון ממממדדדדדההההייייים

האים חמשת הטבעות מתורגם לעיברית ?

 

[avima]

ספרות

האם הספרים שדלית הכניס (חמש טבעות והאגאקורה) הם תרגומים טובים של הספרים הללו והאם הם כול הספר (או רק חלקו)? למשל חסר לי פרק 5 של ההאגאקורה - זה מקרה ? אני מניח שלפחות דלית קרא ויוכל לענות אבל כול עזרה תתקבל בברכה.

 

[קציצון]

לדוד לא אמרתי שאני אמן לחימה אמרתי

איך אני יכול להיות אמן מהכוונה שאני לא ואני רוצה להיות לסלבו, לעומתכם(הבוגרים שבפורום), לי יש המון זמן פנוי אבל אני לא מנצל אותו בעיקר מעצלנות אני מתאמן כל יום כושר אבל בקטע של אומנות לחימה יש לי בעיה כי להתאמן על קאטות אין לי מושג איך לעשות אותן, סתם לעשות לא נותן לי כלום את הטכניקה אני זוכר מעבר לזה זה לא נותן לי. הדבר היחידי שנשאר לי זה גמישות שאני מנסה כמה שיותר. השאיפה שלי זה ללכת למנזר ויום יום לחיות כמו סמוראי אמן לחימה וכל זה הבעיה זה שזה קצת ילדותי כי אין לי מושג איך זה להאתמן יום יום כל היום אבל אני מקווה שאני בכל זאת אסע למנזר או משהו בסגנון אני לא יכול. להפסיק לחשוב על זה בזמן האחרון איך היה לי טוב להיות במנזר וללמוד יום יום ולהפוך להיות אמן לחימה בקטע הפיזי וכמובן בקטע המנטאלי. אז ככה נראה לי שלפני הצבא אני אעשה לחודשים או אפילו בחופש הגדול יכול להיות שאני נוסע לארצות הברית אני רוצה אז לנסות מצידי לשבוע לראות איך הולך,הבעיה הגדולה שלי זה איך אנשים מתנהגים למאסטרים כאילו הם אלוהים,ובן אדם שבחיים שלי לא פגשתי אני לא אשתחווה כלפיו ואתחנן שייקבל אותי למנזר מקווה שאני אמצע מורה נחמד שלא חושב את עצמו ואני אוכל לדבר איתו.

 

[orii]

קציצון מתוק (לא יכלתי להתאפק)

זה נראה לי יופי של חלום ואולי ההגשמה שלו זו הדרך הנכונה עבורך. אני מייעץ לך (אני מקווה שללא חוצפה), לבדוק אם אין בחלום הזה בריחה. אמן לחימה (ובשבילי אתה כזה) על פי תפיסתי הוא אדם שמתמודד. אמנם, הרבה פעמים ה"קונץ" הוא לבחור במה אתה רוצה להתמודד אבל לתפיסתי, לימודי אמנות לחימה כדרך חיים משמעותית יותר בסביבה "הטבעית" שלנו. מה שלא סותר כמובן התנסות ואפילו ממושכת בסביבות אחרות.

 

[קציצון]

חלום מדהים

אבל בריחה ממה? חשבתי על זה הרבה ואני עדין חושב על זה חשבתי שאני רוצה להיות עשיר שהחיים יהיו קלים לא אצורך לעבוד ואז אלמד קונג פו כל הזמן ואז חשבתי כמו הסיפור עם הדייג,ובכל מקרה מה הסיכוי שאני אהיה עשיר כל כך במיוחד במצב המדינה שלנו. ללמוד פה אני לא ממש יודע על מורה שמלמד כל יום יום יום יותר משעה שעה וחצי כמו במנזר שכל היום מלמדים. ברור לי שזה חלום אבל בגלל זה אני רוצה קודם לבדוק את החלום לנסות שבוע שבועיים ולראות איך זה אני אראה שזה לא בשבילי אז לא. אבל אם אתה מכיר מורה שייסכים ללמד אותי יום יום במשך רוב היום פחות או יותר וזה לא יהיה יקר מדיי בשמחה

 

[alon_o]

לא מורה שילמד אותך יום יום

אתה צריך לחפש, אלא מורה שינחה אותך בכיוון של אימונים עצמיים. לא חסר על מה להתאמן לבד, על כל תנועה (לדוגמא) שהמורה ילמד אותך, אתה צריך להתאמן, לחשוב, לחקור, ולעבוד קשה והרבה. ואתה לא צריך פיקוח צמוד בכל שניה (אבל כן פעם-פעמיים בשבוע). שאל את המורה שלך על הנושא, אני בטוח שהוא ישמח לקבל שאלה כזו.

