סיפורי.. =(
תמיד הייתי מוזר.
כמעט תמיד הייתי בודד.
מאז היסודי לא ממש היו לי חברים, מכרים מזדמנים אולי. וזה עצוב וקשה ואני לבד.
צריך להתמודד עם החיים.. הופס, אני בן 24. 'מבוגר'.
לאן נעלמה הילדות? כל תקופת הנוער הייתי תקוע במחשב, למדתי קצת, וסיימתי בלי אף חוויות נעורים של אדם נורמלי ובלי כישורים חברתיים.
גיל 24.
צריך לעשות משהו עם עצמי, רוצה לעשות משהו עם עצמי.
רוצה זוגיות, חברים, לטייל בעולם, ללמוד, להצליח, להגר!
אז אני בלימודים כבר שישה שבועות ואין לי חברים, והתחלתי להבריז כמו בן אדם אידיוט מחורבן מטומטם סתום שרוצה להרוס לעצמו את החיים.
ואני מנסה לחזור לתלם כי הלימודים זה המוצא שלי, הדרך לשפר את הכל.
אם אני אכשל בלימודים מה כבר ישאר לי? כלום.
כבר מזמן החלטתי עם עצמי שאני לא אשאר כישלון לעד. אני לא הולך להזדקן ככישלון.
אני אסיים את החיים.
שונא את עצמי, את העולם.. את הכל. הלוואי שאפשר היה להתעורר מהסיוט ולקום בחיים נורמליים.