 

[orii]

קציצון, הכוונה לבריחה מהמציאות

זו היומיומית כאן מסביבנו על כל הבעיות שבה. אני מאמין במציאת דרך ולא סימון מטרות. ב"דרך" אני מתכוון שלא תמיד יודעים מה יש מעבר לפינה אבל בודקים שמה שאני עושה עכשיו מתאים לי. שבועיים במנזר יכולים להיות חוויה מדהימה או סיוט מטלטל. אני חושב שצריך לעשות זאת בהקשר "הנכון". כחלק והמשך של מה שאתה עושה היום. כשתרגיש שאתה מוכן לזה ולא דווקא כי אתה רוצה לגעת בעננים. לדעתי (הלא מקורית) רוב הקונג פו נלמד באימון הביתי לבד. אתה חייב מורה ויש חשיבות עליונה למי הוא ועל ההתאמה ביניכם. אולם חלק ענק מהזמן צריך להיות מוקדש לך ולקונג פו שלך. משלב מסוים יש חשיבות בבילוי של זמן ניכר עם המורה (זה יכול להיות שעה שעתיים ביום. אין ספק שבחו"ל תוכל להתעמק בסביבה נוחה יותר אומנות (ראה סיפוריי חנן). לדעתי גם בארץ זה אפשרי. לכל מסגרת יש את היתרונות והחסרונות שלה (איך הסינית שלך? למשל). עם מלא סימפטיה, אורי.

 

[קציצון]

אהה בריחה כזאת

ברור אין לי פחד מפיגועים אבל בטח לחיות במנזר נשמע הרבה יותר טוב, בקשר ללמוד בבית ולהיפגש עם מורה זה בעייתי כי עדין אין לי מפסיק מיומנות בשביל זה,ואני לא מסכים עם זה שלא צריך מימנות וכל אחד יכול לחקרו לבד,אני יכול להוציא מקאטה דברים כמו למה התנוע הזו אבל אני לא יכול ללמוד לבד ולדעתי לעבוד עם מורה יםו יום ולשבת ולדבר איתו ולחקור כאשר הוא מדריך אותך הרבה יותר טוב והסינית שלי לא ממש מטרידה אותי,בארה"ב יש כל כך הרבה מקומות ללמוד אפילו באירופה יש ככה ש... אבל אני עדין מעדיף להישאר בארץ ולמצוא מורה שאני אוכל להפיגש איתו ולא ייקח יותר מדיי כסף תמיד יהיה עדיף

 

[orii]

"אהה בריחה כזאת"

קציצון, כשדיברתי על המציאות לא דיברתי על פיגועים אלה יותר על ההתמודדויות היומיומיות בחיים. למשל, "בית ספר לימודים חברים - כוסאוחתו על כולם אני הולך למנזר לא ת´צטרך ת´כל המפגרים האלה, אלמד 9 שעות ביום אחזור ולא תהיהנה לי בעיות אם אפאחד". אם אין לך עדיין משמעת של אימון יומי משמעותי לבד (ללא מורה) נראה לי שזה מוקדם למנזר. האימון היומי נראה לי שלב חיוני בדרך. ברור שיותר קל ללמוד רק בשיעור עם מורה. לדעתי, צריך את שניהם. יש בארץ מורים שתוכל ללמוד מהם כמעט כל יום.

 

[קציצון]

בריחה כזו אני לא צריך

בבית הספר אין לי כבר התמודדויות עם פחדים היו אבל נגמרו אני לא בכסאח עם אף אחד ואני לא הולך למנזר כדי לברוח לא איכפת לי ללמוד פה אם אני אוכל (כבר אמרתי לא?) ובקשר למשמעת עצמית אני לא יודע כל הרעיון זה ש9 שעות מישהו יושב לך על הראש ולא עוזב אותך כמו שכבר אמרתי אני מתאמן בבית פשוט לא על אומנויות לחימה אין לי מושג על מה להתאמן פעם הייתי מתאמן על תרגילים אבל הפסקתי.

 

[orii]

../images/Emo13.gif קציצון מתוק

אתה הוא זה שצריך לשבת לעצמך על הראש. אני יודע שזה מסובך וקשה אבל זו הדרך להתקדם כמו שאני תופס אותה. בדגול היכולת שלך להתאמן בבית תלויה בשיטה/מורה שלך. לא בכל מקום יתנו לך את הכלים שיאתגרו וימשכו אותך ללמוד בבית. אני שמח שהתמודדת בהצלחה עם הפחדים, ואתה לא בורח. בהצלחה בהמשך.